מי אתה ירין? פרק 4

ירין ישב על מיטתי, כשאני בחיק זרועותיו החמות והגדולות. נעים לי, טוב לי איתו. אפילו שאנחנו מכירים רק שלושה שבועות, משהו בו מרגיש לי מוכר, כאילו אנחנו מכירים כבר תקופה.
"אגם", הוא קרא בשמי, שבר את השתיקה הנעימה והמרגיעה.
"מממ", המהמתי וידו החלה ללטף את פניי ברוך ולגרום לתקיפה של צמרמורת בכת הגוף.
"מחר אני יוצא למבצע, מצבע מאוד משמעותי", הרמתי את ראשי מחזהו, וגופי נכנס ללחץ.
"מה…מה זאת אומרת?", חששתי, פחדתי.
"אל תלחצי אגם, אני אחזור אחרי שבוע ו…נוכל לשבת ולשתות כוס קפה ביחד", הוא ניסה להרגיע אותי, דמעה זלגה מעיני. למזלי היא נספגה בתחבושת ונעלמה.
לא רציתי שידע שאני בוכה כמו מטומטמת על בחור שאני מכירה בסה"כ שלושה שבועות.
"אתה חייב ללכת?", שאלתי למרות שידעתי כבר מה התשובה.
"כן, אני חייב ללכת, להגן עליך ועל כל עם ישראל", הוא אמר את זה בצחקוק קל, אבל אותי זה לא הצחיק.
"תשמור על עצמך ירין", ידו עטפה את הלחי הימנית שלי והרגשתי פתאום את הבל פיו על שלי.
ליבי החסיר פעימה, הקרבה הזו עכשיו בינינו…
שפתיו נחו על שלי בעדינות, עדיין לא נעות, רק נחות ומחכות לאישור.
"תנשק אותי", לחשתי בשקט. הוא התנשם בכבדות, בדיוק כמוני. שפתיו החלו לנוע על שלי בתשוקה עזה. לא נחנו אפילו בשביל לנשום.
אהבתי את ההרגשה, היה לו טעם של מנטה בפה. זאת הנשיקה הראשונה שלי ואני לא מתחרטת עליה לשנייה. אני רציתי את זה כל כך. הוא הציל אותי, הוא היה לצידי לכל אורך השהות שלי כאן בבית החולים המסריח הזה.
אני שמחה שזה היה הוא.
"אגם", הוא אמר בשקט. מזיז את שיערי שהתחלקו על פניי אל מאחורי אוזני.
"את מתחרטת?", הוא שאל ונשמע קצת לחוץ. כאילו פחד שלא אהבתי שזה לא התאים לי.
"ממש לא" חייכתי. "ואתה?", הוספתי.
"בחיים לא", הוא גרם לליבי לקפץ.
"אני רוצה שתשמרי לי על זה עד שאחזור", הוא אמר והצמיד משהו על פנים כף ידי. מיששתי את זה כדי לזהות מזה וזאת הייתה שרשרת של מגן דוד.
"מגן דוד", אמרתי והוא נאנח.
"כן…זה היה שייך לסבא שלי זכרונו לברכה. הוא הביא את זה לפני שמת. תשמרי על זה בבקשה…זה מאוד חשוב לי", הוא אמר והנהנתי בראשי.
"כמו על החיים שלי", אמרתי והבאתי לו את השרשרת כדי שיענוד לי אותה על צווארי.
הרמתי את שיערי מעלה והוא ענד אותה.
"תודה, מעריך את זה", כל כך רציתי לראות אותו, את העיניים שלו, את המבט.
"אתה יודע…אני רוצה להתגייס למג"ב", זה תמיד היה משהו שרציתי.
"באמת?", הוא שאל מופתע.
"כן, זה תמיד היה משהו שרציתי", הסברתי
"אז את תהיי במג"ב", הוא אמר, בטוח בעצמו.
"אבל אני מתגייסת רק עוד שנתיים." אמרתי והוא צחקק.
"סמכי עליי בסדר אגם לוי?", הוא אמר וחייכתי.
"סומכת עליך", אמרתי, באמת סמכתי עליו.
שוב פגשתי את שפתיו על שלי ושוב התנשקנו כמו מטורפים.
"אני מת עליך נשמה", הוא לחש בקול צרוד והרטיט כל חלק בגופי.
"גם אני מתה עליך"
"טוב…אני חייב לזוז", הוא אמר, כל כך רציתי שיישאר.
"תשמור על עצמך ירין", לחשתי והשפלתי את ראשי.
"היי", הוא אמר והרים את ראשי.
"שום דבר לא יכול לפגוע בי, אני חסין", הוא אמר בביטחון. אבל ידעתי שזה סתם כדי לנסות להרגיע אותי.
חיבקתי אותו חזק, הסנפתי את הריח שלו ונצרתי עמוק עמוק בתוכי.
"אנחנו נתראה בקרוב", הוא לחש ונישק את שפתיי ארוכות.
"ביי ירין"
"ביי אגם לוי"