מכונת הזמן -פרק 34

אביטל לא האמינה למשמע אוזניה, זו הייתה הצעה מפתה ככל שתהיה. אבל מה היא תענה?

" תגידו לו שלא! את לא חוזרת ללמד את גבריאל דמתי הזה!" היא שמעה את קולו של חננאל לוחץ עליה.

" אביטל , בבקשה, את תאכזבי אותי ואת גבריאל אם תגידי שאת לא חוזרת להיות המורה שלו בספרדית. זאת ההזדמנות שלנו להצליח ביחד , את לא חושבת? הוסיף יחיאל כמעט בייאוש.

" אתם יכולים לתת לי וליחיאל לדבר ביחידות?" שאלה אביטל בביישנות .

" כן , רק שנייה, בסדר?" הוסיף חננאל בדאגה והדביק לה נשיקה על השפתיים.

תובל ושובל יצאו בעקבותיו.

" תראה , יחיאל . אני לא יכולה להיות המורה לספרדית של גבריאל דמתי. אחרי על העניין הזה שקרה עם האודישן , אני לא מעוניינת לחזור ללמד אף אחד." הוסיפה אביטל בהחלטיות.

" מאוד נפגעתי מהדרך שבה איך גבריאל גירש אותי מהדירה. כולנו יודעים שכל זה נגמר רע מאוד. הייתי שמחה לחזור ללמד אותו ספרדית , אבל אני לא יכולה." אמרה אביטל בחיוך עצוב.

" תראי , אני יכול לארגן אודישן חוזר בשביל שאת תוכלי ללמד אותו לפני. הבטחתי לגבריאל שלא משנה מה , איך אעשה זאת. אני אגרום לך לחזור להיות המורה שלו לספרדית. מה דעתך שבמקום להגיד לא , תגידי שאת מסכימה. נו , אני מחכה!" הוסיף יחיאל והביט בה בלחץ.

" טוב , אני מסכימה! יחיאל , שוב אני מבקשת סליחה על מה שעשיתי. זה היה כזה מפדח! " הוסיפה אביטל בהצטערות.

" אין לך מה לחשוש , זה כבר נשכח. בואי נעשה ככה: אני רוצה שעכשיו נתחיל את הכול מחדש. תשכחי את האודישן המבייש שחשבנו שזה הכול היה בגללך , עכשיו בואי נלך להודיע לגבריאל , הוא ישמח מאוד על זה שהחלטת לחזור ללמד אותו ספרדית." הוסיף יחיאל בחיוך עליז.

אביטל רק משכה בכתפה ולא הוסיפה דבר.

" אני מאוד מקווה שכך יהיה." היא אמרה בביישנות .

אז היא נזכרה שהיא שכחה להודיע לחבריה על כך שהיא נשארת עוד קצת בשנת 1991.

" תתקדם בינתיים , יחיאל . אני אגיד לחברים שלי מה החלטתי בסוף." אמרה אביטל וחייכה אליו.

" טוב , אבל תבואי מהר." הוא חייך והלך משם לדירתו של גבריאל דמתי.

אביטל ניסתה לנשום עמוק ולהירגע , אבל היא פשוט כמעט התעלפה מרוב לחץ.

" סוף סוף באת . נו , מה הוא אמר לך? על מה שוחחתם כל כך הרבה זמן?" שאל חננאל בסקרנות.

" חננאל , תובל , אני חייבת להישאר בשנת 1991 עוד קצת. הבטחתי ליחיאל שאחזור להיות המורה לספרדית של גבריאל דמתי. תבינו אותי בבקשה. אל תכעסו עליי. תתנו לי עוד יומיים ואז נראה." אמרה אביטל בלחץ.

" אה , אז הוא הציע לך לעשות לו אודישן חוזר! על סמך מה בדיוק? אמרת שאת חוזרת איתנו על בטוח , את לא הולכת לאכזב אותנו.

אני נותן לך יומיים בתנאי שביומיים האלה את חושבת על מה שאמרתי לך. אין לך מה לעשות יותר פה. הפנטזיה הסתיימה." קבע חננאל בהחלטיות.

" טוב , בסדר. אני חייבת ללכת מהר. לפני שיחיאל יתעצבן עליי. נתראה כבר." אמרה אביטל בחיוך ונתנה לחננאל נשיקה על הלחי.

כשאביטל עלתה במדרגות לעבר דירתו של גבריאל דמתי, ליבה דפק במהירות.

" שלום , אביטל! אני מניח שכבר חשבת על ההצעה ועל כל מה שיחיאל אמר. אמרתי לו שאני לעולם לא אוותר עלייך , מה את אומרת , גם את לא תוותרי עליי?" שאל גבריאל בקול סקרן והביט על אביטל בפליאה.

" כנראה שכן , אתה באמת חשוב מאוד בחיי ואני בקרוב לא אוותר עלייך. יש לי בשורה : אנחנו נצליח ביחד , אני מבטיח לך." הוסיף גבריאל בנימה אופטימית ובא לחבק את אביטל.

" אנחנו נעשה לך אודישן חוזר ואני מבטיחה שהפעם אתה תצליח לזכות בתפקיד הזה." קראה אביטל בביטחון.

" ומה עם מה שהיה?" שאל גבריאל בקול חושש.

" בוא נשכח ממה שהיה, ועל זה שכעסת עליי והכול. " אמרה.