מכונת הזמן -פרק 41

אביטל התכוננה לפגישה שלה עם גבריאל למחרת היום.

היא כבר חשבה על מה היא תגיד לו. ואיך השיחה האחרונה תתקיים ביניהם . היא הייתה בטוחה , שכלום לא יכול להיות בין שניהם ושהיה עדיף להיפרד לטובת שניהם.

היא לא יכולה להמשיך לשקר ככה לחננאל , וגם גבריאל לא יכול לשקר למעיין , כי הבועה הזאת תתפוצץ באמת.

ואז היא יכולה להרוס לא רק לה. אלא למעיין , לחננאל ולגבריאל עצמו.

אם באמת גבריאל אהב אותה כמו שהוא אמר, אז הוא יהיה חייב להתרחק לטובת שניהם.

גבריאל גם ישב ולא הפסיק לחשוב על אביטל. בזמן שהוא תיכנן מה הוא יגיד לה בשיחה האחרונה שלהם בגלידרייה.

הוא התרגש כל כך עד שהוא לא היה מסוגל לאכול שום דבר.

הוא הביט במראה שעל הקיר וניסה לשנן את המילים שהוא יגיד לאביטל.

" אביטל , אנחנו לא יכולים להיות ביחד. תדעי שזה קשה לי להתרחק , בוודאי ממך . לא נעים לי כבר לשקר לכל מה שאני אוהב וכל מה שיש לי אני הורס במו ידיי. את ואני זה לא יכול לקרות אף פעם. מקווה שתביני אותי ושתסלחי לי יום אחד." שינן גבריאל בקול .

ואז בדיוק , מעיין הופיעה.

" ממתי אתה מדבר למראות? אתה נראה מגוחך ככה!" הוסיפה מעיין בגיחוך וצחקה.

" מאז שהתחלתי להיבחן לתפקיד של רומיאו , אני עושה חזרות מול המראה כמעט כל בוקר. זה עוזר לי לשכוח את הפחד, וללמוד את התפקיד כי זה חשוב מאוד בשבילי להצליח באודישן החוזר הזה!" הוסיף גבריאל בתקווה ועיניו נצצו.

" אה , יופי. אני מאוד מקווה שאתה עושה את זה , ולא לומד ספרדית עם הבחורה הזאת מירושליים! יש לי הרגשה שהפעם אתה לוקח את האודישן בהליכה, התפקיד הזה תוכנן מראש רק בשבילך." אמרה מעיין בחיוך והדביקה לגבריאל נשיקה ארוכה על השפתיים.

" תהיי בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון , מעיין רציתי להציע לך לגור איתי, מה את אומרת על ההצעה שלי? או שאת עדיין באיזשהו מקום כועסת עליי ?" שאל גבריאל בסקרנות וציפה לתשובה.

" וואו , לא חשבתי שאתה עדיין חושב על האפשרות הזאת , נראה לי שאני מסכימה , כלומר לגור איתך בדירה שלך." אמרה מעיין ונתנה לו נשיקה על השפתיים.

" וואו , איזה כיף לי. לא שאלתי אותך אפילו אם את מסכימה." הוסיף גבריאל בבלבול והתבונן בה ממושכות.

" מה , נראה לך? בטח שאני מסכימה. אני הולכת לארוז את חפצי ולעבור לגור איתך פה. " ענתה מעיין בחיוב וחייכה אל גבריאל.

" יש , נהדר . יהיה לנו כיף ביחד. את לא תתאכזבי שאמרת לי כן! " אמר גבריאל בחיוך ונישק אותה באריכות.

אביטל התיישבה וחשבה על גבריאל. התברר לה שלמרות המרחק , אהבתה לגבריאל רק גדלה מיום ליום.

ולמרות הבטחתה לחננאל שהיא אכן תתרחק מגבריאל ושהיא תפסיק להיפגש איתו לתמיד.

היא המשיכה לאהוב אותו איכשהו.

" טוב , בנות אני הולכת , תאחלו לי בהצלחה!" קראה אביטל בהרהור.

" את הולכת לדבר עם גבריאל ? זה באמת מה שהחלטת? את באמת תלכי להיפגש עם גבריאל פעם נוספת ואחרונה בגלידרייה, מי אמר לך שזה כזה פשוט להפסיק לאהוב מישהו בין לילה סתם כך?! טוב , רק שתדעי שנראה לי שאת עושה טועה וחבל.." החוותה תובל את דעתה בקול.

" למה טעות? אני הולכת להיפגש איתו פעם אחרונה , לא משנה מה שתגידו עכשיו. אני כבר החלטתי להתרחק ממנו. אז כדאי שתירדו ממני , תעזבו אותי לנפשי וזהו!" קבעה אביטל בהחלטיות , ואז חננאל הגיע ועצר אותה בפינה.

" לאן את ממהרת? בדיוק קניתי לך אייס קפה כמו שאת אוהבת! לך ולתובל! תאמרי לי עכשיו ברצינות, לאן את הולכת?" שאל חננאל בסקרנות.

