מכונת הזמן -פרק 1

אני אביטל מנור , בת שמונה עשרה. אני סטודנטית שנה א' לקולנוע. עשיתי סרט דוקומנטרי על גבריאל דמתי שהיה חי בשנות השישים ביחד עם בן הזוג שלי שאנחנו חוגגים כמעט חמש שנים מאז שאנחנו ביחד.

סבא שלי יחיאל עזר לי בהכנת הסרט המבוסס על חייו של גבריאל דמתי , כשהוא הראה לי בפעם הראשונה את הבית היוקרתי שבו גבריאל דמתי היה גר בו עם חברתו מעיין שקד. שאלתי את עצמי למה כוכב כזה שזכה להצלחה כל כך גדולה בקרב הנוער נעלם בכזאת קלות ולא היה ברור לי מי או מה גרמו למותו הטראגי. הייתי סקרנית לדעת מה באמת קרה באותו הלילה הנורא.

אני ממש מרגישה שאני צריכה לדעת ולהכיר מקרוב את האדם המעניין הזה, סבא שלי יחיאל היה אחראי לפריצה הגדולה שלו בציבור. הוא היה אמרגן שלו כל כך מפורסם אז בשנות השישים כשגבריאל עדיין היה חי.

אבל הכי הייתי סקרנית אם הייתי נפגשת איתו פנים אל מול פנים.

זה החלום שלי , להיפגש עם גבריאל דמתי ולשמוע אותו שר . אני באמת רוצה לשמוע איך הוא היה שר.

מעניין מה הוא היה אומר על זה שאני עושה עליו סרט דוקומנטרי.

שובל ותובל לא מבינות למה אני כל כך אובססיבית לגביו. פשוט מאז שהייתי ילדה קטנה הערצתי אותו למרות שלא הכרתי אותו.

אז איך זה ייתכן שעכשיו הסרט שהכנתי עליו מוקרן מול אלפי צופים סקרניים שבאמת רוצים לדעת מה עלה בגורלו של כוכב פופ מפורסם שחי בשנות השישים?

באמת שזו הייתה שאלה טובה , אם תשאלו אותי אני מתה מסקרנות איך המעריצות שלו שהעריצו אותו באופן עיוור, כל כך אהבו אותו ולא פעם קינאו במעיין , שהייתה בת זוגו.

מעיין שקד הייתה מעיין נסיכה רעננית לכל דבר. היא ואחיה פאר , שהפך להיות חבר הכי טוב של גבריאל דמתי.

מעיין העריצה את גבריאל ואהבה את זה שהוא היה כוכב פופ מפורסם.

מה שהיא לא הבינה , איך הוא נתן למעריצות שלא הבינו למה כוכב הנוער המפורסם לא נענה להן. מבחינתו , הוא רק אהב את מעיין.

ולא ראה שהמעריצות אפילו חיכו לו בפתח ביתו ומחכות שפשוט הוא ירד מביתו באופן מיוחד ושיגיד להם שלום . מבחינתן , זה היה תירוץ מושלם לבקש ממנו חתימה על היד וללכת משם במהירות.

יחיאל , סבא שלי סילק אותן משם ורצה שהן יניחו לגבריאל דמתי ויתנו לו לחיות את חייו בשקט.

חננאל , לא אהב את גבריאל דמתי בכלל . מבחינתו לנסוע בזמן זה דבר שלא היה קיים מעולם.

אם לומר את האמת , הוא מבין תובל ושובל שאמר לי שהסרט הדוקומנטרי על גבריאל דמתי היה מיותר לחלוטין.

אני מבחינתי רק רציתי לעשות זאת לזכרונו של גבריאל דמתי.

לא הקשבתי למה שחננאל תמיד אמר לי והחלטתי בכל זאת ללכת על הסרט הדוקומנטרי, לא יכולתי לוותר עליו מפני שחשוב לי שאנשים ידעו איך גבריאל דמתי הצליח. זה לא כל כך מובן מאליו שכוכב פופ כמוהו זכה להגיע כל כך רחוק.

אם גבריאל היה חי היום אין לי ספק שהייתי יושבת לשתות איתו כוס קפה.

וכך הייתי יודעת לפחות שהוא לא מת , אלא חי וקיים.

סבא שלי לא רצה לדבר איתי על איך גבריאל דמתי , שהיה המיוצג שלו נעלם באופן מסתורי ואף אחד לא ידע מה באמת קרה לו ומי ירה בו.

אולי זאת הייתה מרגריטה , אימא של מעיין שירתה בגבריאל ביום חתונתו ? אולי זה היה פאר , שרצה לגנוב לו את האודישן וללכת להיבחן במקומו?

אף אחד לא מנחש מי באמת רצח באותו הלילה את גבריאל דמתי..

אולי יתכן שזאת סתם השערה מוגזמת , שאף אחד לא חושב עליה ברצינות.

ואני כאן כדי לגלות את האמת , את כל האמת על גבריאל דמתי.

אם הייתה האפשרות הייתי נוסעת לשנת 1968 כדי לנסות להציל אותו .

אבל אין לי באמת אומץ לעשות זאת מפני שאני חוששת ממה שחננאל יגיד שאני עדיין מעוניינת לדעת מה קרה לגבריאל דמתי.

אילו זה היה אפשרי , הייתי רצה לעשות הכול כדי לגלות למה גבריאל דמתי מת. ואם ניתן היה להציל אותו לפני מותו המתקרב?

לא ידעתי באמת איך אנשים יגיבו לסרט הדוקומנטרי שעשיתי על חייו של גבריאל דמתי.

מה אתם הייתם עושים במקומי?