מי חשב שאני אתאהב בו..? פרק 20

נקודת מבט ענהאל-
נכנסתי למכונית עם תומר, הוא דוד שלי, סוג של דוד הוא ואמא שלי היו החברים הכי טוסים כשהיו קטנים ושהם נפרדו והיא היתה בהריון שלי הם חזרו להיות בקשר טוב והם כמו אחים
"תומר בוא נלך לאמריקן איגל" אמרתי ותומר הנהן בראשו ואמר
"אני רק יקנה משהו לאביה ואני אצטרף אלייך " אמר
ירדנו מהמכונית והלכתי לאמריקאן איגל ונתקעתי במישהי בלי כוונה "סליחה, זה היה בטעות" אמרתי וחייכתי אל הגברת, הרמתי לה את השקיות והיא הסתכלה עליי מוזר
הסתכלתי עליה והיא מוכרת לי.. היא דומה למישהי…
היא לא הפסיקה להסתכל עליי ואמרתי "סליחה הכל בסדר?" והתקדמתי אליה
"את לא זוכרת אותי?" שאלה ולא הבנתי
"מצטערת אבל לא כל כך" אמרתי וחייכתי אליה
"אמא שלך זאת שני?" שאלה והיתי בהלם
"כן ומי את?" ובחנתי אותה ואת הילדה שעמדה לצידה
"סתם חברה שלה" אמרה וחיבקה אותי חזק ומלמלה "היא כמו שניני שלי"
"מצטערת גברת.. אני צריכה ללכת" אמרתי ותומר רץ אל כיווני
"ענהאל, ענהאל" קרא לי תומר
"ענהאל.." אמרה האישה.. היא הפחידה אותי מעט
תומר התקרב אליי ואמר לאישה "תעזבי אותה עכשיו!" בכעס
האישה הלכה ואמרתי "תפסיק כבר, מה היא עשתה לך, היא חברה של אמא" אמרתי
"היא לא, אל תאמיני לה.." אמר תומר וחיבק אותי
"אבל דוד תומר היא באמת מוכרצ לי" אמרתי
"דוד תומר" אמרה וגיחכה
"זאת סבתא שלך.. היא עזבה את אמא שלך כשהיא נכנסה להריום ולא שמרה איתה על קשר, היא לא רצתה שתבואי לעולם ועזבה את סבא מיכאל שאת אוהבת לטובת מישהו אחר.. בגלל זה אמא נשבעה לך שלא תעזוב אותך לעולם" אמר דוד תומר והסתכלתי על 'סבתא שלי'
ראיתי את הצמיד הזה מהתמונה של אמא על ידה של הילדה, השתחררתי מידיו של תומר והחזקתי את ידה של הילדה ואמרתי "הצמיד של אמא.. אז איך קוראים לך?" שאלתי את הילדה
"שני" אמרה וחייכה
"גברת כמו שאמרתי.. אני לא מכירה אותך.. אמא אמרה שאסור לכעוס על אנשים גם האדם הכי רע בעולם יש לו טיפת רגש , אז אני אגיד לך מה שאמא אמרה לי היום היא מקווה שיש לך חיים מאושרים עם שני.. הרי שוב נולדה ילדה, תחיו בנחת ובאושר שלום שלום ולא להתראות" אמרתי והלכתי עם תומר, ותומר חיבק אותי חזק
נקודת מבט שרית- אמא של שני, סבתא של ענהאל
אותו משפט תחיו באושר שלום שלום ולא להתראות נחרט בליבי..היתי אמא וסבתא מגעילה..
היא גידלה את ענהאל למופת, מנומסת היא יפה כמו שני, מעניין מה איתה,אבל ההסכם שלנו, שלום ולא להתראות.. תהיי בלב שלי ואני מקוונ שאת מאושרת ילדנ שליי
"אמא מה זה היה?" שאלה שני הקטנה
"כלום ילדתי בואי נחזור הביתה" אמרתי ודמעות הציפו את פניי