"מי אני ומה אני בלעדייך?" פרק 16

נקודת מבט שקד-
עברו כבר שבועיים, שבועיים שאני במקום המסריח הזה, רון מגיע בערך שלוש פעמים ביום, אני לא אוכלת אני יותר רזה ממתי שהגעתי לפה, כל פעם שהוא מגיע הוא מחליט להתעלל בי קצת, פעם אחת הוא שכח פה תסכין שלו וניסיתי לברוח בואו נגיד שזה לא נגמר כל כך טוב. כבר שבועיים שהוא מתעלל בי, הוא כל הזמן אומר שזה לטובתי, ושאף אחד לא מחפש אותי קשה לי להאמין לזה אבל ככל שהזמן עובר אני פחות ופחות מאמינה שמישהו יבוא ויוציא אותי מכאן.
נקודת מבט רועי-
עברו שבועיים, אני מתחרפןןןןןןןןן ממזמן עירבו משטרה כולם בחיפושים, ככל שהזמן עובר אני חושד יותר ויותר ברון, הסיפור שלו לא נשמע אמין, והוא נעלם רוב היום. השעה עכשיו היא ארבע וחצי לפנות בוקר, אני לא מצליח לישון, החלטתי שאני יעשה מה שכבר הרבה זמן לא עשיתי, לצאת לריצה התארגנתי לבשתי חולצת פולו מכנס ספורט נעלתי נעלי ספורט לקחתי פלאפון ויצאתי התחלתי לרוץ ופתאום ראיתי את רון לא יודע למה אבל התחלתי לעקוב אחריו הוא יצא מהפרצה בשער ונכנס לאוטו שלו רצתי אחריו אחרי איזה עשרים דקות חצי שעה הוא חנה ביער ליד איזו בקתה מה יש לו לעשות פה? התחבאתי מאחורי אחד העצים וחיכיתי שהיא יכנס הוא נכנס והתקדמתי מסביב ראיתי חלון והצצתי לבפנים, זה היה חדר הוא היה ממש גדול היה שם ארון, שולחן, מיטה ושקד קשורה אליה, כיסא…… רגע אמרתי שקד?!? החזרתי את המבט שלי לשם וראיתי את שקד קשורה לאיזה מיטה שהייתה שם, של הגוף שלה היה מלא בחבורות וחתכים והיא ישנה ראיתי את הדלת מתחילה להיפתח והסתתרתי מהר הדלקתי את הפלאפון שלי וצילמתי אחרי כמה דקות ראיתי את רון חוזר לאוטו שלו הלכתי לצד השני של הבקתה ולא יצאתי עד שהייתי בטוח שהוא הלך. נכנסתי לבקתה ונכנסתי דרך דלת שהייתה שם לאיזה חדר, זה זה, זה החדר!! ראיתי את שקד היא ישנה "שקד" מלמלתי
נקודת מבט שקד-
רון הלך כאב לי הראש בצורות מטורפות ניסיתי לישון לשכוח לכמה שעות איפה אני ומה קורה פה, לראות את נדב, שהבטיח שיעזור לי לצאת מפה, שמעתי את הדלת נפתחת הוא כבר חזר? "שקד" שמעתי מישהו ממלמל זה היה הקול של רועי אני בטוחה! לא יכולתי לזוז לא יכולתי לפתוח עיניים, פחדתי, אם זה לא הוא? אם זה רון שמנסה להטעות אותי? טוב הכי הגיוני שאני מדמיינת, לא אכלתי כמה שבועות גם מים בקושי אז אני מתחילה להזות "שקד" הוא אמר שוב לא זזתי בקושי נשמתי שמעתי צעדים קרבים וקרבים יד נגעה בי מהצמרמורת שעברה בי הייתי בטוחה אפילו יותר שזה רועי פתחתי עיניים לאט לאט הוא עמד מולי זה באמת היה רועי "רועי" מלמלתי "שקד את בסדר" אמר וחיבק אותי גנחתי בכאב כשהיד שלו נגעה לי ביד "סליחה" אמר והתרחק "אתה באמת פה?" שאלתי הייתי חייבת לדעת שזה אמיתי הוא ליטף לי תלחי "אני פה שקד, ואני לא הולך" "אתה יכול לפחות לשחרר אותי?" "בטח סליחה" אמר והוציא אולר נבהלתי לרגע אבל ידעתי שרועי לא יעשה לי כלום הוא שחרר לי את הידיים והרגליים ניסיתי להתיישב אבל תקפה אותי סחרחורת וגל של כאב עטף אותי רועי השכיב אותי בחזרה בעדינות "אל תתאמצי" אמר "חכי שנייה אני צריך לעשות שיחה" אמר והוציא את הפלאפון שלו שמעתי רק צד אחד של השיחה "שיר?" "מצאתי אותה" "תקשיבי, את מכירה את היער הזה שיש איזה עשרים דקות מהפנימייה?" "יופי כשאת נכנסת אליו קצת יש כזאת בקתה בואי לפה עם אוטו" "ברור" אמר וניתק "שיר ובר באים" אמר "את לא מבינה כמה דאגנו לך" הוסיף אבל אני בקושי שמעתי משהו התחלתי לראות שחור "שקד?" שמעתי קול במעומם, מרוחק "שקד?" הקול היה דואג יותר אבל משם לא שמעתי כלום, התעלפתי.
