מכונת הזמן -פרק 53

אביטל לא ידעה מה להגיד. המילים שהיא רצתה לומר כאילו פרחו להן מראשה.

" תקשיב , אביב . אני יודע שאתה כועס על אביטל. אבל היא לא אשמה. גם כעסתי עליה ומאוד. אפילו שאלתי את עצמי למה היא שיקרה לי. אבל היום אנחנו ביחד. אני והיא. לא הבנתי אותה. חשבתי שהיא מספרת סיפורים והאמת שזה הדבר הכי הזוי ששמעתי שיש דבר כזה מכונת הזמן, אבל בסך הכול הבנתי שזה נעשה מסיבה טובה שהיא רוצה להציל אותי והאמת שאני אשמח לבוא לירושליים לראות איזה מילים אומרים אצלם בשנת 2017." קרא גבריאל במטרה להגן על אביטל.

" איך את מצפה שאני אאמין לך , אביטל? מכונת הזמן , בטח! באת הנה כדי ללעוג עליי או מה? ואתה ? מה הסיפור שלך איתה? אתם ביחד ? " שאל אביב בסקרנות.

" אביב , אני יודעת שאתה טיפה כועס אבל בוא נזכור שאני פה בשביל מטרה מסוימת ואני לא יכולה לעזוב כאן עד שאני אשלים את המשימה שלשמה הגעתי לפה. זאת הסיבה שלשמה הגעתי לשנת 1991 . גבריאל , אני לא יודעת איך לבשר לך אבל בעוד שלושה חודשיים אתה אמור למות. סליחה שלא אמרתי לך את האמת. אני מצטערת. אבל אני רוצה שתדע שהזמן שלי פה מוגבל." הוסיפה אביטל בחיוך עצוב.

" מה? רגע, את אומרת לי עכשיו שאני עומד למות בעוד שלושה חודשים? אבל .. איך? אני באמת לא מבין מה אמרת לי הרגע.. " הוסיף גבריאל בבלבול.

" טוב , חברים . אביטל – אני מצטער על שכעסתי פשוט אני לא אוהב שמסתירים ממני סודות. אני חושב שמוטב שאני אשאיר אתכם לבד. יש לכם הרבה מה לדבר אחד עם השנייה." אמר אביב בטון יבש והלך משם.

" גבי , אני לא יודעת מה להגיד לך. אבל אתה אמור למות בעוד שלושה חודשים, אני לא יכולה לתת לך למות . אני לא משאירה אותך לבד." הוסיפה אביטל בדאגה וניגשה לעברו לחבק אותו.

" אני לא מבין מה קורה פה, בעצם את שיקרת לי באותו הרגע כשאני שאלתי אותך מה את עושה פה חשבתי שאת באמת מורה לספרדית . אבל בחיים לא שיקרו לי ככה. איך את מסוגלת להסתכל אליי בעיניים? גם עכשיו את משקרת לי ! איך את מעיזה בכלל לחשוב שאני צריך עזרה ממך? אה? תעני לי כבר! " ענה גבריאל בעצבנות.

" גבריאל , לא התכוונתי שזה יצא ככה , לא רציתי לפגוע בך אף פעם ופגעתי בך. אני מצטערת . עשיתי את כל המאמצים להציל אותך ואני לא באמת מצליחה להבין מי ירה בך באמת ביום שהתחתנת עם מעיין. הלוואי שתמצא מישהי שתאהב אותך באמת , מישהי שבאמת ראויה לך ושמכבדת אותך, אני ואתה זה הכי לא מתאים. וגם אתה אמור להתחתן עם מעיין." הוסיפה אביטל בבכי תמרורים.

" עכשיו את באה להציל אותי? בדיוק ברגע שהתאהבתי בך? הכול היה מצוין בינינו, אבל את הרסת הכול ברגע שנכנסת אליי הביתה , התחלת לשקר לי בלי בושה. תגידי איפה המצפון שלך? יצא לחופשה? עכשיו אני מעדיף שתצאי מכאן. אני לא יכול לראות אותך בחיים שלי יותר. כל מה שהיה בינינו נגמר לתמיד. " הוסיף גבריאל בעצב.

" גבי , אל תגיד לי את זה . אל תעשה לנו את זה. לא חבל שאתה בוחר לסיים את כל מה שהיה בינינו בצורה הזאת? עד עכשיו , הכול היה טוב ויפה. אל תוותר עליי , אל תוותר על האהבה שלנו, היא חזקה יותר מהכול. יותר ממה שנאמר עכשיו , יותר ממה שננסה לברוח מכל מה שאנחנו מרגישים אחד לשנייה. אני רוצה שאתה באמת תסלח לי.." אמרה אביטל בקול שבור.

" יש לי בשורה בשבילך: אני לא סולח לך , ועכשיו את אורזת את המזוודות של ועפה מפה. את שיקרת לי , למה שיקרת לי?" שאל גבריאל בכאב והביט בה במבט נוקב.

" חשבתי שמעומק ליבך תאזור כוח למצוא בתוכך מחילה ולסלוח לי. אתה לא יכול לעשות את זה. אנחנו אוהבים אחד את השנייה. למה אתה רוצה שזה יסתיים כך?" שאלה אביטל כלא מאמינה.

" תראי , אם את חושבת שאסלח לך, את טועה מאוד. אני רוצה להיות לבד . תביני אותי , תצאי מפה בבקשה בזה הרגע , עופי מפה!" אמר לה גבריאל ודמעות עמדו בעיניו. הוא לא חשב שהדברים יתגלגלו כך , וכל כך כאב לו הידיעה שהוא מסלק את אביטל מהדירה.

כי אין דבר שהוא בעולם מלבד להיות איתה. כי אביטל הייתה האישה שהוא אהב.

ועכשיו הוא גילה שכל מה שהוא הכיר עליה עכשיו , היה שקר מוחלט.

" אני מצטערת , גבי. אני מקווה שאי פעם תסלח לי." אמרה אביטל בעצב וכשהיא יצאה מדירתו. היא התחילה לבכות בבכי מר.