מכונת הזמן-
שובל ותובל החליפו מבטים.
חננאל הפנה את מבטו לעבר אביטל ונותר בהלם מכך שהיא התעקשה לחינם להישאר בתוך שנות התשעים.
אביטל ניגשה אל שובל וחייכה אליה , היא נשמה עמוק ואז אמרה: " יש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה. מה דעתך שבמקום שאני אהיה המטפלת של דניאל , את תטפלי בי ואני יודעת שאין מישהי יותר ראויה ממך. את אוהבת ילדים , ואת תטפלי בילד של אורנה וגבריאל כמו שאת מטפלת באחיינים שלך.
שובל , יש לך הזדמנות לקבל עבודה כלשהי , תקבלי אותה בזרועות פתוחות.
אל תדחי אותה . שובל , נו אני מחכה לתשובתך. כל מה שעלייך לעשות עכשיו זה לענות." אמרה אביטל וציפתה שתצא תשובה מפיה של שובל.
" מה , אורנה מחפשת מטפלת לבן שלה , התינוק? תגידי לי , את לא רצינית! אני מוכנה לקחת את העבודה הזאת בשתי ידיים ואני אלך אליה עוד היום." אמרה שובל בחיוב.
" סוף סוף קיבלתי תשובה חיובית , אם ברצונך לעבוד אצל אורנה , עלייך לבוא איתי. כי היא תקבל אותך לריאיון קודם.
ואחר כך נראה כבר אם את תעבדי עם דניאל , אין הוא הילד הכי יפה שראיתי אי פעם בחיים שלי.
ואני לא אומרת את זה מפני שהוא הבן של גבריאל ואורנה. הוא הילד הכי חמוד והכי יפה שפגשתי בחיים שלי. המתיקות שלו מדהימה אותי.
לדניאל יש מזל גדול שתהיה לו מטפלת מסורה כמוך. אז זה אומר שאת מסכימה?" שאלה אביטל את שובל בקול מלא תקווה.
" כן , אני מסכימה . ולגבי הריאיון – מה הקריטריונים לקבלת התפקיד המטפלת בדניאל?" שאלה שובל בסקרנות.
" אני לא יודעת מה בדיוק הקריטריונים , את יכולה לשאול את אורנה באופן אישי, היא יותר מטפלת בילד שלה." חשבה אביטל בקול.
" אז זה אומר שאני יכולה להתייצב לריאיון אצלה עד מחר. אני יותר מאשמח לקבל את התפקיד.
אני אוהבת לטפל בילדים ובמיוחד אם זה הילד של גבריאל ואורנה. אני הולכת לקחת את התפקיד הזה בהליכה.
חכו רגע פה !" אמרה שובל ונכנסה לחדר השירותים כדי להתארגן לריאיון שעתיד להיות עם אורנה , אימו של דניאל.
" חננאל , אנחנו חייבים לברר מה מרגריטה מתכננת . אנחנו לא נוכל לתת לאביטל להמשיך לסכן את עצמה.
ובסוף אנחנו לא נסלח לעצמנו , כי נגיד ויקרה לאביטל משהו זה יהיה באשמתה , עכשיו במיוחד שהיא יודעת שאנחנו לא באמת משנת 1991 . והשנה האמיתית שאנחנו באים ממנה זאת שנת 2017.
אנחנו באמת בסיכון גבוה וזה אומר שהיא יכולה לפגוע גם בנו.
אז מה נעשה , כי אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי." קראה תובל בחשש.
" אל תדאגי , תובל, כי אנחנו כבר נחשוב על פתרון כלשהו. אני לא רוצה שתתייסרי , תובי. אני מאמין שאנחנו נמצא פתרון כדי לעצור את מרגריטה מהטירוף שלה ושנחזיר עטרה ליושנה , מה שקורה עם אביטל וגבריאל זה פשוט ביזיון. אין מילה נוספת שיכולה לתאר את המצב הזה." אמר חננאל דרך נזיפה.
