מכונת הזמן – פרק 3

אביטל נחתה בשנת 1991 , היא ראתה הרבה מעריצים ומעריצות נוהרים לעבר האוטו שבו היה גבריאל דמתי בכבודו ובעצמו.
כשאשר הוא יצא מתוך האוטו , אביטל התבוננה בו במין הערצה ובנות רצו לעברו וחיבקו אותו.
גבריאל חתם על זרועה של מעריצה אחת שאהבה אותו במיוחד.
בסוף היא נתנה לו נשיקה על הלחי ושיחררה אותו לדרכו. אביטל הביטה בו מוקסמת.
גבריאל המשיך בדרכו אל דירתו מלווה בחברתו מעיין משכבר הימים ואביטל באה בעקבותיהם.
הוא התיישב על הכיסא נוח בעוד מעיין נכנסה לבריכת זרמים לבדה.
היא התבוננה בו ממושכות והבחינה שהוא היה עצוב.
" מה הפרצוף הזה? אתה אמור להיות הכי שמח!" חשבה מעיין בקול.
" אני הכי שמח שיש, מעייני. זה פשוט העייפות!" אמר גבריאל בהרהור ואז הביט בה מרחוק.
" אתה יכול לעבוד על כל אחד , אבל לא עליי. מה קורה? אתה לא סומך עליי?" שאלה מעיין בדאגה ויצאה מן הבריכה , היא התעטפה במגבת והתיישבה על ידו , היא הדביקה לגבריאל נשיקה על השפתיים.
" אני סומך עלייך , פשוט שאני.." קרא בחיוך.
" אתה .. מה?" שאלה מעיין והוא משך בכתפיו ללא אומר.
כאשר אביטל עצרה ליד ביתו של גבריאל , היא לקחה נשימה עמוקה ואז רק היא נכנסה פנימה.
היא נכנסה פנימה בלא חשש , תוך כדי שהיא מתעלמת ממה שחננאל , החבר שלה אמר לגבי הנסיעה בזמן.
לפני שהיא הספיקה להתרשם מהבית ומכל מה שקסם בעיניה. היא פגשה לראשונה במו עינייה את אגדת הפופ הגדולה , גבריאל דמתי.
הוא צעד לעברה , מתבונן בה במבט נוקב.
" את מוכנה להגיד לי מה את עושה פה ומי את לפני שאצרח כדי שיתפסו אותך ?" קרא גבריאל בקשיחות והביט בה במבט חד.
" אני יכולה להסביר, באתי מהעתיד כדי להציל אותך." ניסתה אביטל להסביר את עצמה.
" להציל אותי? ממה? אין לך שום תירוצים , קחי את הרגליים שלך ותעופי מפה לפני שאקרא למשטרה ובאמת את תהיי בצרות." התפרץ גבריאל עליה ופתח את הדלת כדי לסלק אותה מהבית.
" תצאי מפה , עכשיו! יש לך חמש דקות כדי לאסוף את עצמך ולעוף מפה. אין לך הסברים את זה כבר הבנתי." קרא גבריאל בהתפרצות זעם ואחז בזרועה כדי שהיא תצא מביתו.
היא עצרה אותו לפני שגבריאל יזרוק אותה מהבית שלו.
" אני יכולה להסביר.." קראה שוב , מנסה להתגבר על המבוכה בקולה.