מכונת הזמן -פרק 45
הנהג שהסיע את אביטל נסע המון זמן ולקח לו ארבע שעות עד שאביטל הגיעה ליעד.
עדיין הם היו תקועים בפקק, אביטל הייתה בלחץ בגלל שהיא פחדה לא להגיע בזמן.
" אוף , עוד כמה זמן אנחנו אמורים להגיע למדבר?" שאלה אביטל ולחייה היו אדומות כל כך .
" יקח לנו עוד שעתיים להגיע ליעד שאת צריכה לרדת בו, עלייך להתאזר בסבלנות." אמר הנהג בעצבנות.
" למה? אתה לא יכול לנסוע יותר מהר! אני כבר מאחרת!" אמרה אביטל ונאנחה.
" אני מצטער , יקח לי עוד שעתיים עד שאני אוריד אותך שם." קרא שוב הנהג בחוסר סבלנות.
" אני הולכת להיתקע פה עוד כמה שעות? אני לא מאמינה . בבקשה תעשה משהו ותמהר. אני חייבת להיות שם." האיצה בו אביטל.
" יש עומס , כבר אמרתי לך למה את לא מבינה מה שאני מנסה להסביר פה?" אמר הנהג והביט בה במבט בוחן.
" אתה לא רציני! תסע יותר מהר , בבקשה. אני מתחננת תחשוב על משהו . אחרת אני אשתגע." אמרה אביטל בפחד.
" אז אני מציע לך לשקול את זה עוד הפעם, את תצטרכי להתאזר בסבלנות. לא נגיע כל כך מהר ליעד שאנחנו צריכים." קרא הנהג בהרהור.
אביטל התבוננה בו ממושכות ושתקה.
גבריאל כבר הגיע למדבר וזכה לביקור מיוחד מאימו אן , שנחתה בארץ לפני שבוע.
" אימא , לא ידעתי שאת פה. וואי כמה שנים שלא ראיתי אותך. מה שלומך?" שאל גבריאל את אימו אן בחום.
" הכול טוב , ואיך אתה? תראה איך גדלת , בן שלי. איך את? איך החברה שלך? מעיין קוראים לה , נכון?" שאלה אן בעניין והביטה בו בסקרנות.
" תראי , אימא . העניינים ביני לבין מעיין לא ברורים כרגע , יש איזה ריב שאנחנו צריכים להתגבר עליו, אבל רציתי לדבר איתך על משהו אחר. אני מאוהב במישהי אחרת. היא הרבה יותר טובה ממעיין. קוראים לה אביטל והיא מלמדת אותי ספרדית." הוסיף גבריאל בקצרה.
" הבאתי לך משהו לאכול אם תרצה, תראה איך מרזה לי , רגע אחד ואני לא פה , אתה עוד מעט תהיה כמו שלד. תקשיב , אוכל זה כמו דלק לגוף. תקשיב לאימא שלך , אחרי הכול היא רוצה לטובתך. תאכל את מה שהבאתי לך , אני בינתיים אשאיר את התיקים אצלך ואחזור יותר מאוחר, טוב?" הוסיפה אן בחיוך.
" תעשי מה שאת רוצה , אימא , אני אחכה לך כאן באוהל. להתראות בינתיים." אמר גבריאל בחיוך עליז.
מעיין נכנסה לבית של ההורים שלה בבכי סוער. מרגריטה , אימא ניגשה אליה .
" מה קרה , מעיין? למה את בוכה?" שאלה מרגריטה בחום והתקרבה למעיין כדי לחבק אותה.
" ספרי לאימא שלך מה קרה! דבר איתי , מתוקה שלי. זה בגלל שגבריאל נסע? לאן הוא בכלל נסע מבלי להיפרד ממך? תירגע , חמודה. שתינו ביחד נפתור את זה , אני מבטיחה לך שאמצא פתרון." אמרה מרגריטה בטון אימהי.
" גבריאל נסע למדבר , איך אני אמורה להיות פה בלעדיו? את מבינה , אימא שהוא נסע לשם כדי להיות איתה. אביטל וגבריאל ביחד במדבר.
למה היא ? מה יש בה שאין בי?" הוסיפה מעיין בתסכול.
