מכונת הזמן -פרק 93
מעיין לא ידעה מה להגיד. ניכר בה שהיא הייתה בהלם.
" אני לא יודעת למה אתה נמצא פה… חשבתי שאתה ואביטל ביחד.. מה קרה? למה אביטל לא רוצה אותך?" שאלה אותו מעיין בסקרנות.
" זה בגלל שהצעתי לה נישואים וחיכיתי שהיא תענה לי בחיוב. ואז היא אמרה שהיא לא רוצה אותי , ושבעצם היא לא אוהבת אותי. היא לא רוצה להיות איתי כי בעצם אני צריך להיות איתך , מעיין. בגלל זה גם הצעתי לך נישואים.
אז מה , את מסכימה או לא? אני כבר במתח!" אמר גבריאל בחוסר סבלנות ונאנח.
" כן , בטח שאני מסכימה להתחתן איתך, מה עם אביטל? נראה לי שעדיין אתה אוהב אותה!" אמרה מעיין בתסכול.
" כן , אני אוהב אותה עדיין, אבל היא לא הסכימה להתחתן איתי. היא אמרה לי שכדאי שאתחתן איתך. וזה מה שעשיתי . אני אוהב את אביטל אבל אנחנו פשוט לא יכולים להיות ביחד." קרא גבריאל בהרהור , אבל בעצם , הוא הרגיש איך הלב שלו נקרע לרסיסים.
" בסדר , הבנתי. איזה כיף שעכשיו אתה איתי, אתה בסדר?" שאלה מעיין בחיוך נבוך.
" אני אהיה בסדר אחרי הכול, אני אצטרך להתרגל להיות איתך למרות שכשהכרתי אותך , תמיד אהבתי אותך אבל עכשיו האהבה שלי כלפייך התחזקה." אמר גבריאל וחייך לעברה.
" שמעתם כולם , גבריאל הציע לי להתחתן איתו , גבריאל הציע לי להתחתן איתו, נכון שזה נפלא? גבי אוהב אותי , הוא אמר לי שהוא אהב אותי." צעקה מעיין בקולי קולות שכל מי שנמצא בבית ישמע אותה צורחת מרוב אושר.
, די , תפסיקי לעשות עניין מזה , בואי מעיין אנחנו הולכים להיות משפחה הכי מושלמת שיש . אין לי כוח ליותר מדי רעש.
אז כדאי לעשות את הרגע ליותר מושלם , איפה דניאל? הוא ישן?" שאל גבריאל בסקרנות וחייך אל מעיין.
מעיין הרגישה כאילו היא הבחורה הכי מאושרת ביקום באותו הרגע.
" הוא כרגע ישן, אבל הוא הילד הכי חכם שראיתי בחיים שלי , לפני כמה ימים כשהלכתי לישון אז לימדתי אותו לקרוא לי " אימא". זה היה מאוד מאוד מרגש לשמוע אותו קורא לי " אימא , אימא!" בפעם הראשונה . הייתי עם דמעות בעיניים , שלא ידעתי כל כך מה להגיד." אמרה מעיין במבוכה ושתקה.
" אנחנו נהיה משפחה , אני אתה ודניאל , זה הדבר שהכי חלמתי עליו מאז שהיינו זוג. אתה זוכר? כשהתחלנו לצאת , זה היה בגן בית אלישבע . אני לא אשכח את זה אף פעם. זה היה אחד מהדייטים הכי מושלמים והרומנטיים ביותר. הלוואי שתמיד נישאר ביחד, רק שנינו." אמרה מעיין בקול מתלהב והתבוננה על גבריאל.
" כן , אנחנו נהיה ביחד. רק שלושתנו . את אני ודניאל . אני זוכר את אותו היום שיצאנו.
חבל שהשארנו אותו לבד אצל המפלצת הזאת שחשבה שדניאל הוא באמת הבן שלה. היא באמת משוגעת יותר ממה שחשבתי." אמר גבריאל ברוגז.
" כן , היא באמת משוגעת. עכשיו הוא נמצא בידיים טובות , ואנחנו זה אמיתי. כלומר אתה ואני?" שאלה מעיין כלא מאמינה לכל מה שקורה לה.
" כן , זה אמיתי. הטבעת אמיתית , הכול אמיתי . אני הולך להתחתן איתך , מעייני. ואני לא הולך להתחרט בקרוב. תהיי רגועה , מעייני , הכול בסדר. אני לא הולך לעזוב אותך." אמר גבריאל בעידוד וחיבק את מעיין חזק.
לפתע גבריאל דמיין שאביטל נמצאת פה ולא מעיין , שהיא אומרת לו שהיא לא הפסיקה לאהוב אותו.
ושהיא רוצה להתחתן איתו.