" אממ, אני הולכת לגלידרייה . לדבר עם אביב אחרי מה שקרה לשובל. אני אחזור מיד , אני ממש לא מתכוונת להתעכב. " שיקרה אביטל.

" אביטל , פשוט תגידי לי את האמת. אם את שוב משקרת , אז אין לך מה להסתיר ממני. את הולכת להיפגש עם גבריאל. לא ככה?" שאל חננאל והביט בה במבט נוקב.

" טוב , נו. אני הולכת להיפגש איתו פעם אחרונה בגלידרייה כדי להסביר לו שהקשר ביני לבינו הוא בלתי אפשרי. עכשיו אתה מאמין לי?" אמרה אביטל ברוגז.

" כן , כי הוצאתי ממך את האמת בכוח, אז שיהיה בהצלחה עם גבריאל דמתי , שלא תחליטו להתנשק לי מולי. מה?" אמר חננאל בעצבנות והלך משם.

אביטל התקדמה לעבר גלידרייה , אחרי שרבה עם חננאל , היא העדיפה לא לשקר לו יותר.

כאשר היא נכנסה לגלידרייה , גבריאל כבר חיכה לה שם.

" היי." קראה אביטל בחיוך עצוב.

" היי , בסוף באת!" קרא גבריאל בחיוך עליז.

" כן , כי לא יכולתי להיפרד ממך בלי לראות אותך עוד פעם נוספת. אז פשוט רציתי להיפגש איתך לפגישה אחרונה." קראה אביטל בעגמומיות.

" גם רציתי להיפגש איתך פעם אחרונה , תשמעי אביטל, אין לי דרך אחרת להגיד את זה אבל עדיף שאנחנו נפסיק להיפגש להתראות, את מבינה?" הוסיף גבריאל בזהירות.

" כן, אני מבינה. קשה לי לדבר איתך ככה. יותר עדיף לנו לא להיפגש יותר אחד עם השנייה, ביני לבינך לא יכול להיות שום דבר." הוסיפה אביטל בעצב ולא החזירה את מבטה לעבר גבריאל.

" למה את שותקת? תגידי משהו!" קרא גבריאל בהרהור.

" מה יש לי להוסיף? כל דבר שאגיד , יחמיר יותר את המצב. " אמרה אביטל בקול שקט.

אביב הגיש לאביטל ולגבריאל תפריט , והם התלבטו אחד עם השנייה איזו גלידה הם רוצים להזמין.

" אני מציע שתלכו על גלידת תות , מה אתם אומרים? יש לי הרגשה שאתם קצת עצובים או משהו, אז כדאי שתאכלו גלידה כדי לשפר את ההרגשה שלכם." הוסיף אביב בחיוך שובב וחייך אליהם.

" מה אתה זומם , אביב?" שאל אותו גבריאל בחיוך וצחק.

" כלום , כלום." אמר אביב בתמימות.

" בטח שאתה זומם משהו , אל תאמר סתם " כלום , כלום!" אולי אתה מנסה להגיד לי ש.." הוסיף גבריאל בבלבול.

" אני אקח גלידת תות , מעניין מה גבריאל יחליט להזמין!" חשבה אביטל בקול.

" אני חושב כמו אביטל ואני אהמר על גלידת תות. זה בהחלט ישפר לי את ההרגשה הנוראית הזאת.." אמר גבריאל ברצינות תהומית.

" באמת , אז אני מניח ששניכם החלטתם שתיקחו גלידת תות. טוב , בסדר. אני הולך להביא לכם את מה שהזדמנתם." קרא אביב בחיוך שובב וצחק לעצמו.

" יש לך מושג מה אביב זומם , כנראה הוא קלט אותנו מהר מאוד. אולי הוא יודע שאנחנו עדיין אוהבים אחד את השנייה?" אמרה אביטל במבוכה.

" נראה לך? לאביב יש מושג באהבה והוא מבין בזה. אבל אני מובך ממה שאת אומרת לי עכשיו, את בכלל זוכרת למה החלטנו להיפגש?" הזכיר לה גבריאל בעצבנות.

" כן , כדי שנפסיק להיפגש לחלוטין . אני מבולבלת ממה שקרה עם אביב.. אולי כדאי שנוותר על גלידת תות? כי הוא חושב שעדיין קורה בינינו משהו." קראה אביטל בחיוך.

" לא , בואי נמשיך לשבת פה וניתן לו לחשוב מה שהוא רוצה." קרא גבריאל בהחלטיות.

" טוב , איך שאתה רוצה." אמרה אביטל בחיוך ביישני ושתקה.

אביב הגיע ובידיו הוא החזיק במגש עם שתי גלידות תות, אחד לאביטל ואחד לגבריאל.

" הנה קחו בבקשה , תהנו!" אמר אביב והגיש להם את הגלידות שלהם.

" תתעלמי ממנו בבקשה. זה מאוד מביך שאת מסתכלת עליי ככה!" אמר גבריאל בכעס.