" אתה יודע כשאביטל מקבלת החלטה , אי אפשר יהיה להזיז אותה ממקומה.
היא כמו שור זועם. לא מוכנה לסור לא ימין ולא שמאל. אני מקווה שתחשוב טיפה על תוכנית טובה , לא סתם איך אנחנו יוצאים מכאן בשלום.
כי הכי חשוב בסוף איך אנחנו מחזירים את אביטל הביתה. וחננאל , רציתי להגיד לך שאני מאוהבת בך. אין דרך אחרת להגדיר את מה שאני מרגישה אלייך. לא יודעת איך זה קרה." אמרה תובל בכנות והיא התרגשה מעט.
" מה זאת אומרת? את.. את אוהבת.. אותי?" שאל חננאל בקול מופתע.
" כן , אני אוהבת אותך . אתה רוצה להיות החבר שלי , בבקשה?" שאלה.
חננאל לא ידע מה לומר. בפעם הראשונה שהוא נותר ללא מילים.
תובל התבוננה בו ופשוט שתקה. היא לא ידעה מה להגיד גם. איך היא יכולה לשבור את השתיקה?
חננאל הביט בה במבוכה וחייך אליה קצת. מה הוא יגיד? למה המילים פרחו לו מהראש. הוא קפא בעומדו וניסה למצוא את המילים הנכונות.
הוא התקשה להמשיך בשתיקה המעיקה הזאת , מצידו שהיא תיגמר כבר.
" למה אתה לא אומר כלום?" שברה תובל את השתיקה ראשונה והביטה בו במבט בוחן.
" אני לא יודע מה להגיד.. אני מודה שאני קצת בהלם. מה את רוצה שאני אגיד?" שאל חננאל בקול נבוך והסמיק קלות.
" שגם אתה תגיד שאתה אוהב אותי, לא רק אני . רגע , אתה רוצה להגיד לי שאתה לא מרגיש את אותו הדבר כלפיי?" שאלה אותו תובל בעלבון.
" כי אני לא פועל ככה , אני לא יודע להביע את רגשותיי , אני מעדיף שנהיה .. ידידים מאשר שנהיה זוג. אני יודע שאת אוהבת אותי, אבל בואי נחכה עם זה עוד מעט , אנחנו לא צריכים לצאת בהצהרה שיש בינינו משהו. אני פשוט מצטער. אני לא יודע איך להכיל את כל מה שאמרת לי כרגע.." קרא חננאל בבלבול והביט בה נבוך .
" אז מה אתה אומר לי בעצם? שאני לא טובה בשבילך מספיק? תודה רבה על העצה. הבנתי אותך. אתה לא התגברת על אביטל , נכון?" שאלה תובל בכעס ואז התחילה לפרוץ בבכי תמרורים.
" סליחה , אני פשוט מצטער. אני לא יודע איך להכיל את כל הרגשות האלה. זאת לא את , זה אני. אני עדיין לא מרגיש שאני בנוי אכן לקשר חדש . אחרי אביטל , כמעט ופסקתי להאמין שאני אתאהב במישהי ואז אני אהיה בן זוג שלה.
אני מרגיש שאני עדיין אוהב את אביטל." הצהיר חננאל בפניה בכנות.
"טוב , הבנתי אותך כבר. אתה לא צריך להסביר לי שום דבר. אתה אוהב את אביטל וזאת עובדה מוגמרת." קראה תובל באכזבה ופניה האדימו כל כך.
חננאל קם ממקומו ואז תובל נשאה את קולה ופשוט בכתה.
חננאל לא היה יכול להביט לעברה.
תובל פשוט לא יכלה לעצור את הבכי. אביטל הבחינה שהיא התחילה לבכות ונחלצה לעזרתה.
" מה קרה?" שאלה אביטל בקול רך וחיבקה אותה ממושכות.
" אמרתי לחננאל שאני אוהבת אותו ושרצוני שנהיה זוג. הוא דחה אותי כי הוא אמר שהוא עדיין לא יודע מה הוא מרגיש לכן הוא ביקש ממני שנחכה עם כל ההצהרות למיניהן. הוא אמר לי גם שהוא לא יודע להביע את רגשותיו. קשה לו עם זה גם ככה.
