מכונת הזמן -פרק 72

החבורה מירושלים היו נחושים בדעתם לחזור לשנת 2017, אפילו אם אביטל הייתה טיפה מאוכזבת מכך שהיא השאירה את גבריאל דמתי מאחור.

היא די הופתעה מההחלטה שלה לבוא עם החבורה מירושלים לעבר שנת 2017 ולשכוח מגבריאל דמתי לתמיד.

כשהיא אמרה לו שעליו להתחתן עם מעיין שקד כי הוא היה צריך להתחתן איתה באמת.

אלא כי זה באמת מה שהולך לקרות לעתיד לבוא, כשהוא יתחתן עם מעיין היא תאבד הסיכוי האחרון שיש לה להיות איתו , כי היא מעולם לא הפסיקה לאהוב אותו.

גם אם היא אמרה לעצמה שהם לא יוכלו להיות ביחד ,היא ידעה שאין טעם לשקר את מה שהלב שלה מרגיש כל פעם שמזכירים את שמו של גבריאל , עינייה בורקות ונוצצות.

ועכשיו , נפל עליה כזה עצב שכמותו עוד לא ידעה מקודם. אביטל חוזרת מבלי שהיא מספיקה להשלים את התוכנית שהיא רצתה.

והיא תוהה מה לעשות. מכיוון שהיא הצליחה לגלות מי באמת היה אחראי למותו של גבריאל דמתי.

היא הבטיחה לעצמה שלא משנה מה , היא לא תצא משם בחיים עד אשר היא תדע מי באמת היה אחראי למותו של גבריאל דמתי.

הרי הסרט הדוקומנטרי שהיא עשתה לא ישנה את העובדה שגבריאל דמתי נמצא מת בדירתו ואף אחד לא הצליח לפענח את תעלומת מותו . היא תהתה עם עצמה , האם היא תחזור בזמן , שוב?

" אביטל , המסע בזמן הגיע לסיומו. כי עכשיו אנחנו הולכים לנחות בשנת 2017 , ה-31 בדצמבר 2017 יום שלישי. כדי שתיזכרי את התאריך הזה היטב. כי החל מהתאריך הזה , אנחנו לא הולכים לנסוע בזמן , אני מקווה שזה מספיק ברור לך! " קרא חננאל בגיחוך והביט על אביטל ממושכות.

" איזה כיף! אנחנו הולכות לחזור הביתה. סוף סוף אין שנות התשעים , גבריאל דמתי וכל העניין עם יחיאל . אני ממש שמחה. הגענו למנוחה ולנחלה. נחזור למחליק , לרב קו , ולבית . סוף סוף לישון במיטה נורמלית! איזה יופי!" אמרה תובל באושר וחייכה אל אביטל.

" טוב , מרוצים? אנחנו הולכות לנחות בעוד כמה רגעים ספורים , תפסיקו להתרגש כל הזמן . נכון שזה מרגש. אבל עכשיו אני מתחילה להתחרט. מה יהיה עם גבריאל דמתי? אני לא ביצעתי את המשימה עד הסוף. " אמרה אביטל בהרהור.

" את מתחרטת , נכון? מה פתאום את נזכרת עכשיו בגבריאל דמתי עכשיו? תגידי תודה לחברות הכי טובות שלך כי בזכותן אנחנו נמצאים במכונת הזמן בחזרה לשנת 2017 . אז אין לך זמן להתחרט. כי בסופו של דבר גבריאל דמתי היקר שלך ימות. תאמיני לי , שיפה שעה אחת קודם.

טוב מאוד שנפטרת ממנו , שמכונת הזמן תחזור למקומה בשלום. שנחיה את חיינו הרגילים באין מפריע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות , לא?" שאל חננאל בזעם והביט בה לרגע.

" זה לא מה שתכננתי. כלומר , לא ידעתי שזה יסתיים ככה. שאנחנו נעזוב את גבריאל מאחור וניתן לו פשוט למות? זה לא אנושי! אני לא יכולה לתת לו למות וגבריאל יהיה בסכנה?" אמרה אביטל בעצבנות.

כאשר החבורה מירושליים נחתה במזרקה שהייתה ממוקמת בגן הפעמון , הם התחילו לצעוק בהתלהבות.

חננאל הרים את אביטל בזרועותיו כי הוא היה פשוט מאושר ועיניו קרנו משמחה.

" יש , אנחנו בירושליים , וואו כמה זמן לא הייתי בגן הפעמון , איזה כיף. את קולטת, אביטלי? אנחנו במזרקה. יש! איזה יופי! חשבתי שאנחנו להיתקע לנצח בשנות התשעים. חשבתי שכבר לא נמצא פתרון לכך שנחזור לשנת 2017." אמר חננאל באנחת רווחה וחיבק את אביטל בחוזקה.

" הנה אתה רואה שחזרנו לשנת 2017? יופי , אתה מרוצה? חשבתי שסתם אתם חולמים , והנה אנחנו עומדים פה וכבר חשבנו שאין פתרון שיביא אותנו בחזרה לשנת 2017 . חננאל , עכשיו אתה יכול לנשום. חזרנו למקום הטבעי שלנו , לא?" אמרה אביטל וחייכה אליו.

" שובל , את רואה איפה אנחנו נמצאות? אלוהים , אני חושבת שזה חלום ושאני לא אתעורר ממנו לעולם. את קולטת באיזו שנה אנחנו נמצאות עכשיו?" שאלה תובל את שובל בהתרגשות.

" אנחנו נמצאות בשנת 2017 . תובל, סוף סוף אנחנו לא נמצאות בשנות התשעים. את קולטת שאנחנו כבר בתוך שנת 2017 . אלוהים , אני לא מאמינה! אנחנו בשנת 2017 , תובי. אני רק רוצה לנשק את האדמה , וואו כמה זמן לא הייתי בגן הפעמון." אמרה שובל וחייכה אל תובל.

" תגידי שוב באיזה שנה נחתנו?" אמרה תובל כלא מאמינה.

" אנחנו נמצאות בשנת 2017!" אמרה שובל בפעם השנייה.

" באיזה שנה אנחנו נמצאות?!! אני חושבת שאני לא שומעת אותך.. תצעקי עוד פעם! אבל בקול!" אמרה תובל בפעם השלישית.

" אנחנו נמצאות בשנת 2017 , להזכירך אין פה גבריאל דמתי ולא גלידריית " אביב". וואו , אני חושבת שעדיין לא עיכלתי את עומק הבשורה הטובה." אמרה שובל בקול.

" אנחנו נמצאות בשנת 2017? איזה יופי של בשורה. אני מרגישה שזה היה הדבר הנכון לחזור לכאן כדי לגלות שכל הזמן הזה חיינו בתוך חלום מתוק שקוראים לו " גבריאל דמתי ". אני חושבת שהעיניים שלי עדיין לא נפקחו. " אמרה תובל שהייתה עוד בהלם ממה שקרה להן.

" מה את מרגישה , תובי?" שאלה שובל את תובל בחום.

חננאל הרים את אביטל על שתי ידיו וסובב אותה בהתלהבות.