מכונת הזמן -פרק 88

לאחר הנשיקה , אביטל וגבריאל החליפו מבטי אהבה ביניהם.

אביטל הייתה מאוד מאושרת כי היא חזרה להיות עם גבריאל, היא אהבה אותו כל כך.

הם חייכו זה לזו.

" אני שמח שזה קרה עכשיו , ושאנחנו ביחד. תבטיחי לי משהו?" אמר גבריאל והביט בה בתקווה.

" מה אתה רוצה שאבטיח לך?" שאלה אביטל בחיוך ביישני.

" שאנחנו לא נפרדים יותר. שאנחנו נהיה ביחד לנצח . כל הזמן הזה שהיינו רחוקים זה מזו הבנתי רק דבר אחד: שלא הפסקתי לאהוב אותך אף פעם." אמר וחייך לאביטל.

" גם אני לא , תמיד היית בלב שלי , תמיד!" אמרה אביטל והביטה במבט מובך על גבריאל , שלא הפסיק להביט בה לרגע.

" אני יודע , ואני מבטיח לך , אביטל ולעצמי גם. שאני תמיד אהיה פה לצידך ושאף פעם לא אעזוב אותך לבד.

אני מבטיח שאני אעשה אותך לבחורה הכי מאושרת ביקום." אמר גבריאל וחייך אליה.

" אני אוהבת אותך, גבי!" אמרה אביטל באושר ונתנה לגבריאל נשיקה קטנה על השפתיים.

" אני כמעט יכול להבטיח לך שאני לא אתן לאף אחד אחר להפריד בינינו , בואי נילחם שניו על האהבה שלנו, למה אנחנו מוותרים עליה. אם היא חשובה מאוד לי , אז היא בטח מאוד חשובה בשבילך.

אני לא רוצה שתתרחקי ממני עוד לעולם. כבר מספיק סבלתי מהידיעה שכמעט איבדתי אותך. ועכשיו אני לא נותן לך ללכת לשום מקום. את לא תעזבי יותר , נכון?" שאל גבריאל את אביטל באכזבה.

" כן , אני מבטיחה לא לעזוב אותך , תירגע עכשיו אני כאן שוב ולתמיד. אני לא מסוגלת להיות בלעדייך. אני אוהבת אותך כל כך . ואני לא רוצה להיות יותר רחוקה ממך. אני , אביטל מנור מבטיחה לך גבריאל דמתי לאהוב אותך כל החיים ולא לעזוב אותך." אמרה אביטל בחיוך מקסים ונשמה עמוק.

" אני לא רוצה שתתרחקי ממני הלילה. הלילה אני רוצה להיות איתך עד הסוף. רק את חשובה לי , אף אחר כבר לא מזיז לי. אני לא רוצה להתחתן עם מעיין, את זאת שאני רוצה להתחתן איתה.

את היחידה שלי . אין לי אף אחת אחרת מלבדך. רק אותך אני אוהב עד סוף חיי. אני רוצה שתדעי שאת תמיד תהיי האישה של חיי.

אני לא רוצה שמעיין תתחתן איתי, אני רוצה שאת תתחתני איתי, מה את אומרת?" שאל גבריאל את אביטל וחייך אליה.

" אני לא יודעת מה לומר עוד , גבי! אתה אמור להתחתן עם מעיין , לא איתי. אני מאוד רוצה להיות איתך , אני גם מפחדת שמרגריטה תפגע בחברים שלי מהעתיד בסוף.

כבר היא יודעת שאני לא באמת באה משנת 1991 , אלא משנת 2017.

יש לך מושג מה היא יכולה לעשות , האישה הזאת מסוכנת! וגם הבת שלה מסוכנת לא פחות ממנה.

אנחנו צריכים להיזהר משתיהן . אנחנו לא בדיוק יכולים לדעת כך סתם מה שתיהן זוממות לעשות.

אני רק יודעת שהיא יכולה לפגוע בי ובך ולנסות בכל כוחה לנסות להפריד בינינו. ואין לי ספק שהיא תנסה להפריד בינינו.

אני מפחדת שזה יקרה , ואז היא תאלץ אותך להתחתן עם מעיין בעל כורחך . וזה לא מה שאתה רוצה שיקרה?" אמרה אביטל בחשש ושתקה כי לא היה לה מה לומר.

