מכונת הזמן – פרק 12

חננאל , תובל ושובל נכנסו לחנות הפרחים האזורית , חננאל הביט בהתרגשות בכל הפרחים בכל צבעי הקשת. חננאל בחר לקחת את הזר ורדים ודובי פרווה עם ההקדשה של " אני אוהב אותך."
אביטל חזרה לגלידרייה וחיפשה בעינייה את גבריאל , אותו היא לא ראתה כל היום.
עיניה היו אדומות מבכי . אביב הבחין בה והפסיק את עיסוקיו לרגע.
" היי.. הכול בסדר?" שאל אותה בחום ואביטל התחילה לפרוץ בבכי תמרורים.
" אני חושבת שלא.. זאת אומרת כן." אמרה אביטל והביטה בו בבלבול.
" לא הבנתי מה אמרת , אבל בכל זאת אני חושב שאת מתוקה. אני יודע את מי את מחפשת . תני לי לנחש… את גבריאל , נכון?" הוסיף אביב בהרהור.
עינייה נצצו מרוב התרגשות, פתאום חננאל , תובל ושובל נכנסו. כשאביטל סובבה את ראשה , היא נדהמה לראות שזה היה חננאל.
" חננאל , אני.." הוסיפה אביטל במבוכה. חננאל ניגש אליה והגיש לה את זר הורדים . היא הביטה בזר ורדים בקסם.
" קניתי זר ורדים בשבילך כי חשבתי שזה מה שאת אוהבת , אני צריך שתדעי שאני מצטער שרבנו ואני צריך לשמוע שאת סולחת לי , מה שכן. חסר לך אם תגידי שלא." אמר חננאל וליטף את שערה ברכות.
" אני סולחת לך , חננאל. רק תגיד שהכעס שלך עבר. אני אוהבת אותך." אמרה אביטל בחיוך.
" ואני יותר, בייבי שלי . את יכולה להיות רגועה. הכעס שלי עבר." אמר חננאל בחיוך והוא נישק אותה אחרי הרבה זמן שהם לא היו ביחד.
כשגבריאל הגיע לגלידרייה , הוא הבחין שחננאל ואביטל מתנשקים. זה היה הרגע בו הלב שלו התנפץ לרסיסים.
הוא נשאר לעמוד זמן רב גם אחרי שהשניים עזבו את הגלידרייה.
הוא היה נחוש בדעתו להחזיר אליו את מעיין. בכל מקרה , להיות עם אביטל כפי שהוא רצה לא יכול לקרות ביניהם שום דבר.
הוא הלך לביתו שבור לב , הוא מצא שם את מעיין. זה בדיוק הזמן המתאים לנסות להחזיר אותה אליו בכל דרך אפשרית.
" מעיין , אנחנו חייבים לדבר. אני כבר לא יכול. מתי כבר תביני שאין לי כלום עם אביטל?" אמר והביט לתוך עינייה הכחולות.
" כן , אני מקשיבה. נו , מה יש לך לומר לי? " שאלה מעיין בקרירות.
" באיזו שפה אני צריך להגיד שאני אוהב אותך ? ביני לבין אביטל לא קרה ולא יקרה שום כלום. אני מבטיח לך." ניסה להלהיב אותה במילותיו ומעיין נותרה קרירה למשמע דבריו.
בדיוק אז נכנס פאר . " יש משהו שאת צריכה לדעת על גבריאל , מעיין . האדם שאת רואה מולך הוא.." הוסיף פאר בחיוך ערמומי.
" אתה מוכן להגיד לי על מה הוא מדבר?" שאלה .