עיזבי אביטל , נראה לי שהפעם אני לא אמצא אף פעם אהבה." התייאשה תובל.
" אל תגידי את זה , תובל. את בסוף תמצאי לך מישהו. מישהו שבאמת יאהב אותך ויכבד אותך כמו שמגיע לך.
לגבי חננאל- אל תתייאשי , תני לו קצת זמן לעבד את הדברים שאמרת לו." אמרה אביטל בקול רגוע.
" אין אביטל , הוא אמר במפורש שהוא לא יודע אם הוא בנוי לקשר חדש.
אני לא יודעת מה יהיה , אני ממש מאוהבת בחננאל." אמרה תובל לאביטל.
" תתני לו זמן ותראי שהוא פשוט יעבד את הדברים , זה הכול. אין מה לעשות. את צריכה להתאזר בסבלנות.
זה כל מה שיש לי לייעץ לך." אמרה אביטל ושתקה.
" ממש אחלה של תיאוריה , תגידי אפשר שתעבירי לי כמה שיעורים בספרדית. אמרתי לו מה שאני מרגישה. ועוד הוא מרגיש שהוא מבולבל.
את יודעת מה? בשבילי הוא עדיין הילד שלא יודע להחליט מה הוא רוצה מעצמו." אמרה תובל בעצבנות.
אביטל הביטה בתובל במבוכה וחייכה אליה בביישנות.
" פשוט תתני לו זמן." אמרה אביטל שוב , בקולה העמוק.
תובל כבר לא שמעה אותה והיא נכנסה לדיכאון ממה שחננאל אמר לה.
אביטל חשבה לעומק על כל מה שהיה בינה לבין גבריאל.
היא ידעה פשוט שהיא מעולם לא הפסיקה לאהוב אותו.
לפתע שובל יצאה מחדר האמבטיה , כולה רחוצה ומצוחצחת.
היא חייכה אל המראה בשביעות רצון.
" נו , איך אני נראית?" שאלה שובל בחיוך מנצח.
" מיליון דולר, בייבי. החולצה הזאת ממש הולמת אותך." אמרה אביטל והביטה בה בהתלהבות.
" פשוט תודה , איפה תובל?" שאלה שובל וחייכה אל אביטל.
" תובל נכנסה לדיכאון עמוק אחרי שהיא שוחחה עם חננאל והיא סיפרה לו את כל מה שהיא מרגישה אליו." ענתה אביטל בקצרה.
" מסכנה תובל! היא ממש מאוהבת בחננאל, מגיע לה מישהו שיאהב אותה באמת. אני מכירה את חננאל. לפעמים הוא לא יודע איך לעכל את הבשורה." אמרה שובל בהרהור ולאחר מכן היא נעלה נעליים אדומות.
" תאחלו לי בהצלחה?" שאלה שובל בתקווה וציפתה לתשובה.
" כן , המון בהצלחה בריאיון אצל אורנה והלוואי שתתקבלי." אמרה אביטל ואז הביטה בה במבוכה.
" תודה. תודה אביטלי. אני פשוט לא אשכח לך את זה." קראה שובל וחייכה אליה.
היא הדביקה לה נשיקה רטובה על הלחי והלכה משם.
אביטל המשיכה להביט בה כמה רגעים לפני שהיא פתחה את הדלת.
" את ענקית. אני אפצה אותך יום אחד על מה שעשית בשבילי." אמרה שובל כאשר היא ירדה במדרגות.
אביטל המשיכה לשבת עד שחננאל יצא מהחדר והתיישב על ידה.
" למה תובל בדיכאון? " שאל חננאל והביט על אביטל במבט בוחן.
" תשאל את עצמך למה תובל בדיכאון , באמת שאלה טובה." אמרה אביטל בציניות.
חננאל הפנה את מבטו לעברה.
—
תגובות (0)