מכונת הזמן – פרק 10

" כן , אתה מוזמן להיכנס, הדלת פתוחה!" צעק לו חננאל בקול מבפנים.
" נו , לכי לפתוח לו! בנות , אתן חייבות לחזור איתי לשנת 2017. בלי אביטל נחזור לשם . אבל מה נגיד לסבא שלה?" שאלה תובל בקול.
אביטל הכניסה את אביב המבולבל לתוך הגלידרייה. " מה , חצי שעה עמדתי בחוץ. אף אחד לא פתח לי את הדלת. מה קרה , חברים? החלטתם לעשות פה חינגה?" שאל והופתע לראות את אביטל . " הולה אביטל , את מכירה את החבר'ה האלה?" שאל אביב בבלבול והביט בה במבט שואל.
חננאל חיכה שהיא תענה שהיא כן מכירה אותם , אבל אביטל נשמה עמוק ורק אז אמרה : " אני מכירה אותם? הם באו לטיול פה. הם ישנים אצל יחיאל. זאת אומרת , הם האורחים שלו." שיקרה אביטל.
חננאל תקע בה מבט של " אכלת אותה!" ושתק.
אביטל שלחה אליו מבט נבוך ורק משכה בכתפיה.
" הכול בסדר , אביטל . את בת בית פה , את מוזמנת לבוא מתי שתרצי. " אמר אביב לאביטל וחננאל הביט בשניהם בקנאה.
" תודה." הוסיפה אביטל בחיוך רחב. היא הרגישה איך לחייה התמלאו בסומק לשמע כל הדברים שאביב אמר.
" אז איך זה המרגש להיות המורה לספרדית של גבריאל דמתי?" שאל אביב בסקרנות.
" זה טוב , אני חושבת!" אמרה אביטל במבוכה וחייכה חיוך ביישני.
" רק טוב? חשבתי שאמורה להיות תוספת . את מלמדת אותו שיר בספרדית, אז אולי תתני לי טעימה קטנה מהשיר?" ביקש ממנה רשות , היא הינהנה לאות חיוב והתחילה לשיר.
פתאום כשאביטל הבחינה שחננאל החליף צבעים , היא החליטה להפסיק לשיר באותו הרגע.
" למה החלטת להפסיק לשיר? תמשיכי!" שאל אביב והביט בה במבט חסר הבעה.
" אהממ , לא מתאים אביב. אני אשיר בשבילך מתי שתרצה! אבל לא עכשיו." הוסיפה אביטל בבלבול.
" טוב , תשירי לי בפעם אחרת בספרדית. שתדעי , שהפעם הבאה אני לא מוותר." הוסיף אביב בשעה שהתחיל את המשמרת בוקר שלו.
" חכה רגע, חננאל . אנחנו צריכים לדבר." ניסתה אביטל לפייס את חננאל הכועס , " אל תכעס עליי , בבקשה." ביקשה וכמעט התפרצה בבכי מול פניו.
" לא כועס , מה פתאום שאני אכעס? חס וחלילה!" הוסיף חננאל בהתפרצות זעם . " לא רק כועס , אני רותח מזעם." אמר בעצבנות.
הוא קרא אל תובל ושובל והם יצאו מהגלידרייה.