מכונת הזמן -פרק 71

גבריאל לא האמין למראה עיניו. הוא חשב שמראה עיניו הטעו אותו.

הוא הביט על אביטל במבט מלא פליאה , והוא לא ידע מה להגיד מרוב מבוכה.

" אביטל , מה את עושה עם המזוודה? את חושבת לעזוב? חשבתי שאני מכיר אותך , לא תגידי לי כלום , נכון?" קרא גבריאל באכזבה.

" גבריאל , תסלח לי אבל אני צריכה לעזוב אותך , החברים שלי לוחצים עליי ואין לי ברירה להצטרף אליהם. באמת שהייתי שמחה להישאר פה כמה ימים אבל אני חייבת ללכת." אמרה אביטל בחיוך עצוב.

" לאן את עוזבת? את חוזרת לשנת 2017? אני לא רוצה שתעזבי , עד שעשיתי הכול כדי שנהיה ביחד , את מחליטה להיעלם לי? אני לא יודע מה יהיה איתי בהמשך ואם אני אחיה. אני מבקש ממך שתישארי , אל תשארי אותי לבד. אני לא יכול לתת לך לנסוע מבלי שתדעי שאני אוהב אותך ותמיד אני אוהב אותך . אני מקווה שתזכרי את זה. את לא יכולה לברוח ממה שאת מרגישה. בריחה זה לא חופש. זה עושה טוב לזמן מסוים , ורק אחר כך אתה מבין שאתה לא באמת חופשי. אל תנסי לזייף את הרגשות שלך. " אמר גבריאל בהתרגשות ובעיניו עמדו דמעות.

אביטל התבוננה על גבריאל במבט ממושך והבינה שהיא באמת לא הפסיקה לאהוב אותו. גם לא עכשיו.

" גבי , אל תגיד זאת. אני צריכה לעזוב אתה אתה.. אתה תמיד תישאר בתוך הלב שלי . לעולם. אני גם רוצה להגיד לך משהו : אני גם אוהבת אותך." קראה אביטל בחיוך נרגש.

" אז מה את אומרת בעצם? שאת לא תעזבי אותי , נכון?" שאל גבריאל את אביטל בתקווה.

" הייתי שמחה להגיד לך שאני כן נשארת , החלטתי שאני הולכת עם החברים שלי לשנת 2017 . תבין , גבריאל אנחנו מגיעים מעשורים שונים , אני ואתה לא יכולים להמשיך להיות ביחד גם אם נרצה מאוד .

אני לא אשכח אותך עוד להרבה זמן. להתראות , גבריאל!" קראה אביטל בצער.

" אז אומר שאני ואת כבר לא ביחד? למה את לא מבינה שאני אוהב אותך?" אמר גבריאל בחיוך עצוב.

" נו , אביטל! אנחנו כבר צריכים ללכת. את לא חושבת שאת מעכבת אותנו?" אמר חננאל בעצבנות.

" נכון , אביטל , את כבר צריכה להבין שהדבר היחיד שמקשר אותך אליו כל הזמן הזה שהיית קרובה תמיד אליו זה הסרט הדפוק שעשית על החיים שלו. יותר מזה, את לא שייכת לעשור הזה. בקרוב גבריאל יתחתן עם מעיין ואת כבר תהיי בשנת 2017 . תביני שכבר הוא ז"ל מזמן. את צריכה להפסיק להתעסק במה שהיה בעבר ולהתחיל להתרכז במה שקורה כאן ועכשיו.

אביטל , עשית הרבה מאמצים כדי להגיע עד לאן שהגעת… עכשיו את חייבת לחזור איתנו , מיד!" אמרה תובל ברוגזה.

" טוב , גבריאל , אל תעשה לי את זה.. כי זה עדיין קשה בשבילי לחשוב שאני אהיה רחוקה ממך , אני לא אפסיק לאהוב אותך , אבל החברים שלי רוצים שאחזור איתם הביתה. כנראה שהצדק איתם.

ואני עוזבת את שנת 1991 , מפני שכבר החלטתי שאין לי מה לעשות פה יותר." קראה אביטל בהחלטיות.

" ככה את מוותרת עלינו? ככה את מוותרת על האהבה שלנו? אני לא מבין למה את עושה לי את זה.. אחרי הרבה זמן שהבנתי שאני אוהבת אותך , החלטת לסגת לאחור ולוותר על האהבה שלנו?" לא הבין גבריאל את הראש של אביטל.

" אני מצטערת , גבריאל , הגעתי להחלטה סופית ואין לך מה לעשות עם זה. אתה צריך להתחתן עם מעיין. כי זה מה שהולך לקרות. אני לא אנסה להפריד ביניכם יותר. אז אם אתה רוצה להיות מעיין , לך אליה. אותי תשכח, תוציא את מה שהיה בינינו. כי אני לא חוזרת יותר לפה." שברה אביטל את השתיקה.

" אביטל , אל תגידי את זה ככה , את יודעת טוב מאוד שאני לא אוהב את מעיין, אני אוהב רק אותך ואני רוצה להיות איתך. תגידי לי שאנחנו יכולים להיות ביחד, רק אל תגידי שזה נגמר.. כי אני לא מפסיק לאהוב אותך לרגע.. ואני שואל את עצמי , למה היא עוזבת? תישארי איתי פה עוד כמה רגעים , אני מתחנן בפניך , אל תעזבי אותי , אני זקוק לך. אני לא יכול להיות בלעדייך. " אמר גבריאל בקול שבור.

" גבריאל , בפעם המאה, אני חייבת ללכת. אני לא יכולה לאכזב את החברים שלי. הבטחת להם שאני באה ואני מחויבת לקיים את הבטחתי. אני מקווה שתבין את החלטתי. אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה , תכבד את הבחירה שלי. בבקשה , גבריאל. הרבה אושר לך ולמעיין. שתהיו מאושרים." אמרה אביטל בעגמומיות, היא לא יכלה לומר מילה נוספת והיא יצאה משם תוך כדי שהיא בוכה.

גבריאל היה שבור לב מכך שאביטל עזבה אותו. איך הוא ויתר עליה ככה?

הוא התיישב על הספה וניסה לחשוב על דברים טובים שקרו לו.

אבל הוא לא היה יכול להתעודד. הוא לא אהב את מעיין אף פעם. הוא תמיד אהב את אביטל ורצה להיות איתה.