" אביטלי, כבר אנחנו יודעים שמרגריטה מסוכנת , מעיין משתפת פעולה בגלל שהיא מפחדת שאני אתחתן איתך ולא איתה. אני רק רוצה להתחתן איתך. לא הייתי רוצה לאבד אותך , את יקרה לי כמו פז.

אנחנו צריכים לגלות מה תוכניתה של מרגריטה! מהר ככל האפשר! לפני שהגברת הזאת תמיט עלינו אסון! לא הייתי מסוגל לעזוב אותך לטובת מעיין ולבסוף להתחתן איתה.

כי מי שאני אוהב באמת , מי שאני רוצה להיות איתה זאת רק את . אני לא מבין רק דבר אחד: אם אני אמור למות ביום החתונה עם מעיין , אז מה יהיה איתנו ?" שאל גבריאל כמעט בייאוש.

תובל כבר לא הייתה עצובה ובודדה כי חננאל היה לבן זוגה. היא הייתה מאוהבת יותר מתמיד.

" אתה יודע מה? אני מאוד שמחה!" אמרה תובל וחייכה אל חננאל.

" גם אני שמח שפקחתי את העיניים לבסוף. הבנתי שזה היה לי מתחת לאף כל הזמן. את כל הזמן תמכת בי והאמנת שאני יכול להתגבר על אביטל ועכשיו אני מרגיש שאני מתחיל לשכוח אותה ואני לומד איך לאהוב אותך.

אני מודה שהיה לי קצת כואב אחרי שאביטל נפרדה ממני אבל למדתי להסתכל גם על הצדדים הטובים לא רק על הצדדים הרעים ומה קרה לי אחרי שגיליתי שאביטל וגבריאל היו ביחד.

ועכשיו אני איתך , ראית איך הגורל הפך את הכול לטובה כדי שנהיה ביחד, אני ואת?" אמר חננאל ונתן לה נשיקה על השפתיים.

" גם אני מודה שלקח לי זמן עד שהבנתי שאני אוהבת אותך , בהתחלה חשבתי שאתה רק יהיר ומנסה להרגיז אותי , את שובל ואת אביטל בכל הניסיונות שעשית כדי להחזיר אותנו לשנת 2017. אתה יודע משהו? למדתי לאהוב גם את שנות התשעים והן לא כל כך נוראיות.

אני עכשיו אוהבת מאוד את שנת 1991.

אני רוצה להגיד לך תודה שהיית פה תמיד בשביל , בייב! אני אוהבת אותך." אמרה תובל בחיוך ונישקה את חננאל באריכות.

חננאל ניתק אותה מעליו ואמר לה שהוא שכח שהיום זה היום הראשון שלו בגלידריית " אביב" . חננאל היה שמח מפני שהוא חשב שזו הזדמנות חייו.

" אני הולך לעבוד בגלידרייה , האין זה בשורה נפלאה!" קרא חננאל בחיוך מאושר ולא ידע את נפשו מרוב שמחה.

" כן , ממש בשורה משמחת! עוד מעט אני אקפוץ על הספה מרוב אושר! מגיע לך , חננאל , הלוואי שתצליח עם העבודה החדשה שלך.

אני יודעת שאתה אחראי ואתה תדע לעבוד כמו שצריך. אין לי מה לדאוג גל כך לך , לך לדרכך בהצלחה! רק אל תשכח שאני אוהבת אותך ואני תמיד אהיה לצידך. אם אתה צריך אותי, אתה יודע היטב איפה אתה יכול למצוא אותי. חנן , אתה הכי טוב שאני מכירה! " אמרה לו תובל בחיוך מאוהב ונישקה אותו על השפתיים.

" כן , אני יודע. אני מחזיק בתוך הכיס שלי תמונה שלך למקרה שאני אשכח או כשאני אתייאש. אני אחזור , טוב בייבי?" אמר חננאל בחיוך של ניצחון.

תובל הביטה בו מחויכת וידעה שהיא יכולה לסמוך על חננאל בלב שלם.

שובל לא ידעה מה לעשות. דניאל הקטן לא הפסיק לבכות. היא לא ידעה לאן אורנה נעלמה.