נקודת מבט רועי-
התקשרתי לשיר הייתי חייב שהיא תבוא, חייבים לקחת את שקד לבית חולים "שיר?" שאלתי כשהיא ענתה "מה?" "מצאתי אותה" "מה איפה?" שאלה "תקשיבי, את מכירה את היער הזה שיש איזה עשרים דקות מהפנימייה?" "כן" "יופי, שאת נכנסת אליו יש כזאת בקתה בואי לפה עם אוטו" "אני יכולה להביא גם את בר?" "ברור" אמרתי וניתקתי "שיר ובר באים" אמרתי "את לא מבינה כמה דאגנו לך" הוספתי וראיתי ששקד לא כל כך פה "שקד?" שאלתי היא לא ענתה התחלתי להילחץ "שקד?" שאלתי שוב, הייתי ממש מודאג היא לא ענתה הרמתי אותה וראיתי שלולית של דם איפה שהראש שלה היה כוסעמק ערס!!!!!! אני ארצח את רון!!!!!!! יצאתי משם מהר ובדיוק שיר ובר הגיעו, "מה קרה לה?" שיר שאלה בלחץ "סעו לבית חולים הסברים בדרך" אמרתי ונכנסתי עם שקד למושב האחורי הם התחילו לנסוע ואז נזכרתי בסרטון שצילמתי דרך החלון הפעלתי אותו ראיתי את רון נכנס לחדר של שהיא הייתה בו הוא קפץ על המיטה של שקד הם דיברו לא מעניין ואז הוא הוציא סכין שם לה הצוואר עשה לה שם סימן דפק לה את הראש על מיטה ויצא הזדעזעתי. "נו מה קרה?" שיר שאלה והסתובבה אליי בר נהג התחלתי להסביר את הכל ממתי שיצאתי לריצה עד שהם הגיעו בזמן הזה כבר הספקנו להגיע לבית חולים ישר הכניסו את שקד לניתוח אמרו שהיא נפצעה קשה בראש או משו כזה בר התקשר למנהל להודיע לו שמצאנו אותה אני התקשרתי למשטרה שיבואו ושיר הייתה בהיסטריה בר התיישב לידה וניסה להרגיע אותה הם זוג ממש יפה, כן בשבועיים האלה בר הכין לשיר הפתעה כזאת הוא אמר לה שהוא אוהב אותה ומאז הם זוג, "רועי אברהמי?" איזה שניים במדי משטרה הגיעו, אוף לא סובל תשם משפחה הזה "זה אני" "אני תום זה עדי אנחנו פה בקשר לשקד" "לא חשבתי אחרת" אמרתי בציניות "יש לך מושג מי היה יכול לעשות את זה" "כן, וגם יש לי הוכחה" אמרתי והראיתי להם את הסרטון "איך קוראים לילד?" "רון" אמרתי "איך הגעת לשם?" שאלו וסיפרתי להם הכל כמו שסיפרתי לרון ושיר הם הנהנו והלכו הלכתי להתיישב עם בר ושיר שבכתה כמו משוגעת אני לא בטוח אם זה דמעות הקלה, שמחה, דאגה או הכל ביחד
*
