מכונת הזמן 2 – פרק 11

שובל , אביב תובל וחננאל התבוננו על גבריאל , שהביט בהם במבט כעוס.
" אפשר לדעת למה באתם לחפש אותי? אין לי לאן לחזור, עד שלא אבצע את המשימה עד הסוף." קרא גבריאל בנחישות והביט על תובל במבט זועם.
" זה מה שבדיוק מנענו ממך להמשיך! אתה לא מבין ? אתה מסכן את עצמך ועלולים לגלות שאתה לא בדיוק עידו ושאתה לא שייך לשנת 1996 ואז באמת תהיה בצרות. אנחנו לא רוצים שתיפגע." אמרה שובל בדאגה והביטה על גבריאל ממושכות.
" אני לא אפגע. שום דבר לא יקרה . הכול טוב. אני קרוב אל הבן שלי , דניאל. וזה מה שצריך להיות. עכשיו אני צריך להציל אותו, כמו שאביטל הצליחה להציל אותי אבל אני לבסוף לא הצלחתי להציל אותה ממרגריטה הזאת." קרא גבריאל בהרהור והדמעות עמדו בעיניו.
" אם אתה לא תצליח להציל את דניאל?" שאל אביב בחשש והביט בו במבט בוחן.
" אז גורלי יהיה כמו הגורל של אביטל!" אמר גבריאל בחיוך עצוב.
" לא ניתן לך לסכן את עצמך. לך תדע מה יכול לקרות . אולי מרגריטה חיה ונושמת ואנחנו בכלל לא מודעים לכך?" אמרה תובל בהרהור והביטה בו במבט חרד.
" אל תדאגו לי, אני אהיה בסדר אחרי הכול. לא יקרה לי שום דבר. " אמר גבריאל בביטחון וניסה לשדר שהכול רגיל אצלו.
" איך נדע שלא יקרה לך שום דבר? אני הולך לברר מה קורה . אם יש סיכון חדש כלשהו. ואז אחזור . אל תברחו לי , כן?" אמר חננאל בטון מעשי והלך לברר מה קורה בביתה הנטוש של מרגריטה.
" רגע , חנן. תשמור על עצמך. עוד היום נחזור לשנת 2019." קראה תובל בדאגה. חננאל שהיה בדרך החוצה שלח לעברה נשיקה באוויר.
" חבר'ה , אני מקווה שהכול יסתדר בסוף וחנן יחזור. רק אני מקווה בכל ליבי שמרגריטה לא חיה ומתכננת לנקום בנו." אמרה תובל בחרדה והחלה לפרוץ בבכי תמרורים.
חננאל מצא את ביתה של מרגריטה על נקלה , וחשב בהתחלה שהבית שבו היא התגוררה עם ילדיה מעיין ופאר נותר עזוב ונטוש. לרגע הוא מאוד נבהל כי הוא חשב שהוא שמע מאחוריו קול בלתי נעים מהעבר.
הוא הסתובב כי הוא לא ידע אם הבית הזה היה רדוף רוחות , אבל דבר אחד בטוח שמישהו או מישהי מתגוררים בבית הזה.
לפתע , היא הופיעה כמו ברק לידו . איך זה יתכן שהיא חיה? למה לא עצרו אותה אחרי שהיא ניסתה לירות בגבריאל ולבסוף אביטל חטפה את הכדור במקומו.
" תראו תראו את מי אני רואה פה! איזה אורח נכבד! אל תעמוד ותשב כי אתה עושה לי כאב ראש. למה אתה מסתכל עליי ככה?" שאלה מרגריטה וחייכה את החיוך הכי מרושע שיש.
חננאל חשב שעוד דקה הוא יחטוף התקף לב מרוב ההלם שאחז בו , הוא חשב שהוא עדיין חלם על מרגריטה.
" את באמת חיה?" שאל חננאל שהיה אחוז בהלם.
" כן , כן! למה אתה מתפלא? אם לא תגיד לי מי אתה, אתה עף מכאן ממש בזה הרגע." אמרה מרגריטה בקול כועס.