מי חשב שאני אתאהב בו..? פרק 8

"מה קרה" שאל אבא וחיבק אןתי, תמיד אהבתי את אבא יותר
"כלום" אמרתי וניגבתי את עיניי מהדמעות
"כן כלום שמעת את הבת שלך, טוב מאוד גידלת אותה להסתיר דברים" אמרה אמא
"די תניחי לה" אמרה גייב
"כן אמא אולי תניחי לי!" אמרתי בכעס
"כן שמעת תניח לה" אמרה אמא לאבא בלגלוג
"מה יש לי כבר להפסיד גם ככה יש לי חיים חרא" אמרתי ואבא קטע אותי
"קטנה שלי, אין לך חיים חרא תפסיקי" אמר אבא
"כן אבא אני השמנתי ועוד מעט אני אשמין עוד" אמרתי ואבא חיבק אותי
"בשביל זה את בוכה?יש אנשים שמתים ולא עושים רעש כזה" אמרה אמכ ובאה לצאת מהחדר
"כי אני בהריון תודה רבה לך אמא, לא רוצה לשמוע ממך בחיים" אמרתי בכעס
"את מה?" שאל אבא ועצר מכל מחשבותיו
"אני בהריון" אמרתי ודמעות פרצו מבעד לעיניי
"כל הכבוד מיכאל, אתה זה שהרסת לילדה שלך במו ידיך את החיים, היא בהריון לא יקחו אותה ברצינות בחיים, והכל הודות לך! שיצאה עם ילד כיתה יב' לא 1 אלא 2" אמרה אמא ויצאה מהחדר, אחריה יצאה גייב וליאור אחריהם, נשארתי לבד בחדר עם אבא
"אני מצטערת שאכזבתי אותך, אני לא רציתי.. זה קרה בטעות אני אעשה הפלה רק אל תכעס" אמרתי ודמעות תקפו את עיניי
"אני לא כועס, ואת לא צריכה לעשות הפלה כנגד רצונך.. אני רק מאוכזב שזה קרה לך.." אמר אבא וחיבק אותי
"כל החיים נהרסו לי!הבטן כבר גדלה ורק היום גיליתי.." אמרתי ובכיתי דמעות מרות
"אני כאן בשבילך ילדה שלי.. ואת וליאור ביחד?" שאל אבא
"לא , אבא אל תעזוב אותי אף פעם" אמרתי וחיבקתי אותו חזק
"אל תדאגי.. הכל יהיה בסדר, אני כאן בשבילך ולכל דבר יש םתרון" אמר אבא
באמת לכל דבר יש פתרון, סיפרתי לתמר ולליאת, השמועות התפשטו בבית ספר, הבטן גדלה לי, אני בהריון אבא אמר שזה ברכה הוא אמר שאני אבטיח לו שאני אגדל את התינוק ואדאג שלא יסתיר ממני כלום, סוף שנה הגיע ואני בחודש רביעי לא רואים את הבטן חושבים שהשמנתי טיפה, לשיעורי ספורט לא היתי מגיעה אבל לבית ספר כן, אני לומדת בכל השיעורים טוב כמו תמיד מזל שסוך שנה הגיע, ניצלתי את כל החופש וטיילתי עם חברות, יש לי רופאת מעקב צמודה אליי שרואהאת התפתחות ההריון, ליאור מדברים רק בגלל שהתינוק שלו.. הסתיים החופש הגדול וחזרנו ללימודים הבטן שלי גדלה, זה בעיה עם בגדים, לרוב אני מגיעה כם טיצים וגינסים פחות ושמלות טוניקות, אני תחילת חודש שישי וכולם הסתכלו עליי מוזר, אמא לא מדברת איתי ועם אבא, אבא ואני הולכים לקנות בגדים כל פעם להריון כי הבטן גדלה, אבא בא איתי לאולטרסאונד ולכל בדיקה ועומד לצידי, זה דבר שלא רואים תמיד.. "בהצלחה קטנה שלי" אמר אבא ונישק את ראשי ויצאתי מהאוטו לבית ספר, החזקתי את התיק על הגב והנחתי את ידי על בטני, אבא דיבר בחופש עם המורים על כל הדברים שאני אצא כמה פעמים מהשיעור ואולי אעדר אבל אני אגש לכל הבחינות, שיעור ספורט אני לא מגיעה, הרכזת ראתה אותי וקראה לי "שני שני" והסתובבתי אליה וחייכתי, ישבנו בספסל והיא אמרה "איך את?" וליטפה את ביטני ההריונית, כולם הסתכלו, "ב"ה , הכל בסדר" אמרתי וחייכתי אליה, "כל הכבוד שאת ממשיכה ומגיעה לבית ספר" אמרה אורית הרכזת
"כן אני מעדיפה להמשיך בשגרה אבל יש לי רופאת ליווי צמודה להריון" אמרתי ואורית התמלאה בעצב ואמרה "אני היתי קצת יותר גדולה ממך כיתה יב' לפני הצבא נכנסתי להריון אמא כעסה עליי ולא דיברה איתי, עד שעשיתי הפלה" אמרה וראיתי את העצב שלה "מצטערת.." אמרתי ועלה במוחי רעיון.. "מפה צריך רק לצמוח וללמוד" אמרתי והיא חייכה ליי