מכונת הזמן -פרק 37
תובל וחננאל חטפו הלם כאשר הם ראו את שובל מובלת לאמבולנס ואת אביב מתלווה אליה לבית החולים , הוא פשוט עזב את הגלידרייה לכמה שעות כי לא היה ברור מה היה מצבה.
" אני מאוד מקווה שהיא תהיה בסדר!" קראה תובל בדאגה והתבוננה על חננאל ממושכות.
" גם אני מקווה לטוב , רק שעכשיו התברר שהיא בלעה רעל, את יודעת מה זה אומר? שאולי היא תמות והסיכוי האחרון שיש לנו לחזור הביתה נזרק לפח ממש ברגעים אלו. אני ממש דואג לשובל, רק שהיא תצא מהמצב הזה בלי פגע." חשב חננאל בקול.
" אל תחשוב , חננאל , אם זה היה רעל , אז אני בספק שנוכל לחזור לשנת 2017 בלי לדעת מה מצבה של שובל ובלי אביטל גם. אז זה אומר , שאנחנו תקועים פה לנצח נצחים. " הוסיפה תובל בייאוש.
" אל תגידי את זה, אנחנו בינתיים נישאר פה עד ששובל תחזור לעצמה , אז עכשיו נלך לאביטל ונספר לה שהחברה שלה שתתה רעל . אני מציע דבר כזה: שנעשה תורניות שמירה על שובל ומי יהיה איתה בבית החולים." הוסיף חננאל ברצינות תהומית.
" אני לא זזה מכאן עד שאשמע ששובל בסדר ושהיא יוצאת מזה . אין שום דבר בעולם שיעצור אותי מאשר להיות קרובה לחברה הכי טובה שלי , היא צריכה אותי עכשיו! ואתה מדבר איתי על לחזור לשנת 2017?! אני צריכה להסביר לך שהדבר היחידי שמעניין אותי כרגע זאת שובל ואין לי אופציה לחשוב אחרת כרגע. " התעצבנה תובל.
" אני מבין אותך , תובי. אני בסך הכול אומר שצריך להודיע לאביטל שהיא נמצאת בבית החולים לפני שיוודע לה ממישהו אחר. בואי ונלך להודיע לה." חננאל האיץ בה.
בדיוק אז, אביטל הופיעה.
" מה יש לכם להגיד לי? על כך שלא סיפרתם לי ששובל בבית החולים ושהיא שתתה רעל , אני חייבת לדעת עם היא נמצאת עכשיו." הוסיפה.
" המצב שלה כרגע לא ברור, בייבי , אבל אני מבטיח לך ששובל תהיה בסדר. שובל שלנו חזקה יותר מהכול והיא תצא מזה ובגדול. היא שתתה רעל כלשהו , עדיין לא ברור לנו מה הסוג שלו. ככל הנראה שזה היה רעל עכברים. אני מצטער שאני זה שצריך לבשר , אבל כרגע שובל מחוסרת הכרה ועד שהיא תתעורר זה עניין של זמן." הסביר חננאל בעדינות.
" ידעתי , פשוט ידעתי שזה יקרה. אם משהו יקרה לשובל , אני אשא את האשמה עליי. הבאתי את זה על עצמי וכעת אני משלמת את המחיר! חברה הכי טובה שלי נמצאת בסכנת חיים ובגללי נשארתם תקועים בשנות התשעים!" הוסיפה אביטל בקול שבור.
" אל תבכי , אביטל, אני אומרת לך ששובל תתעורר . אל תיקחי את כל מה שקרה לנו עלייך , נו זאת לא אשמתך . נלך לבקר אותה . היא צריכה אותנו עכשיו! אל תשברי דווקא עכשיו. את צריכה להראות חזקה כשנבוא לבקר אותה בבית החולים." ניסתה תובל לחזק את אביטל אבל לשווא.
" נכון , אבל כאן מדובר בחברה הכי טובה שלי, זאת חברת ילדות שגדלתי איתה , כאבתי את כאבה , ראיתי מה עובר עליה. אני לא יכולה להאמין שבגללי היא תמות." הוסיפה אביטל בבכי.
" אביטלי , אני לא מרשה לדבר ככה . ולא בטח על שובל. הכול יהיה בסדר. תפסיקי לבכות." ניסתה תובל לנחם אותה.
" בייבי , אם אני אומר שהכול בסדר , אז הכול יהיה בסדר." הוא אמר לה וניגש אליה כדי לחבק אותה.
" אני מאמינה שהכול יהיה בסדר , שובל שלנו תתגבר גם על התסבוכת הזאת." הוסיפה תובל בתקווה.
" אתם מוכנים להסביר לי למה אנחנו עומדים מבלי לבדוק באיזה בית חולים שובל נמצאת?!! אני חייבת לראות אותה כבר , אני רוצה לדעת מה שלומה." קראה אביטל בפחד.
" אנחנו נסע אליה לבית החולים לבקר אותה, לא נשאיר אותה לבד במצב הזה." קבע חננאל.
" אני חייבת לראות אותה רק לכמה דקות לפחות , שאדע שהיא תהיה בסדר. " קראה אביטל בבכי.
אביב התיישב ליד שובל ואחז בידה. הוא הרגיש אשם על כך שהיא שתתה את הרעל ושעכשיו היא שוכבת ככה מחוסרת הכרה בבית חולים.
לעולם הוא לא דמיין שהבילוי הרומנטי שהוא תיכנן להם יסתיים כך.
" שובלי , בבקשה תתעוררי . תראי אותך שוכבת ככה מבלי יכולת לומר דבר, אני מצטער שבגללי הגעת לכך ושתית מרעל העכברים הזה . לרגע חשבתי שנתתי לך לשתות מיץ. לא ידעתי שזה רעל עכברים , אני מקווה שתסלחי לי." קרא אביב בקול שבור וליטף קלות את שערה.
" בבקשה שובל , את חייבת לסלוח לי. אחרי מה שעברנו כדי שלבסוף נהיה ביחד." הוסיף אביב והתפרץ בבכי תמרורים.
" אני צריך שתתעוררי , אל תמותי לי עכשיו כשאני זקוק לך במיוחד. אני צריך לומר לך משהו לפני שאאבד אותך לנצח." אמר אביב בהתרגשות , " אני רוצה לומר שאני אוהב אותך , נו תתעוררי זה לא הזמן שלך ללכת עדיין. יש לנו עוד הרבה זמן להיות ביחד." קרא בחיוך עצוב.
אמר אביב וכבר מן הנקודה הזאת הוא כבר לא היה יכול לשאת את האשמה. זה היה הקש האחרון ששבר את גב הגמל.
סכר הדמעות פרצו מעיניו ללא הפסק ולא היה ביכולתו להפסיק את הבכי הזה.
" אני מתחנן בבקשה , תתעוררי ותראי איזה סימן חיים. רק שאדע שהכול בסדר איתך."אמר.
תגובות (0)