מכונת הזמן -פרק 48
גבריאל לא ידע מה לומר. הוא היה די נבוך , אם לומר את האמת. מעיין הסתכלה בו וחייכה. פניו היו אדומות כמו סלק אדום.
מעיין הביטה בו בפנים אדומות ולא ידעה מה לומר.
" נו , גבריאל תראה כבר את הטבעת שקנית למעיין." שברה מרגריטה את השתיקה לבסוף ונאנחה.
גבריאל לקח נשימה עמוקה , הביט על מעיין ולא ידע איך להתחיל להגיד לה את זה.
" תשמעי מעיין , אבל העניין עם הטבעת הסתיים. אני לא מתחתן איתך , שכבתי עם אביטל בסיני ואני אוהב אותה , אני אוהב רק את אביטל ואני אוהב אותה עד סוף חיי. " קבע גבריאל בהחלטיות.
מעיין הרגישה כאילו שהיא קיבלה סטירת לחי. היא התחילה לחשוב שמשהו לא בסדר עם גבריאל ושגבריאל נהיה ספקן בקשר להצעת הנישואין הזאת.
" מה קרה? אני לא מבינה! גבי , ראית את התוכנית או לא. נו תענה. אל תשאיר אותי במתח! בבקשה תגיד משהו , רק אל תשתוק." הוסיפה מעיין בלחץ.
" אל תשאלי , מעייני . היה בלאגן ולא הצלחתי ליצור קשר איתך בגלל שהיו בעיות בקשר , תביני אותי. אני מרגיש שאני צריך קצת זמן לחשוב. אני טיפה מבולבל. מעיין , תני לי רגע . אני צריך לעלות לחדר האמבטיה לשטוף קצת את הפנים , אולי אני ארגיש יותר טוב." אמר גבריאל בקול שקט.
" רגע , גבי. לאן אתה הולך? חכה רגע , עוד לא נתת לי תשובה . אתה לא יכול ללכת באמצע שאני מדברת איתך. גבי.." הוסיפה מעיין בייאוש ונאנחה.
היא רק רצתה לבכות.
גבריאל לקח את רגליו והלך משם. הוא היה צריך לעכל מה קורה סביבו, כי הוא היה בהלם וגם קצת מבולבל.
הוא ישב בחדר של מעיין וחשב המון , לקח לו המון זמן עד שהוא עיכל את מה שקרה כרגע. את כל הבלאגן שתיאר יחיאל , האמרגן שלו.
מעיין המשיכה לעמוד במקומה , קפואה ומופתעת באחת, היא מזגה לה יין לבן ושתתה . מזגה לה עוד חצי כוס ושתתה , שתתה עד שהיא לא יכלה יותר.
" מעיין , תשימי את הכוס בצד רגע כי אני רוצה שתקשיבי לי , גבריאל קצת בהלם וזה נורמלי, הוא עוד מעט ירד במדרגות.
אני מכיר אותו , הוא החבר הכי טוב שלי אבל אני מבטיח לך שהכול יהיה בסדר." ניסה פאר לפייס את מעיין.
" מעיין , תפסיקי לשתות ! את לא רוצה להיות שיכורה , נכון? אז לטובתך אני מציעה לך לא לגעת בבקבוק יותר." התעצבנה מרגריטה.
" יופי טופי מה שקורה פה , ממש חגיגה על חשבוני, יפה מאוד תמשיכו לשבת ככה , ממש אנחנו המשפחה המושלמת." אמרה מעיין בציניות .
" מעייני , תירגעי קצת , חכי עד שגבריאל יחזור." חשב אביב בקול.
" לא רוצה להיות רגועה, תודה שאתם מרגיעים אותי , אבל אני כבר לא רוצה להיות פה." אמרה מעיין בקול שבור והלכה משם בבכי אל חדר השירותים.
" מעייני , מעייני!" קראה מרגריטה בזעם.
מעיין נכנסה לחדר השירותים ונפלה על הרצפה.
היא לא רצתה להאמין שזה מה שקורה לה , החיים שלה מתפרקים לנגד עיניה.
אביטל נכנסה לגלידרייה בצעדים איטיים.
כשחננאל הבחין בה , הוא רץ לעברה וחייך אליה. הוא הבין כמה הוא התגעגע אליה , כמה היא הייתה חסרה לו.
" אביטל! הנה את!" קרא חננאל בהתרגשות וחיבק אותה.
" חננאל , התגעגעתי אלייך מאוד. בלית יפה פה אני רואה. " קראה אביטל בהתרגשות וחייכה חיוך ביישני.
" מי שמדברת! טוב שבאת! אחרי כל הימים האלה שבילית במדבר. התגעגעתי אלייך כל כך , בייבי! כמה שאני אוהב אותך." אמר חננאל בחיוך והדביק לה נשיקה על השפתיים.
אביטל וחננאל החליפו מבטים.
פאר ואביב הלכו לראות מה קורה עם גבריאל בינתיים.
" נו , מה קורה בן אדם? למה אתה מבולבל?" שאל פאר בכעס וציפה לתשובה.
" אני לא יודע מה קורה , בסדר? אני מבולבל ואני חושב שאני עדיין לא מעכל את כל הרעש מסביבי , תעזבו אותי בשקט!" קרא גבריאל ברוגז והלך מצד לצד. הוא חשב שבאמת הוא ישתגע לגמרי.