עבר כבר ארבע שעות עוד לא סיפרו לנו מה קורה עם שקד, ההורים שלה כבר הגיעו וגם השון הזה נראלי אח שלה הגיע עם מדי צבא שיר נרדמה על בר ואני הלכתי להביא לנו קפה כשחזרתי ראיתי איזה רופא מדבר עם בר ושון מהר חזרתי לשם "מה עם שקד?" ישר שאלתי "מי אתה?" הרופא הזה שאל "מה זה משנה עכשיו?!? מה עם שקד?!?" כמעט צרחתי "תירגע, אני הרופא של שקד קוראים לי סער, שקד בסדר, בדיוק יצאה מהניתוח היא עכשיו בהתאוששות, אנחנו לא בטוחים איזה נזק נגרם לה מהפגיעת ראש אם נגרם בכלל והיד שלה שבורה אבל שאר בפגיעות קלות ושטחיות" אמר "רגע אז תן לי להבין, ישלה יד שבורה ופגיעת ראש אבל חוץ מזה היא בסדר?" "כן" אמר "אז תגיד שהיא בסדר מה ההקדמה הארוכה הזאת?!?" התעצבנתי "אפשר להיכנס לראות אותה?" שאלתי "היא עדיין לא התעוררה, אז אחד אחד, ובשקט" אמר הנהנתי ונתתי למשפחה שלה להיכנס לפני בר נכנס עם שיר ואני נכנסתי אחרון. נכנסתי נתנו לה חדר לבד, היא נראתה הרבה יותר טוב היא כבר הייתה ערה התיישבתי לידה "היוש" אמרה "היי, איך את?" "אתה יודע, פגיעה פה פגיעה שם" אמרה בגיחוך "אין שקד את היחידה שיכולה להיות על סף עילפון ואחרי ניתוח מוח ועדיין להיות צינית" אמרתי "כזאת אני, מיוחדת" אמרה בחיוך "מה שמעתי? התחרפנת בלעדיי?" אמרה בגיחוך "התחרפנתי זה לא מילה" אמרתי בכנות והסתכלתי לה בעיניים גם היא הסתכלה בשלי ופתאום הדלת נפתחה שיר ובר נכנסו "קחי" שיר אמרה והביאה לה שקית "תודה" אמרה בחיוך ופתחה היה שם בקבוק קולה וקופסא עם פירה ושניצל "בתיאבון" אמרתי לה "תודה" אמרה בחיוך עם פה מלא גיחכתי הסתכלתי עליה אוכלת היא לא אכלה שבועיים והיא בקושי נוגעת באוכל "מה יש יפהשלי?" שאלתי "סתם" אפשר היה לראות שמשהו עובר עליה "מה יושב עלייך?" שאלתי והבטתי בה, המבט שלה נחת עליי לרגע והיא ישר סובבה תראש "שקד?" היא לקחה נשימה עמוקה "אתה שיתפת פעולה עם רון?" שאלה "מה?!? מה פתאום" "אז איך ידעת איפה אני?" שאלה "עקבתי אחריו" "למה זה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאלה בבכי התקרבתי אליה עם וחיבקתי אותה מנה להרגיע אותה "אני מצטער חיימשלי אני יודע, זה לקח יותר מידי זמן, אבל את לא יודעת איך דאגנו לך, לרון היה איזה סיפור שתפס בהתחלה, אבל הוא התחיל לשנות את הגרסאות, איך ששמתי לב שמשהו לא טוב קורה התחלתי לחשוד בו" לחשתי לה באוזן היא שתקה לקחתי לה את הראש אחורה והסתכלי לה בעיניים "אני אוהב אותך" אמרתי "גם אני" אמרה "גם את מה?" התגריתי בה היא צחקקה "גמאני אוהבת אותך, מאוד" אמרה ונישקתי אותה היא עצרה "רגע רועי" "מה קרה?" "אני לא יכולה, לא עכשיו" אמרה "אני צריכה זמן" הוסיפה "אין בעיה" "אל תיפגע באמת זה לא קש…" היא באה לומר אבל קטעתי אותה "אני מבין באמת, את צריכה זמן אחרי כל מה שעברת" "תודה שאתה מבין" "בכיף" אמרתי בגיחוך