מכורה

אנחנו יושבים ביחד על ספה קרועה במקלט.
אני בוכה ואתה עוטף את כולי.
מחבק ותומך ומוחה את הדמעות מעיניי.
אני מרימה את מבטי אליך.
אתה מסתכל עליי, ברוך, בעדינות, שמלמדים אותי שלמרות כל מה שאתה אומר – אתה עדיין לא התגברת עליי.
אני מסתכלת אל תוך העיניים הכחולות שאז הייתי מסוגלת לשקוע בהן שעות ולא לנתק את מבטי. היום אני מרגישה שאסור לי לחצות את הגבול, להתחבק יותר מדיי זמן, להיות איתך יותר מדיי זמן.
אני האלכוהוליסטית ואתה היין – בהתחלה מר ואז מתפשטת בגוף הרגשה נעימה וחמימה. אני מכורה אליך.
לעיניים שלך.
לריח שלך.
לחיוך שלך.
לנגינה שלך.
לשפתיים הרכות.
לכל כולך.
ואני יודעת שאסור לי.