מכונת הזמן -פרק 1
אביטל מנור, נערה כבת שמונה עשרה עשתה סרט דוקומנטרי על כוכב פופ מפורסם שנעלם באופן מסתורי ביום חתונתו עם בת זוגו, מעיין שקד.
יחד עם שתי חברותיה הטובות תובל שעמדה להתחתן עם אהוב ליבה שי תמם.
גבריאל דמתי , שנעלם ביום חתונתו באופן מסתורי. שאף אחד לא ידע למה הוא נעלם והאם הוא חי או מת.
מה שאביטל לא הבינה , זה איך סבה יחיאל לא רצה בכלל להיזכר בעניין היעלמותו של כוכב הפופ שהוא ייצג באותם הימים בשנות השישים.
בכל פעם שהיא ניגשה אליו בכוונה לשאול האם אפשר להגיע לדירה של גבריאל דמתי ששם הוא היה גר.
כשהסתיימה הקרנת הבכורה של הסרט, אביטל לא התכוונה לחזור הביתה עם חננאל שהיה לבן זוגה לפני חמש שנים.
היא התכוונה לברר מי ירה בגבריאל דמתי באותו לילה נורא ומי היה האחראי למותו הטראגי.
כשהיא פנתה ללכת לדרכה, חננאל עצר אותה בצד ושאל אותה : " לאן את חושבת שאת הולכת?" אמר חננאל בטון כעוס.
" אני הולכת לברר למה הוא מת ואני רוצה להציל אותו , תעזוב אותי בבקשה ותן לי ללכת לשם.
אבל בחיים אל תבוא ותעקוב אחריי , כי אני עומדת על דעתי שאני חייבת להציל אותו לפני שיקרה לו משהו." אמרה אביטל בעקשנות והלכה לדרכה.
חננאל חסם לה את המעבר שהיא לא תוכל לנסוע בזמן ללא רשותו.
" אם זה היה תלוי בי , את לא הולכת לשום מקום. הרי את לא יכולה כבר להציל אותו , הוא כבר מת יותר מארבעים שנה . אין לך על מה להילחם בכלל. מבחינתך את בכלל לא שייכת לעשור הזה. את שייכת למאה עשרים ואחת. להזכירך, השנה היא שנת 2011. כאן אין שום גבריאל דמתי שתוכלי להציל.
אז תפסיקי כבר לחלום עליו, כי אם רק את חושבת עליו, אני מבקש שתפסיקי." כעס חננאל.
אביטל הביטה עליו בפליאה.
" אני לא רוצה להפסיק עד שאני אגלה את האמת בעניין גבריאל דמתי. חנן , אתה מוכרח להבין . אני חייבת להציל את גבריאל ויהי מה! בוא איתי, נו מהר שלא נאחר!" אמרה אביטל בעצבנות.
" טוב , שלא תגידי שלא הזהרתי אותך! סבא שלך יכעס מאוד אם הוא יגלה שלמרות שהוא אמר לך להפסיק לגלות עניין רב בגבריאל דמתי." אמר חננאל בכעס.
אביטל משכה את חננאל אחריה , חננאל לא הבין למה אביטל התעקשה.
היא הכניסה אותו לתוך חנות מזוודות ישנה. אביטל גררה את חננאל אל סוף המסדרון, שם היא ראתה לראשונה את המזוודה החומה הקטנה. אביטל מאוד רצתה לנסות אותה.
" יש לי רעיון! אתה תחכה לי פה עד שאחזור ובינתיים אני אלך לברר מה קורה שם , בסדר?" אמרה אביטל בחיוך חולמני.
" אני אשב פה עד שתחזרי? את פשוט מטורפת , אביטל , את מטורפת! יצאת מדעתך או שבאמת אני כבר לא מזהה אותך . את לא אביטל. תגידי לי מתי היא חוזרת , טוב?
אני לא הולך איתך , אני נשאר פה. " קרא חננאל בהחלטיות עד שהוא פשוט שכח שהוא היה צריך לחכות לאביטל ואז הוא שקע בתרדמה עמוקה.
אביטל פתחה את המזוודה וקפצה לתוכה מבלי לחשוב יותר מדי. לא היה לה אכפת מה חננאל היה אומר על כך.
היא ידעה בבירור שסבא שלה לא היה מסכים לרעיון המגוחך הזה של לנסוע בזמן.
תובל הייתה לחוצה מכך שאביטל וחננאל לא מגיעים למסיבת הרווקות שלה.
בשלב מסוים , היא הייתה עצבנית וכעוסה כהוגן.
" למה אביטל וחננאל עדיין לא הגיעו?" קראה תובל בכעס.
" אולי הם עוד צריכים להגיע , מה את יודעת? אולי הם מבלים ביחד את הבוקר המשותף שלהם.
מה כבר יכול לקרות להם?" שאלה שובל בקלילות.
" אם אביטל לא מגיעה עכשיו , אני לא יודעת מה אעשה איתה ! היא מסכנת את החברות שלנו בידיעה שהיא תפסיד אותי. היא החברה הכי טובה שלי והיא הייתה אמורה להיות פה ביום הכי משמח בחיי." התכעסה תובל.
" נו, מאמי. הם עושים את דרכם בדרך לכאן , למה את כל כך מודאגת." אמרה שובל.
תגובות (0)