מכונת הזמן 2 – פרק 21

תובל ושובל נשארו עד השעות הקטנות של הלילה כדי להתאמן על הצעדים של הריקוד לקראת פסטיגל 1996 שיערך בחנוכה הקרוב בבמה הכי גדולה ברעננה.
תובל הייתה הכי נרגשת מבין השתיים. למרות שהיא הייתה רוצה לשחק כשחקנית מוכשרת בשנת 2019. הן הולכות לעשות היסטוריה אחרי הכול. כי הן יופיעו לצד אחת הכוכבות הכי גדולות בתעשיית המשחק, יעל בר זוהר וטל מן.
שובל ניסתה ללמוד לרקוד כפי שרצתנה , אבל היא לא הצליחה לעשות שום צעד.
תובל הביטה עליה במבוכה ועשתה כמיטב יכולתה כדי שהיא לא תעשה פדיחות על הבמה בחנוכה הקרוב.
כשהבמאי נכנס פנימה , תובל ושובל לא ידעו מה לעשות עם עצמן.
" שלום וברכה , אתן תובל ושובל?" שאל הבמאי והתחיל לתת בשתיהן מבטים משונים.
" כן , אני תובל וזאת החברה הכי טובה שלי שובל. למה אתה מסתכל עלינו ככה?" שאל שובל ולא הבינה מה עובר על הבמאי המוזר הזה.
הוא התקרב אל תובל והתחיל לגעת בה איפה שהיא לא הסכימה .
" מה אתה עושה בדיוק? למה אתה נוגע בי?" שאלה תובל בפליאה ולא הבינה למה הבמאי הזה הרשה לעצמו להתנהג כמו אדם שיש בעיות.
" טוב , יש לנו בעיה מאוד קשה!" הוא אמר לפתע כשהבעת פניו השתנתה לבלתי היכר.
מה? מה קורה פה? על איזו בעיה קשה מדובר?
" מה , דבר כבר! ספר לנו מה קורה איתנו בקשר לפסטיגל 1996? האם אנחנו עדיין נשתף?" שאלה שובל וציפתה לתשובה.
" לא תוכלו , כיוון שאתן לא יודעות לזוז כמו כוכבות! אני נאלץ להודיע על שאני מסלק אתכן מלהשתתף בפסטיגל לצד השמות הכי גדולים בתעשיית השחקנים הענקית בישראל." אמר הבמאי בעוד תובל ושובל נותרו קפואות ומופתעות כאחד.
" מה?!!! איך זה קרה?" שאלה שובל שהייתה בהלם ולא הבינה למה זה קרה ברגע האחרון.
" זאת חוצפה ממדרגה ראשונה , נתבע אותך . לא יודעת באיזו דרך. אתה האדם הכי דוחה שיצא לי לפגוש אי פעם." קראה תובל בעלבון והשתיים עזבו את הסטודיו כי זה היה חוסר צדק מבחינתן.
ועל חוסר צדק אי אפשר לשבת בשקט ולא לעשות שום דבר בנוגע לכך.
עלמה ישבה בסלון ולא ידעה מה היא תעשה עם דניאל . אחרי הכול , היא הייתה מאוהבת בו כמו מטורפת והיא לא הצליחה לשכוח אותו כפי שהיא ניסתה לעשות זאת הרבה והיא העלתה חרס בידיה.
לפתע היא שמעה דפיקה על הדלת והיא הופתעה לגלות אורח מאוד מיוחד שהכיר גם את ההורים שלה וגם את גבריאל דמתי , שהיה החבר הכי טוב שלו.
" מה נשמע , עלמה? איפה ההורים שלך?" שאל פאר והסיר את משקפי השמש כדי שהוא יוכל לראות אותה יותר טוב.
עלמה הייתה בהלם גמור כדי שתוכל להגיד איזושהי מילה .
" איך גדלת בלי עין הרע, כשהייתי פה הייתי עדיין בגודל בוטן. " אמר פאר בהתפעלות והביט בה כולו מחויך.
" כן , אני יודעת." קראה עלמה בביישנות וחייכה אליו מאוזן לאוזן, " בטח שאני זוכרת אותך , דוד פאר." אמרה עלמה וצחקה בעליזות.
" תמיד היית מתוקה אבל עכשיו את יפהפייה , אין לכם משהו לשתות, מה עם הנימוסים שלך , עלמה? למה אנחנו עומדים במקום? . בואי נשב." קרא פאר והתיישב על הספה ועלמה התיישבה לידו.
" אז מה אתה מספר , איך בקנדה ? איך היא? מעניין אותי לדעת מה אתה עושה עכשיו!" שאלה עלמה בסקרנות והביטה בו במבט בוחן.
" הכול רגיל , אין שום חדש! הגעתי לביקור בישראל ואני נשאר פה רק לשלושה ימים בלבד. " אמר פאר וחייך אל עלמה.
פאר הסתכל על עלמה ועניין אותו רק דבר אחד , להתראות עם שני חבריו הטובים , אביב וגבריאל. הוא חשב כל הזמן הזה שהם נעלמו , אך הוא לא ידע ששניהם עדיין בחיים.
הוא הרגיש שהם צריכים לפצות אותו על הזמן האבוד בו הם לא התראו.
הוא לא הבין למה מעיין ומרגריטה שיתפו פעולה ביחד. גם אם היא תרצה שהוא יסלח לה.
הוא לא יעשה זאת. כי אין סליחה ואין מחילה לכל מה שהיא עשתה.
מבחינתו , היא ראויה לכל הסבל שיש בעולם.
" מה קרה , דוד פאר? למה אתה כל כך שקט?" שאלה.