מכונת הזמן – פרק 17

גבריאל התיישב מול הפסנתר וניסה לדקלם שיר מוכר מאוד בספרדית. אביטל הייתה נתונה במחשבותיו.
אביב בדיוק נכנס ויצא לרגע מהגלידרייה כדי לבקר את חברו הטוב משכבר הימים , גבריאל דמתי .
" שלום לכוכב הכי עסוק ברחבי הארץ!" אמר אביב וחייך אל גבריאל שהיה עצוב בגלל שאביטל עזבה.
" אל תשאל , אביב . מסתבר שעכשיו אין מישהו שאני יכול ללמוד איתו ספרדית. אביטל התפטרה ואמרה שהיא מפסיקה את השיעורים בספרדית שהיא תמיד הייתה נותנת לי. אני גמור. אני לא יודע ללמוד לבד." אמר גבריאל ונאנח.
" באמת? אני משתתף בצערך , גבי. מה , אתה ממש מאוהב בה , מה? אתה מאוהב באביטל ואתה לא אומר למעיין שאתה תעזוב אותה כי אתה מפחד. כדי שתתחיל לעשות משהו , לפני שהמצב יחמיר ." יעץ אביב לגבריאל.
" אני פשוט לא יודע מה לעשות , אני אשבור למעיין את הלב ואני אעזוב אותה ככה. אין טעם. אביטל החליטה שהיא עוזבת את שנת 1991 . אתה יודע שהתנשקנו כי הרגשתי שאני לא יכול לוותר עליה." הוסיף גבריאל בחיוך עצוב.
" נו , אז לך על זה . אתה ואביטל צריכים להיות ביחד . אתה לא יכול להסתיר את האמת מכולם. כולם כבר ידעו את זה יום אחד." אמר אביב ברוגע.
" אז מה אתה מציע לי לעשות?" שאל אותו גבריאל בסקרנות.
" סיפרת למעיין שאתה מאוהב באביטל? כל דרך אחרת רק תפגע בה עוד יותר. עדיף שהיא תדע את זה ממך. מישהו כמוך שמכיר אותה והיא סומכת עליו. עד מתי אתה מתכוון להתחמק מאמירת האמת?" אמר אביב לגבריאל , יותר מאשר לעצמו.
בדיוק אז מעיין הופיעה. גבריאל ואביב החליפו מבטים.
" התגעגעת אליי?" הוסיפה מעיין בחיוך ונתנה לו נשיקה על השפתיים.
" טוב , נראה לי שאני צריך ללכת. מחכים לי בגלידריה אני חייב לזוז כדי לא לאחר למשמרת." אמר אביב והמשיך בדרכו.
" טוב , אז להתראות בינתיים. " אמר גבריאל בקול.
" נו , אתה מוכן להקשיב לי לרגע? יש לי בשורה טובה בשבילך!" קראה מעיין בקול מתלהב והביטה בו במבט בוחן.
" נו מה , אני מקשיב. " הוסיף בסקרנות וחייך אליה.
" אז פאר ויתר על התפקיד שלו בהצגה למענך . ההורים שלי אמרו תמיד שאתה תקבל את התפקיד הראשי. אז אני עכשיו מבשרת לך באופן רשמי שהאודישן נפתח רק בשבילך! תתעודד קצת , גבי . מה , אני לא מבינה למה הפרצוף הזה עכשיו. אתה הולך לחזור לשחק, האין זה נפלא?" אמרה מעיין בהתלהבות.
" בטח שאני שמח. אני מאושר." אמר גבריאל בשמחה מזויפת.
אביטל , חננאל תובל ושובל הלכו בדרך חזרה כדי למצוא את מכונת הזמן ולחזור כמה שיותר מהר לשנת 2017 .
לפתע שובל ראתה קבר שנושא את שמה . " כאן קבורה שובל אשכנזי שנפטרה בשנת 1991 . סיבות מותה לא ידועות."
לפתע , שובל התפרצה בבכי תמרורים. אביטל ותובל התקדמו לעברה וניסו לעודד אותה ככל שהן היו יכולות.
" תגידו לי שאני חולמת ושזה לא נכון , זה לא יאמן שאני אמות בשנת 1991. מישהו יכול להגיד לי שזה לא אמיתי ולצבוט אותי כדי שאני לא אמשיך לחלום." אמרה שובל בעצב.
" כן , נראה לי שאת תמותי בשנת 1991 . אבל אנחנו לא נפחד , נכון? כי לא ניתן לזה לקרות. אנחנו לא ניתן לך למות שם ." אמרה אביטל בנימה אופטימית.
" אנחנו נעשה הכול כדי שזה לא יקרה , תראי , באופן עקרוני מבחינת נסיעה בזמן . את כן מתת בנקודה מסוימת. אבל לא ניתן לזה לקרות ." ניסה חננאל לעודד את שובל , אבל שובל אבתה להינחם.