מעיין עוררה את גבריאל ממחשבותיו. הוא הביט בה בבלבול ורק חייך.
" אתה הולך להתחתן איתי , זה לא חלום?" שאלה מעיין כי היא לא האמינה שזה מה שקורה לה.
" בטח , מעייני. אני הולך להתחתן איתך." אמר גבריאל בחיוב.
אביטל הגיעה אל הגלידרייה שבורה ובוכיה. למרות כל מה שקרה בינה לבין גבריאל. היא עדיין אהבה אותו.
חננאל , שובל ואביב ישבו שם והתבוננו בה במבט בוחן.
" מה , מאמי , מה קרה?" שאלה שובל בחום.
" אני וגבריאל נפרדנו כי אמרתי לו שיותר טוב שהוא יהיה עם מעיין.
הוא הולך להתחתן איתה , שובל , הוא הולך להתחתן עם מעיין! אני מבינה שיש להם ילד משותף.
אני לא יכולה יותר , אני אוהבת אותו כל כך." אמרה אביטל בקול שבור וכל מה ששובל הייתה יכולה לעשות באותו הרגע זה רק לחבק אותה ולנסות לנחם אותה.
" די , אביטלי, די! אם את עדיין אוהבת את גבריאל , איך את לא הסכמת להתחתן איתו?
אתם ממש זוג נהדר וכל כך יפה , כל כך חבל שדחית את ההצעה הזאת.
הייתם מאושרים ביחד , לא ככה , אביב?" פנתה שובל אל אביב שהפנה את מבטו לעבר אביטל.
" אביטל , את וגבריאל הייתם ממש זוג מושלם. אתם אוהבים זה את זו באמת. למה לא נתת לו עוד הזדמנות? אני באמת חושב שאתם צריכים להיות ביחד , את וגבריאל אחת ולתמיד." אמר אביב בחיוך מתנצל וחייך אל אביטל שבכתה מחדש.
" אז למה היא לא נתנה לגבריאל עוד הזדמנות? אתה זה ששכנעת אותו להילחם על אביטל עד הסוף.
לא חבל שגבריאל יתחתן עם מעיין , ושבסוף אביטל תהיה אומללה כל פעם שהיא תראה אותם ביחד. הרי ככה אף אחד לא יהיה מאושר באמת." אמר חננאל ולא חייך .
היה לו עצוב שאביטל סובלת בגלל גבריאל.
והוא רצה רק לראות אותה מאושרת ומחייכת.
" אז מה , את וגבריאל כבר עבר? למה אתם לא ביחד?" שאלה שובל בסקרנות.
" שאלה מאוד מעניינת , כי האמת כבר שלא טוב בשבילו להיות איתי , כלומר שנהיה זוג. עדיף שהוא יהיה עם מעיין. גם ככה הוא הולך למות.
והאמת שזה הולך לקרות ממש עוד מעט, שגבריאל כבר יהיה ז"ל. ולי אין מה לעשות נגד מה שעוד יקרה." קראה אביטל בהשלמה.
" ובגלל זה אמרת " לא " לחתונה? גבריאל ממש אהב אותך באמת , אתם הייתם מושלמים , שניכם ביחד! אם הוא לא היה מתחתן עם מעיין , הייתי מעדיפה שהוא יתחתן רק איתך." אמרה שובל בחיוך מלא צער.
" את צודקת , אבל פשוט לא יכולתי להיות עם גבריאל יותר. הייתי חייבת להבהיר לו שהוא חייב להיות עם מעיין. זה מה שצריך לקרות. " קראה אביטל בעצב אך למעשה בלב היא לא רצתה לוותר עליו.
" אני לא מבין איך לא נתת לגבריאל הזדמנות , רק עוד הזדמנות? מה הוא ביקש כבר? שיכנעתי אותו שכדאי שהוא ילחם על אביטל , והוא עשה מה שביקשתי ממנו.
אביטל , מאוד חבל שאת לא רואה מה שגבריאל היה מוכן לעשות למענך , זה מאוד חבל שאת לא מבינה שהוא עשה את מה שהוא עשה רק כי הוא אוהב אותך. " אמר אביב בהצטערות עמוקה.
פאר נכנס לגלידרייה , אביטל הבחינה בו והחליטה בו ברגע לעשות מעשה כדי שגבריאל יראה אותם ביחד.
איך שגבריאל נכנס, אביטל התקרבה אל פאר בצעדים גדולים ופשוט נישקה אותו בלי לחשוב כל כך הרבה יותר מדי.
גבריאל הביט בהם בעצב. היה לו מאוד קשה לראות את אביטל עם מישהו אחר.
ועוד עם החבר הכי טוב שלו? איך היא מסוגלת לעשות את זה אחרי מה שהוא עשה למענה?
תגובות (0)