" מה, אתה לא יודע? אנחנו מבינים שזה נפל עלייך משום מקום , אנחנו יודעים שאתה עייף מהנסיעה ופשוט לא רוצה את כל הבלאגן הזה. מה עם מעיין? לא נתת לה תשובה?" שאל אביב ונאנח.
" אני ומעיין כבר מזמן לא מסתדרים ביחד.. אני פשוט לא יכול להגיד לה שום דבר! אין לי יכולת להחליט. אני רק יודע שאני אוהב רק את אביטל , אני באמת אוהב אותה. מעיין.. כבר אמרתי לה ששכבתי עם אביטל בסיני ושאני רוצה להיות איתה, תגידו לה מה שאתם רוצים, רק יש לי אליכם בקשה אחת. תעזבו אותי לבד כמה דקות , אפשר?" הוסיף גבריאל בעצבנות.
" טוב , מה שתגיד. אבל תדע רק שיש לכך השלכות." אמרו פאר ואביב ביחד. הם ירדו במדרגות לעבר הסלון.
מעיין כבר לא הייתה שם.
מרגריטה נכנסה לחדר השירותים שבתוכו הייתה מעיין. היא הייתה שבורה לחלוטין.
" אימא , איזו בושה! איזו בושה מה יגידו האנשים כשאני אראה את פניי ברחוב, אני לא מסוגלת לצאת. הם יסתכלו עליי. כאילו מה עשיתי. אני לא ממש מבינה מה עשיתי לא נכון. איך אני אוכל להראות את הפנים שלי בחוץ?" אמרה מעיין בבכי.
" לא עשית שום דבר, מתוקה שלי. את יפהפייה וגבר כמוהו לא שווה את הדמעות שלך. אנחנו נצליח , מעייני . אנחנו נתגבר על הכול. אני מבטיחה לך. " ניסתה מרגריטה לנחם את מעיין השבורה.
" תגידי לי דבר אחד שלא הייתי בסדר בו, אני מבינה! אבל לעולם לא אראה את פרצופי מול כולם. את לא רואה שהחיים שלי מתפרקים? כל מה שהיה לי , ממש ברגעים הללו איבדתי . אני ממש שבורה. אני לא יודעת איך אני אמשיך הלאה." קראה מעיין בקול שבור.
" את תדעי, את צריכה לדעת. מתוקה שלי , הכול יהיה בסדר. ששש… לא לבכות! " קראה מרגריטה בניסיון נואש לעודד אותה.
אביטל ניסתה ככל יכולתה לאזור אומץ ולדבר. היא הביטה בו בפליאה ואז דיברה: " אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר, אני ואתה .. אבל במקום יותר שקט.." אמרה אביטל בחיוך עצוב.
" את חושבת שצריכים לדבר? בטח בואי נלך למקום יותר שקט." אמר חננאל ברצינות תהומית.
אביטל התיישבה על הספסל והחלה לחשוב איך להתחיל את השיחה.
חננאל הביט בשעונו כל חמש דקות כי הוא היה לחוץ . מה יש כבר להסתיר?
אביטל הביטה בו ושתקה. כל דבר שהיא תאמר, רק יחמיר את המצב.
כל הנוכחים היו עדיין המומים מסירובו של גבריאל להצעת הנישואין של מעיין.
" מה יש, אביטל? רצית לדבר תדברי! נו, למה את שותקת? בשביל מה קראת לי עכשיו? סתם?" קרא חננאל בזעם.
" חננאל , לא יודעת איך זה קרה , אני וגבריאל שכבנו בסיני. אני יודעת שזה נשמע גרוע מאוד, חשוב לי מאוד שתדע שאני אוהבת אותך . נו , תדבר או תצעק. רק תגיד מילה , שאוכל לדעת שהכול בסדר איתך. " אמרה אביטל בייאוש.
" זה מה שאת אומרת לי? את באמת שכבת עם גבריאל דמתי כשהיית בסיני? נו , תעני! בלי משחקים. שכבת עם גבריאל הזה כן או לא?" הטיח חננאל בפניה בזעם ופניו היו כל כך אדומות.
" אני זוכרת שבגלידרייה הכול התחיל. במקום הזה גיליתי את מכונת הזמן בפעם הראשונה. ו.." אמרה אביטל אך חננאל קטע אותה באמצע המשפט.
" על איזו מכונת זמן את מדברת איתי? מכונת הזמן כבר לא קיימת , וזה אומר גברת מנור שמכונת הזמן היקרה שלך לא תהיה פה בזמן הקרוב. אני אזכיר לך מה עומד לקרות בעוד שלושה חודשים, גבריאל דמתי הכוכב פופ היקר שלך עומד למות ביום החתונה שלו עם מעיין ואז כל החלום שלך ילך לפח. לא הכול בחינם, אביטל. הכול פה עובד על זמן. זמן הוא קצר מאוד למי שלא יודע לנהל אותו נכונה. וזה כולל גם אותך , אביטל מנור היקרה." קרא חננאל בעצבנות.
" את הורסת את כל מה שאת אוהבת , היית צריכה לחשוב לפני שתקעת אותנו בתוך שנות התשעים העלובות הללו." אמר חננאל וזרק את כל מה שהיה מסביבו.
" די, חנן , די! תפסיק! לא התכוונתי לפגוע בך , סליחה." אמרה אביטל ברגשות עמוקים.
תגובות (0)