" אין בה כלום , בסדר? את יותר טובה מהצדפה הזאת , אני אומרת לך שהוא עוד יחזור. גבריאל יחזור לפה והכול יהיה בסדר." קראה מרגריטה בטון מקווה .
" אני מאוד מקווה שהכול יהיה בסדר. אני הולכת לחדר ואני לא רוצה שאף אחד לא יכנס, אפשר?" קראה מעיין ברוגז והלכה משם בבכי לחדר שלה.
" מעיין , מעייני!" ניסתה מרגריטה לנחם אותה אבל מעיין כבר לא שמעה אותה.
אביטל עדיין היו תקועים בפקקים. היא לא ידעה מאין לשאוב את הסבלנות הזאת.
היא חיכתה שפשוט יקרה נס.
" נו , מה קורה פה?" שאלה אביטל בחוסר סבלנות.
" את חייבת ללמוד שתהיה לך סבלנות, אחרת את לא תוכלי להתקדם ככה!" הוסיף דרך נזיפה.
" אז מה את רוצה שאני אעשה? אני אחכה שיקרה נס , אני יודעת מה יקרה?" קראה אביטל בייאוש.
" תגידי לי עוד פעם , לאן אמרת שאת נוסעת?" שאל הנהג ליתר ביטחון.
" למדבר סיני , לאיזה עוד מקום אני צריכה לנסוע?" ענתה אביטל בציניות.
" טוב , תשמעי . אנחנו נעשה דבר כזה: אני אסע במהירות ואנחנו נגיע ליעד מהר ככל שניתן , מה את אומרת?" שאל הנהג בסקרנות.
" מצוין . רק תעשה את זה מהר." רגזה אביטל ואז שתקה.
גבריאל התיישב באוהל ושתה קפה להנאתו. הוא לא ידע שאביטל עושה את דרכה למדבר.
שעוד כמה שעות היא גם תהיה שם.
הוא לא תיאר לעצמו שהוא יפגוש את אביטל. הוא לא הפסיק לחשוב עליה כל הזמן.
הוא גילה שהוא עדיין אהב אותה ושלא הצליח לשכוח אותה למרות שזה מה שהוא הבטיח למעיין. הוא שיקר לה שוב.
הוא שיקר לה והוא לא ידע למה הוא המשיך להיות עם מעיין למרות אהבתו כלפי אביטל.
הלילה ירד לאיטו ונהיה מאוחר. באותה השעה , אביטל ירדה מול המדבר , היא הביטה סביבה בסקרנות יתרה.
" תודה על ההתחשבות . " אמרה אביטל בחיוך והסמיקה כפליים.
" טוב , את יודעת למה מועדות פנייך?" שאל אותה הנהג שוב.
" כן , אני כמעט בטוחה שאני יודעת לאן מועדות פניי. אל תדאג." אמרה אביטל בקול רגוע.
" טוב , אני נוסע. תיהני!" הוסיף הנהג בקול מקווה וחייך אליה.
" תודה רבה!" צעקה אביטל בקול שמח והיא התקדמה לעבר החיילים שישבו במודיעין.
" שלום , באתי כאן לכמה ימים. תוכל לומר לי עם מי אני נמצאת?" שאלה אביטל בקול סקרן.
" את צריכה להיות עם.. גבריאל דמתי , נכון?" התבלבל החייל ואמר לאביטל שעליה לגשת לאוהל.
" רגע, גם הוא כאן?" שאלה אביטל בבלבול. " אתה התבלבלת. אני לא עם גבריאל דמתי." אמרה אביטל במבוכה ולא ידעה מה לומר.
" הוא מחכה לך באוהל . כן , הוא נמצא. למה את נבוכה?" לא הבין החייל את אביטל , שהייתה בהלם מכך שגבריאל היה גם במדבר.
כשהיא התקרבה לאוהל ונכנסה לתוכו. היא הייתה בטוחה שמראה עיניה הטעו אותה.
" גבריאל?" אמרה אביטל בפליאה והסתכלה בו כלא מאמינה.
" אביטל? גם את נסעת למדבר?" שאל אותה גבריאל בפליאה.
" אני לא ידעתי שאתה כאן! חשבתי שאני מבולבלת!" קראה ושתקה.
תגובות (0)