מכונת הזמן – פרק 14

אביב נישק את שובל והיא זרמה איתו עם הנשיקה. שובל התנתקה מידיו בעדינות ולבסוף היא הביטה בה במבט מובך .
" אני.." היא אמרה כמעט בביישנות.
" את מה?" אמר אביב בהתרגשות והדביק נשיקה על שפתיה.
" אני רציתי להגיד לך שלום לפני שאני עוזבת." אמרה שובל בחיוך עצוב ודמעות הופיעו בעיניה.
" אל תהיי עצובה , למה את נוסעת? לירושליים?" שאל אביב בצער כי הוא רצה שהיא תישאר איתו רק עוד קצת.
היא הנהנה בראשה לאות חיוב והם התקרבו לחיבוק אחד אחרון. שובל הדביקה נשיקה על שפתיו והוא ליטף את שערה קלות.
היא פנתה לדרכה כדי ללכת ואביב תפס בזרועה ונתן לה את הנשיקה של החיים שלה.
לפני שהיא נפרדה ממנו ,היא הביטה בו בוכיה ולא האמינה שרגע הפרידה ממנו כבר כאן.
" גם אני אתגעגע אלייך." אמר אביב בחיוך עגמומי. שובל הביטה בו נרגשת.
אולי היא תשכנע את חבריה להישאר לעוד שבוע בשנות התשעים המטונפות האלה?
" להתראות." מלמלה שובל תוך כדי בכי , וכשר היא יצאה , היא ראתה בכניסה את אביטל , תובל וחננאל.
" אולי נישאר פה עוד שבוע לפני שנחליט לעזוב?" הציעה שובל פתאום , אבל חננאל עמד על דעתו ואמר : " אני לא נשאר פה עוד יום נוסף , אם את רוצה בזה. תישארי פה לבדך ואני אחזור עם אביטל ותובל לשנת 2017 . רק אל תגררי אותנו לתוך הסיפור שלך עם איש הגלידה הפרטי שלך." הוסיף חננאל בעצבנות. הוא הדביק נשיקה לאביטל והיא התבוננה בו נבוכה.
" אבל אני רוצה לחזור איתכם!" אמרה שובל שהייתה אובדת עצות.
לפתע הופיע יחיאל ובפיו בשורות שגבריאל דמתי מארגן בדירתו מסיבת פיג'מות עם חברתו מעיין ואחיה הבכור פאר. " שלום , אני גאה להציג בפניכם בשורה ממש טובה , ממש הלילה תתקיים בביתו של גבריאל דמתי מסיבת פ'יגמות מיוחדת במינה. אז קדימה לבוא אחריי!!" אמר יחיאל בהתלהבות ואביטל שבאה בעקבותיו , נעצרה על ידי חננאל שרתח מזעם. " לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל את אביטל בכעס ולא הבין למה היא המשיכה להתעניין בגבריאל. " שכחת שהחלטת שאת חוזרת איתי לירושליים?" הוסיף בעוקצניות והדביק לאביטל נשיקה.
" אל תכעס עליי , חנן. נהיה פה עד מחר. בבקשה ממך , אני רוצה להישאר פה רק ללילה אחד ואז אני חוזרת איתך, בסדר?" אמרה אביטל בחיוך מרגיע וחננאל קירב אותה אליו לחיבוק.
" בסדר. מחר בבוקר אני רוצה שאת תשוחחי עם גבריאל ותסבירי לו שאת כבר לא המורה שלו לספרדית. אני נותן בשבילך רק את הלילה הזה וסיימנו." קרא חננאל בחיוך עצבני ואז הבחין שתובל ושובל מחכים להם.
" תודה, חנן. " אמרה אביטל והביטה בו בחיוך מובך.
החבורה מירושליים הלכה בעקבותיו אל מסיבת הפ'יגמות סקרנית יותר מתמיד.
יחיאל לא ידע כלל שפאר תיכנן באותו הלילה לחשוף מאוד גדול שהסתיר גבריאל מאחותו מעיין והוא מתכנן לחשוף את הסוד הזה שלו בפני כולם.
" שלום לכולם ולילה טוב , זה הלילה האחרון של החבורה מירושליים אז בשביל להפוך אותו למיוחד. אני אספר לכם סיפור קצר." הוסיף פאר בערמומיות.
החבור הסתכלה על פאר בהלם . חנאאל הביט בתובל ובשובל ואז הפנה את מבטו אל אביטל : " את מוכנה להגיד לי על מה הוא מדבר?" שאל אותה בתוקפנות.
" אני לא יודעת , אני ממש לא יודעת." אמרה אביטל בבלבול ואז היא הביטה בחננאל ברוגז.
" אני רוצה לשתף אתכם בסוד שגבריאל הזמר שכולכם מכירים הסתיר מכם . על איך שגבריאל והמורה לספרדית התנשקו , תגידו לי , זה נראה לכם מוסרי הדבר הזה?" אמר וחייך חיוך ערמומי לעבר גבריאל הפנה אליו מבט תמה. הוא לא הבין מה קרה פה.
" אני לא מאמין! אני לא מאמין!" קרא חננאל בעצבנות , והביט על אביטל באכזבה.
" מה קרה , למה אתה לא מאמין?" התפלאה אביטל לשמע תגובתו.
" אני לא מאמין שאת התנשקת עם גבריאל דמתי הארור הזה!" הוסיף והוא היה רותח מזעם.