מכונת הזמן – פרק 20
חננאל , תובל ושובל המשיכו לדרכם במטרה למנוע את המוות העתידי של שובל. במידה והם לא יצליחו למצוא פתרון. אביטל חשבה לעצמה , שהם יחזרו לשנת 1991 ויישארו שם לכמה זמן.
" חננאל , מה דעתך שנלך בחזרה לשנת 1991? במטרה לגלות מה עם גבריאל. אני לא מרגישה טוב כשאני לא שם. אני לא יכולה להיות רגועה אם יקרה לו משהו." הוסיפה אביטל בדאגה.
" אביטל , כבר היינו בשיחה הזאת מאה אלף פעמים , ואני לא מוכן לחזור לשנת 1991 , מה , את רוצה להיות עם גבריאל דמתי בשביל שאקנא? או מה התוכנית הבאה שלך כדי לראות אותי סובל? אני לא אוהב לראות אותך איתו ביחד . תביני , אני לא מסוגל. לשבת בחיבוק ידיים כדי ששניכם תהיו ביחד." הניף חננאל את ידו בביטול.
" אז מה אתה רוצה שיקרה? שאני אתן לגבריאל למות שם בדירתו מאשר האפשרות להציל אותו?" קראה אביטל ברוגז ולא ידעה מה לעשות עם עצמה.
" תעשי מה שאת רוצה , רק אל תסמכי עליי יותר על כלום, אם את רוצה את גבריאל דמתי. למה שלא תגידי שאת היית מאוהבת בו מאז שהיית ילדה קטנה או שעוד פעם תגידי שאני משקר? דברי, לפני שאני אגלה את זה בעצמי." הוסיף חננאל בנימה עצבנית.
" אתה יודע מה , חננאל? אני אגיד לך את האמת. מגיע בשבילך לדעת שאני לא הפסקתי לאהוב לעולם את גבריאל דמתי . ואני זאת שנפרדת ממך , לא נוכל להמשיך ביחד. אנחנו חייבים להיפרד. לא רק בגלל מה שקרה בינינו לאחרונה. אלא שמתי לב לכך שאנחנו רודפים אחד אחרי השני כמו חתול ועכבר. ואין לזה טעם. אני מצטערת , חנן. אבל הקשר שלנו הסתיים לנצח." הוסיפה אביטל בהחלטיות.
" אה , זה הסוף? את זורקת אותי. לא תוכלי לקבל אותי בחזרה אף פעם. אביטל , אנחנו יכולים עדיין לתקן את זה. אבל אם זה הסוף של הקשר שלנו , אז סלאמת. שיהיה לך בהצלחה עם גבריאל דמתי." אמר חננאל בקול שבור והביט על אביטל במבט מאוכזב.
" לא , חננאל . אי אפשר לתקן את מה שנהרס. בשבילנו זה כבר מאוחר מידי!" הוסיפה אביטל בהחלטיות ולא החזירה את מבטה אל חננאל שלא הפסיק להביט בה לרגע.
אבל אביטל לא התרגשה והמשיכה ללכת משם לבדה ,חננאל לא הפסיק להתבונן בה והוא התעכב כמה דקות ואז הלך בעקבותיה.
" אני חייבת לכן וידוי, גבריאל נישק אותי ואין מאושרת ממני. אני רוצה שכל העולם ידע שאני עדיין אוהבת בכל ליבי את גבריאל דמתי ." הודתה אביטל באמת בנוכחות חננאל. חננאל נפגע אך הוא המשיך לאהוב אותה למרות שהם נפרדו זה עתה.
" היית חייבת להגיד את זה בנוכחותי! את לא רואה שזה פוגע בי שאת מודה על אהבתך לגבריאל? אז בזמן הזה שהיית איתי המשכת לאהוב את גבריאל דמתי . למה לא אמרת לי את האמת לפני כן?" שאל חננאל את אביטל בציניות פגועה.
" סלח לי , חננאל. עכשיו אני לא חייבת לספק לך הסברים. אנחנו כבר לא ביחד. ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה. אז עכשיו אין סיכוי שאתה תשתיק אותי יותר כי אני אוהבת באמת את גבריאל." אמרה אביטל בחיוך .
חננאל לא יכול יותר להתאפק והתפרץ בבכי סוער. אביטל הבחינה בעיניו הדומעות אך לא ניגשה אליו לחבקו.
" היי, חנן . אל תבכה . זה ממש קורע לי את הלב שלי לראות אותך בוכה ככה." אמרה תובל בעצב והלכה לחבק אותו.
" מצטער שהיית צריכה לראות את זה , תובי! אבל כבר לא יכולתי יותר להתאפק . זהו , איבדתי גם את אביטל למרות הפרידה שלנו אני ממשיך לאהוב אותה. תגידי איך אפשר לגרום לה לחזור אליי בהקדם?" שאל חננאל בקול שבור.
" נחשוב ביחד על רעיון על איך שאתה ואביטל תהיו שוב ביחד.. טוב? אני מבטיחה שאני אעזור לך. שתדע שאני תמיד כאן בשבילך לכל מה שתצטרך. הגענו להסכם?" שאלה תובל בחיוך ביישני.
" בהחלט שכן. רק תחשבי מהר . למה אני לא רוצה שהיא תחזור להיות עם גבריאל דמתי." אמר חננאל בחיוך עצוב.
מעיין עדיין עמדה חיכתה לתשובה מגבריאל , " נו , אתה לא תענה לי? למה אתה לא אומר לי את האמת? אני רוצה לדעת כבר. תדבר. " הוסיפה מעיין בעצבנות.
" טוב , אני אגיד לך את האמת , אם את רוצה לדעת באמת , אז אני מאוהב באביטל בטירוף כבר די הרבה זמן . אני שונא לשקר." הצהיר גבריאל בכנות.
" אז אתה מאוהב במורה לספרדית שלך? יפה! רק חבל שלא אמרת לי קודם ! לפני שחזרנו להיות ביחד, אז פאר תמיד צדק כשהוא אמר שאתה שקרן. כאילו רק עכשיו נפל לי האסימון ואני רואה את האמת כמו שהיא! ואתה יודע מה? טוב שאמרת לי את האמת.." קראה מעיין בהתפרצות זעם.
" אני מצטער , מעיין. אבל עדיף שניפרד לתמיד. את ואני לא יכולים להיות כבר זוג מבלי לריב. כדי שאת תתרגלי לזה כי אני מאוהב באביטל ואין לי שום יכולת להכחיש את זה יותר במיוחד ממך." הוסיף גבריאל בכנות.
" אה, תמשיך לדבר לעצמך , כי אני כבר לא אהיה פה. כמה פעמים אתה רוצה שאתן לך הזדמנות? זהו , נגמר. אין הזדמנויות חינם עכשיו. אם הכול נגמר בינינו. אני עוזבת אותך והולכת מכאן." אמרה מעיין בבכי ורצה משם בוכה.
" מעיין , חכי!" הוא ניסה לצעוק לה מרחוק אבל היא כבר התרחקה יותר מידי.
תגובות (0)