מכונת הזמן-פרק 70

אביטל בפעם הראשונה לא ידעה מה להגיד. הרי מה היא תאמר להגנתה.

היא הביטה על מעיין במבט סתום. " הלוואי שיום אחד את ואני נתפייס , כי הרי את עומדת להתחתן עם גבריאל בתוך פחות מחודשיים. אני מקווה שאחרי שתביני על מה דיברתי איתך , נוכל להיות שוב חברות טובות." אמרה אביטל בקול מאוכזב , לפני שהיא יצאה מבית משפחת שקד , היא שמעה את קולה של מעיין שוב.

" תלכי , תלכי למקום שבאת ממנו ואל תשכחי שהדבר היחידי שאת צריכה לעשות זה לשכוח את גבריאל דמתי לתמיד." היא הטיחה בפניה בהתקף זעם תוקפני. לאחר מכן מעיין חזרה להסתגר בתוך חדרה.

אביטל כבר לא יכלה להחזיק בבטן את מה שהיא הרגישה והיא התחילה לפרוץ בבכי תמרורים. היא חשבה לדבר עם מעיין וללבן איתה את העניינים.

אחרי שהיא התאכזבה לגלות שלא היא טעה בכוונתה להשכין שלום עם מעיין , מי שהייתה החברה לשעבר של גבריאל.

כשהיא חזרה לדירתו של גבריאל דמתי , היא נדהמה לראות את חננאל , שובל ותובל.

מה הם עושים פה? היא שאלה את עצמה. היא לא תיארה לעצמה שהם רצו לספר לה שברצונם לספר לה שהם רוצים לעזוב את שנת 1991 ולחזור להווה – שנת 2017.

" אביטל , אנחנו חייבים לדבר איתך, נמצאה מכונת הזמן וזה אומר ש.." אמר חננאל בקול שמח.

" זה אומר ש.. מה? אנחנו הולכים לעזוב את שנת 1991 ?" שאלה אביטל את חננאל בקול מופתע והביטה בו מוכת הלם מהאופן שהוא אמר זאת.

" כן , אנחנו עוזבים את שנת 1991 , וזה גם אומר שאת מחויבת לבוא איתנו בחזרה לשנת 2017. בלי ויכוחים , בבקשה! " קבע חננאל באחת.

" לא , זה לא יכול להיות , הייתי רוצה לחזור איתכם לשנת 2017. אבל אני לא יכולה לעזוב את גבריאל לבד. הוא זקוק לי . אי אפשר לדחות את הנסיעה בכמה ימים?" שאלה אביטל באכזבה .

" כבר דחינו הרבה פעמים וביקשת ממני זמן כדי שאת תבואי איתנו בחזרה לשנת 2017. עכשיו אנחנו צריכים לחזור הביתה לפני שהחברים שלך מהעבר יתחילו לחקור אותנו ולגלות שאנחנו לא באמת משנת 1991." אמר חננאל בעקשנות.

" אביטל , יש לך חמש דקות לארוז את החפצים שלך ולבוא איתנו . אני לא יכולה להתחשב בך ובגבריאל יותר. אנחנו הולכות לעזוב את שנת 1991.

אין לנו הרבה זמן , אז קדימה!" האיצה בה תובל ואביטל נלחצה יותר מהפעם הקודמת שהחברים מההווה לחצו עליה לחזור איתם לשנת 2017.

" אני לא יודעת איך אני אעזוב , מה אגיד ליחיאל? איך אני אסתכל לגבריאל בעיניים ואגיד לו שאני עוזבת לתמיד? אני לא יכולה! בבקשה , תנו לי עוד קצת זמן ." התחננה אביטל.

" אין לנו זמן , בבקשה תארגני את הדברים שלך כי אנחנו הולכות תוך כמה דקות, אם את עקשנית , אז אני עקשנית בהרבה יותר ממך, אביטל אל תבזבזי לנו את הזמן." קראה שובל בלחץ.

" טוב.." הסכימה אביטל לבסוף מחוסר ברירה והתחילה לארגן את הבגדים בתוך המזוודה הפתוחה לרווחה.

היא שמעה את חננאל נלחץ מאחוריה והיא התחילה להאיץ את תנועותיה.

אביטל הייתה קצת מאוכזבת מכיוון שהיא עוזבת את שנת 1991.

" נדמה שאני שומע את גבריאל , הוא מגיע לפה. אביטל , אולי תמהרי במקום לבהות בבואה של עצמך? עוד מעט הוא יגלה אותנו." אמר חננאל בזעם.

" מה , הוא בדרך לפה?" שאלה אביטל בבהלה. פנייה היו אדומות והיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב מבוכה.

גבריאל פתח את הדלת ונדהם לראות את החבורה מירושליים.