מי אני?! פרק 1

"את יודעת שאת לא חיבת ללכת תמיד יהיה לך פה בית" מייקל אמר בפעם המי יודע כמה, "אני יודעת מייקל אבל כבר אמרתי לך אני צריכה ללכת למצוא את עצמי" עניתי לו בפעם המי יודע כמה "אולי אל תלכי תמיד תוכלי למצוא את עצמך את יודעת" אמר או ליתר דיוק התחנן, באמת שכואב לי עליו אבל אני מרגישה שאני לא יוכל להיזכר, אם אני הישאר במקום הזה, יש פה יותר מידי… לא יודעת איך לתאר את זה אבל חנוק פה ואני לא יכולה להיות פה "מצטערת מייקל אבל אני מרגישה, שאני פשוט מוכרחה ללכת כי אם לא אני פשוט אף פעם לא אזכר, אם אני הישאר כאן אני מרגישה את כאן" אמרתי ושמתי את היד שלו על ליבי "אני פשוט לא יכולה להישאר" אמרתי לו במבט מתנצל " אוקי אני מבין, אבל המעט שאני יוכל לעשות זה להסיע אותך לאן שאת צריכה" אמר "אוקי אבל קודם אני צריכה לעשות משהוא אני כבר חוזרת" אמרתי לו ויצאתי מהבית והלכתי לכיון הכתובת שהשגתי, שאמורה להיות שייכת לאחים שלי אני רוצה לפגוש את אחי הקטן, לדעת מה השמות שלהם ,וקצת על ההיסטוריה שלי ולדעת למה הם כל כך שונאים אותי!! כאשר הגעתי לכתובת דפקתי בדלת וילד בערך בגיל 17 ככה אבל זה לא היה אחי זה היה מישהוא אחר "טום אתה מצפה למישהיא?" שאל את אחי אז ככה קוראים לו "לא מי זאת?" צעק בחזרה "מי את?" הילד שאל "תקרא רגע לטום" אמרתי לו "אבל מי את?" הוא שאל שוב פעם "תקרא לטום" חזרתי על דברי שוב פעם, והוא נכנע נכנס פנימה וקרא לו "מה!? מה?! מה היא כל כך צריכה" אמר לילד וקולו נהפך ללחישה שראה אותי, "מה את עושה פה?" שאל אותי "אז… מה ככה אני צריכה לגלות את השם של אח שלי?! שחבר שלו קורא לו ככה אני אמורה לדעת?!? אני אפילו לא יודעת אם אתה יודע מה קרה לי!!" צעקתי עליו והוא החוויר כמו סיד, חבר שלו בא לראות מה זה כל הצעקות האלה "מה זה כל הצעקות האלה?" שאל את טום איזה חוצפן מה הוא מתערב "מה אתה מתערב ?" צעקתי עליו "מי את? מה קורה פה? למה אתם רבים?" "כל כך הרבה שאלות, מה קרה אני יענה לך רק על השניה מה שקורה פה זה עניין משפחתי ולא עינינך!!" צעקתי עליו "עכשיו שאלתי שאלה תענה לי עליה! אתה יודע מה קרה לי? מאז שנפלתי, סליחה מאז שהיפלתה אותי?!" צעקתי עליו "מה קרה לך?" או סוף סוף הוא מדבר "אז בוא רק שנגיד שזה לא כיף להתעורר בבית חולים ולא לזכור כלום, בנוסף להכל אומרים לי שההורים שלי מתים, ויש לי 2 אחים ששונאים אותי, והדבר היחיד שזכרתי זה את הפרצוף שלך, הרגל שלך, ואת המדרכה שהפלתה אותי הדבר היחיד שזכרתי היה הנפילה! והכי גרוע שאפילו לא באת לראות לשלומי, מה עשיתי כבר שאתה כל כך שונא אותי?!?!" שאלתי והוצאתי את כל מה שישב לי על הלב.
~~נק' מבט שון~~
(שון זה החבר של טום זה שפתח את הדלת)
שמעתי אותה ככה צועקת עליו, אז הם אחים… איך זה שהוא אף פעם לא סיפר לי עליה?? והיא לא זוכרת כלום, והוא זה שגרם לכך. עוד מעט דן אמור להגיע, דן הוא אחיו הקטן של טום מעניין מה יקרה?
~~נק' מבט אורין~~
"נו אני עדיין מחכה לתשובה" צעקתי עליו בחייאת הבן אדם הזה לא מדברר
"אני…אני " הוא קצת גמגם "אני מצטער אני לא ידעתי" הוא אמר ובוםםם קיבלתי פלשבק
~פלשבק~
היו צעקות וטום היה שם וגם עוד ילד ואני כמובן
"היית חייבת לשכוח את התיק המטופש שלךך נכוןן!! רק בגללך אבא ואמא מתו" טום אמר הוא היה נראה פגוע "הם היו מתים בלי שום קשר, זה הגורל שלהם גם אם הם לא היו חוזרים להביא לי את התיק, הם היו מתים מדרך אחרת… זה הגורל שלהם הם כבר סיימו את התפקיד שלהם בעולם" אמרתי וזה היה נכון! תמיד הייתי אחד שמאמינה בגורל יעוד וכאלה דברים
"אני לא מאמין שאת אומרת את זה" הפעם זה היה דן שדיבר הוא היה נראה בערך בן 8 זאת אומרת שאני הייתי בת 12 "לא דן דן לא התכוונתי שאמרתי את זה ככה" אמרתי כדי שהוא לא יבכה נו "בוא דן אנחנו לא צריכים לחיות עם אחות שבכלל לא אוהבת את ההורים שלנו ולא מתגעגעת " טום אמר "זה בכלל לא נכון" צעקתי עליהם
~סוף פלאשבק~
הרגשתי אותי מתמוטתת בידיו של טום…