מכונת הזמן -פרק 46
אביטל וגבריאל הביטו זה בזו בפליאה ועדיין לא הבינו איך הם נפגשו.
אביטל הייתה עדיין בהלם מכך שהיא פגשה את גבריאל ועוד שהוא גם יצא למדבר סיני.
גבריאל לא ידע לומר והתבונן בה ממושכות.
" אני בהלם מזה שאתה פה. אני חושבת שאני צריכה כמה דקות לעכל שזה אתה.. סליחה , אבל אני קצת בהלם." קראה אביטל בכנות.
" הכול בסדר, את לא היחידה שנכנסה לתוך הלם. גם אני די מבולבל מכך שאת נמצאת פה. אולי זאת הזדמנות שלנו להיות ביחד , רחוק מכולם? תחשבי על זה, זה יכול להיות החופשה שלנו." אמר גבריאל בקול נלהב והסתכל על אביטל במבט בוחן.
" מה?!! אתה קצת מבולבל , אני גם מבולבלת. גבריאל , לא באתי להיות במדבר כדי להיות איתך לבד. אל תטעה." הוסיפה אביטל בחיוך נבוך , גבריאל התקרב אליה והוא כמעט נישק אותה.
" לא , תשכח מזה גבריאל . אני לא יכול להיות איתך. מתי תבין את זה? אתה לא יכול לעשות את זה למעיין ואני לא יכולה לעשות את זה לחננאל . " הוסיפה אביטל בביטול.
" למה לא אביטל? למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד? אנחנו רחוקים מהכול, אני מבקש ממך לתת לנו הזדמנות. לתת לאהבה שלנו הזדמנות אחרונה. אני אוהב אותך ואת אוהבת אותי, אני לא מבין מה הבעיה פה! למה את לא רוצה להיות איתי?" שאל גבריאל את אביטל בעצב.
" כי אנחנו לא יכולים לבגוד, אנחנו פשוט לא יכולים. אתה עם מעיין , ואני עם חננאל. זה לא יכול לעבוד בינינו. תבין את זה. זהו . זה מה שיש לי לומר." אמרה אביטל בחיוך עצוב.
" מה אם אני אגיד לך שהגורל שלי זה להיות איתך ואנחנו צריכים לתת לעצמנו סיכוי. שנינו מרגישים אותו הדבר. " אמר גבריאל וחייך אל אביטל.
השניים התנשקו והם עשו אהבה. אביטל כבר לא יכלה לברוח ממה שהיא מרגישה.
וגם גבריאל לא יכול היה להכחיש שהוא היה מאוהב עד מעל לראש באביטל.
מעיין קמה ממיטתה והביטה על התמונה שהונחה על השידה. הם היו נראים בה כל כך מאושרים ביחד. בזמן האחרון נוצרו המון בעיות ביניהם. גם אימה מרגריטה והיא ניגשה לסלון כדי לבשר לה על התוכנית שעלתה במוחה.
" מעיין , יש לי פתרון מושלם בשבילך , תשמעי . חשבתי על זה כל הלילה והגעתי למסקנה שאת צריכה לעשות את זה דרך הרדיו והטלויזיה. את לא מבינה מה אני אומרת לך? להציע נישואים לגבריאל בשידור חי." אמרה מרגריטה בטון נלהב .
" לא , אימא , אני לא הולכת להופיע בטלוויזיה , כל המדינה הולכת לצפות בזה. את מבינה? ואני לא רוצה שיראו אותי מציעה לו נישואים מול כל האנשים. אימא , הוא במדבר. את יודעת שזה מאוד מסוכן שהוא נמצא עם אביטל והם ביחד. ידעתי שהוא ברח לשם רק כדי להיות איתה." קראה מעיין בעצבנות.
" מעיין , תירגעי. אני מציעה לך להסכים לרעיון שלי וביחד נצליח עוד לייצור קשר איתו. נו , מה את אומרת? זה יכול להיות רעיון אדיר!" קראה מרגריטה בניסיון לעודד את מעיין לשווא.
" לא! אני ממש לא מתכוונת להופיע בטלוויזיה , אני לא אוהבת להצטלם מול המון אנשים. תשכחי מזה , אם את מתכוונת לעשות אירוע מתוקשר, את יודעת למי את יכולה לפנות.
עליי אל תסמכי." אמרה מעיין בכעס.
" תקשיבי , מתוקה מה שאני מציעה לך זה רעיון חבל על הזמן , נו תעשי את זה בשבילי?" שאלה מרגריטה וציפתה לתשובה.
"כן , אני אעשה את זה בסוף. את צודקת , זה רעיון הכי טוב ששמעתי." הסכימה מעיין עם אימה מרגריטה לבסוף.
" יופי , ידעתי שאני יכולה לסמוך עלייך! אנחנו הולכות לעשות את זה בפריים טיים, חמודה. עכשיו אני רוצה לראות אותך מחייכת." ניסתה מרגריטה לנחם את מעיין.
" הנה אני מחייכת!" קראה מעיין בחיוך ציני.
" נו תתלבשי מעיין . יש לנו יום עמוס לפנינו, קדימה! לצחצח ולשטוף פנים בזה הרגע." קראה מרגריטה בחמת זעם.
" בסדר , אימא. זה הולך להיות מדהים!" קראה מעיין בחיוך מאוהב כשקמה ממיטתה ונכנסה היישר למקלחת.
כשגבריאל קם בבוקר , הוא לא מצא אותה באוהל. הוא חשב שאביטל עדיין ישנה. הוא התיישב על כיסא הנוח ותהה לעצמו איפה היא יכולה להיות.
" אביטלי , איפה את?" הוא שאל בקול .
לפתע , גבריאל שמע מאחוריו את קולה של אביטל.
" אני כאן!" אמרה אביטל וחייכה . הוא התקרב אליה והדביק לה נשיקה על השפתיים.
" אני אוהב אותך." הוסיף גבריאל בחום.
" גם אני אוהבת אותך." אמרה אביטל וחייכה אליו בביישנות.
" איך נתתי לך לחמוק מזרועותיי? תגידי לי איך! עכשיו אנחנו ביחד יותר מתמיד , אני לא אתן ללכת אף פעם!" הוסיף גבריאל בחיוך מבטיח.
" אני מודה שלא הייתי קלה איתך , עברנו הרבה מכשולים והמון משברים. אבל בסוף ניצחנו את זה והכי חשוב שאנחנו אחרי זה. לא הרגשתי ככה לאף אחד , לא אהבתי ככה אף אחד לפנייך. " הודתה אביטל לבסוף.
" אני מאוד שמח שהחלטת לתת לנו הזדמנות." קרא בחיוך עליז ונישק אותה שוב על השפתיים.
" תבטיח לי שאף פעם לא ניפרד. אבל אני מפחדת שזה רק חלום ושאני אתעורר אני אגלה שהכול היה סתם.. החלטתי לתת לאהבה שלנו סיכוי." ענתה אביטל בקצרה והביטה בו במבט בוחן.
" אני מאוד מרוצה מכך. זה החופשה שלנו , מה את אומרת?" אמר גבריאל וחייך .
הוא נתן לאביטל נשיקה על השפתיים.
" באמת שזאת החופשה שלנו?" שאלה אביטל בקול סקרן.
" כן , זאת החופשה שלנו ואנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים." הוסיף גבריאל בחיוך מאוהב.
גבריאל חיבק את אביטל בזרועותיו חזק.
תגובות (0)