מכונת הזמן 3-פרק 3
רינת לא יכלה לישון כל הלילה כי היא חלמה חלום על גבריאל , והחלום היה שהורגים את גבריאל ודניאל. היא התעוררה וצרחה בזעקת שבר כמעט חרישית.
" גבריאל , לא!! אני לא יכולה לתת לך למות." קראה רינת ודיברה מתוך שינה.
" קרה לך משהו? שמעתי שאת אמרת מתוך שינה את השם של גבריאל ! ואל תדאגי , הוא יהיה בסדר. אני מבטיחה לך שהוא יחזור." ניסתה שובל להרגיע אותה, אבל רינת לא נרגעה.
היא דאגה לשלומם של גבריאל ודניאל.
" מה אם הוא לא יחזור? אני דואגת לו כל כך , אם גבריאל עקשן , אז אין לי שום ספק שדניאל יותר עקשן בהרבה ממנו." קראה רינת בהרהור.
" הם שניהם עקשנים מאוד, אבל אני מכירה את גבריאל , אם הוא אמר שהוא יחזור , אז הוא יחזור מאוד בקרוב." אמרה שובל בנחישות.
" אני מאמינה לך , אני רק פוחדת ששניהם יפגעו מזה, וחוץ מזה מכונת הזמן כבר לא קיימת יותר." אמרה רינת באנחה.
" זה בדיוק לשם מה שהם הלכו לברר האם מכונת הזמן עודנה קיימת והיא לא נשרפה כמו שחשבנו. לפי דעתי, היא קיימת. גבריאל ודניאל יחזרו , אני אומרת לך." הוסיפה שובל בהרהור.
" כן , ומה שאני מנסה לומר , שבגלל מכונת הזמן הזאת הסתבכנו מספיק ודי. שובל , אני לא רוצה שגבי ייפגע , הוא מספיק סבל מהידיעה שאני הייתי הנכדה של האויבת הכי גדולה שלו. ייתכן ששניהם צודקים, אבל ביום החתונה שלי ושל אורית. אני כבר עמדתי לאבד אותו. ואני לא רוצה שתהיה פעם שנייה . זה נשמע מאוד משוגע , הוא הבטיח לי שהוא יחזור מהר, למה הוא לא חזר עד עכשיו?" תהתה רינת בקול.
" כי אולי נודע להם משהו, אני לא יודעת . אבל יש לי הרגשה שהם היום עוד מעט חוזרים." הוסיפה שובל בביטחון.
" נראה לך שהם חוזרים? אני לא כל כך בטוחה." קראה רינת בחשש.
בדיוק נשמעו דפיקות בדלת , אביטל לא יכלה לפתוח כי היא בדיוק לקחה את עלמה לשירותים.
שובל פתחה את הדלת בשמחה וכאשר היא ראתה את גבריאל ואת דניאל , היא קפצה מרוב שמחה.
" ידעתי שתחזרו. נו , מה גילתם?" שאלה שובל בסקרנות. " מה קרה? מה עם מכונת הזמן?" שאלה שובל ופניה האדימו.
" תשמעי , שובל . איזה איש אחד אמר לנו שמכונת הזמן כבר לא זמינה לשימוש, כבר אי אפשר לנסוע בזמן!" הודיע גבריאל בקצרה.
רינת קפצה על גבריאל והדביקה על השפתיים.
" סוף סוף חזרת! אתה לא יודע איך דאגתי לך, גבי!" הוסיפה רינת בחום והדביקה לו עוד נשיקה על השפתיים.
" בזמן המעט שלא הייתי הספקת להתגעגע כל כך מהר. אמרתי לך שאני אחזור מהר , את בסדר?" שאל גבריאל וחייך אליה. הוא ליטף את שערה בקלילות.
"מה , מכונת הזמן כבר לא קיימת?" שאלה שוב שובל בקולה הרועד , ציפתה לתשובה.
" כן , נכון לעכשיו מכונת הזמן כבר לא פעילה." ענה דניאל בקצרה , עלמה רצה אל זרועותיו ונישקה אותו באריכות.
" מאוד דאגתי לשלומך , דני. פחדתי שיקרה לך משהו. אני שמחה לראות שאתה בסדר." הוסיפה עלמה בדאגה והמשיכה לחבק אותו ממושכות.
"אני מבין שדאגת והכול , אבל הכול בסדר עכשיו , ואני פה . אין לך מה לדאוג." אמר לה דניאל בקול רגוע וחיבק אותה.
" כן , אני מאוד שמחה לראות שחזרת אליי . אני והתינוקת בסדר גמור. אני אוכלת אבל לא מפסיקה להקיא. אני ממש מרגישה שאתה ואני נהיה הורים נהדרים לתינוקת שלנו. . היא ממש רוצה אבל מאוד רוצה לצאת. היא תצא דומה לי באופי . מאוד עקשנית ונחושה כמו ברזל. אתה יכול גם אתה לגעת, נו אל תפחד תגע חופשי אני מרשה לך." אמרה עלמה בחיוך עליז.
דניאל נגע בבטן , רצה לחוש בעובר. בפעם הראשונה הוא נאלץ להודות שהוא מרגיש רגשות ליצור חי. הוא הרגישה את הבעיטה שלה ואיך שעלמה ישר נלחצה.
" ראית איך היא בעטה?"
אמר דניאל בהתרגשות ונישק את הבטן.
" הרגשתי אותה בועטת בחוזקה, דני. ראית איך התינוקת שלנו רוצה לצאת החוצה?" הוסיפה.
תגובות (0)