מכונת הזמן 2 – פרק 20

עלמה נזכרה שהיא הייתה צריכה ללכת הביתה כי אימא שלה , דינה אמרה לה שיחיאל , אביה נפל במדרגות . היא הייתה די מופתעת שהמידע שאימה דינה נתנה לה היה שגוי ובלתי הגיוני בעליל.
" מה קורה פה? למה לא אמרת לי שאבא שיכור? , ולא נפל כמו שאמרת קודם?" שאלה עלמה.
" עלמה , אין הרבה זמן לדיבורים מיותרים. בואי רק תעזרי להרים אותו." אמרה דינה בהרהור.
יחיאל מלמל משהו בלתי ברור וגם הוסיף שהוא ממש מצטער שעלמה רואה אותו ככה.
" אני לא יכול יותר , הלחץ הדם עולה לי ואני כבר מתחיל להזדקן. " אמר יחיאל בקול חלוש.
" מה יש , יחיאל? דווקא התקדמת ושהיית דווקא במסלול הנכון , עכשיו אתה אומר לנו שקרסת מבחינה בריאותית! " אמרה דינה בהרהור.
" כן , זה מה שאני מרגיש." אמר יחיאל בבושה והשפיל את ראשו כדי שעלמה , הבת שלו לא תראה אותו בוכה.
" אבא , אל תדאג. לא נשאיר אותך לבד." קראה עלמה בדאגה והחזיקה את ידו בעדינות וניסתה ביחד עם אימה דינה לעזור להרים אותו כדי שהוא ישכב על הספה.
" אני בסדר, אתן לא צריכות לדאוג לי." אמר יחיאל ברוגז למרות שהוא ניסה בכל כוחו שלא להתעצבן.
" אז למה לא הרגשת טוב?" שאלה דינה בחשש, התחילו לרוץ מחשבות במוחה ללא הרף.
" כי לאחרונה אני מרגיש חולשה , וזה מאתמול ששתיתי המון כוסות. אני כמעט לא מרגיש שאני זוכר משהו." קרא יחיאל בעצב ודמעות הופיעו בעיניו.
" הו, אבא. אתה בוכה בגלל גבריאל? אתה לא מפסיק לדאוג לגבי מה שיקרה לו אם הוא ינסה להציל את הבן שלו דניאל." שאלה עלמה בקול רך והסתכלה עליו, וכמעט ליבה יצא ממקומו כאשר היא ראתה שאבא שלה בוכה.
" לא בתי, הכול בסדר עם גבריאל. עלמה'לה , את צריכה לדאוג לעתידך, ליום בו אני כבר לא אהיה פה כדי שאוכל להדריך אותך. תשמעי ילדה, העולם שבחוץ מסוכן ומפתה. אסור לך להיגרר אחרי ריגושים אסורים. את צריכה להיות נאמנה למה שאת רוצה , ובקשר לכך שאת מאוהבת בדניאל.." אמר יחיאל והרגיש שהוא כמעט עמד לפרוץ בבכי , אבל הוא ניסה בכל זאת להתאפק.
" נו , תגיד! אתה גם חושב כמו אימא? שאני צריכה להכיר בחורים אחרים? אני מאוהבת בדניאל ולא משנה מה תגידו או תעשו. אני אעשה מה שאני רוצה בחיים שלי." אמרה עלמה בהחלטיות והלכה משם כדי לצאת לחפש מה קורה עם דניאל.
דניאל לא ידע איך הוא יתחיל את השיחה . מצד אחד הוא שמח על כך שיש לו עכשיו אח , למרות שאביו נעלם ואף אחד לא היה שם בשבילו.
" תראה , עידו. אני מצטער על מה שקרה. אבל עכשיו אני ממש מתחרט שאתה עומד לעזוב וזה הכול בגללי." קרא דניאל והביט בו בחיוך עצוב.
" לא , זה בסדר. אני מבין איך התנהגת , גם אבא שלנו , לא אמר לי כלום על כך. רק אתה היית קיים בשבילו. אז חשבתי כל הזמן ההוא שאני סתם מיותר .. שאני לא מספיק חשוב בעבורו.." אמר גבריאל והתאפק שלא להגיד לדניאל שבעצם הוא האבא שהוא ניסה לחפש ולא הצליח למצוא אותו מאז שאורנה תירוש , נהרגה בתאונת מטוס הזה ולא חזרה אף פעם.
" אתה יודע, לא רק שהוא נעלם ואני לא יודע עליו שום דבר , הוא לא השאיר שום מכתב פרידה. אני חושב שאף פעם לא הייתי חשוב בשביל האבא הדפוק הזה. למה הוא נעלם? איפה הוא היה כאשר התחלתי לדדות את הצעדים הראשונים , כאשר נפלה השן בפעם הראשונה שזה קרה לי כשהייתי בן שש, איפה הוא היה כשאיבדתי את אימא והוא אף לא היה שם כדי לומר איזה מילה טובה או שהוא ינסה לעודד אותי כי קצת היה לי קשה לעכל את זה שהיא נפטרה." אמר דניאל בקול שבור.
גבריאל הביט בו ובפעם הראשונה לא היה מה לומר או איך להגיד שהוא רק רצה לחבק אותו , ולומר לו שהוא פה בשבילו, כדי להיות איתו.
והוא לא רצה לפתוח בפרק הכואב הזה מולו דווקא ברגע הזה שהוא מתחיל להסתדר איתו ומתחיל להיפתח בפניו.
איך הוא יגיד לו? איך הוא יסתכל בעיניו והוא יאמר לו בקול בוכים : אני האבא שלך , אני מחפש אותך כבר שנים , האם אתה חושב שתוכל לסלוח לי אי פעם?
" מה , למה אתה שותק?" שבר דניאל את השתיקה ולא הבין למה גבריאל השתתק. יכול להיות שעובר עליו משהו?