"מי אני ומה אני בלעדייך?" פרק 15
"מה זאת אומרת אין לך מושג? היא לא שלחה לך הודעה או משו?" שאלתי כולי לחוץ "אה, בערך" אמרה "מה זאת אומרת בערך?" שאלתי והיא הראתה לי תפלאפון שלה היה פתוח על שיחות שלה עם שקד ההודעה האחרונה הייתה משקד 'שיר הלכתי עם רון אנחנו בדרך לפנימייה' היה כתוב אבל אם היא כתבה לה את זה, זה אומר שהם צריכים להיות פה… "בדקת בחדרים של שניהם?" שאלתי "כן" הלכת למנהל?" "לא" "למה לא?" "לא הולכת לבד, בוא איתי" אמרה ונאנחתי "חכי כאן שתי דקות אני בא" אמרתי ונכנסתי לחדר שלי החלפתי מהפיג'מה לגינס וגופייה שמתי כפכפים ויצאתי התחלנו להתקדם לעבר החדר של המנהל ושיר לא נראתה פה כל כך "שיר הכל בסדר?" "כן" אמרה בקצרה "את לא נראת כלכך פה" "סתם מחשבות" אמרה והגענו דפקתי על הדלת ונדב פתח "מה קרה?" שאל "שקד ורון נעלמו" אמרתי "נעלמו? מה זאת אומרת נעלמו? ושקד לא צריכה להיות בכלל בבית שלה?" שאל "צריכה זאת אחלה מילה אתה יודע? היא *צריכה* להיות שם היא לא שם" "אוקיי…, טוב תקשיבו הם בטח הלכו לאנשהו אם הם לא יהיו פה מחר נתחיל לדאוג סבבה?" "טוב" אמרתי ונאנחתי
-בוקר-
קמתי עשיתי התארגנות בוקר, התלבשתי בגינס קרעים וחולצה שחורה ונעלי ספורט, והתקדמתי לכיוון הקפיטריה בדרך ראיתי את שיר היא לא דיברה והיא נראתה כמו מישי שלא ישנה כל הלילה האמת אני יכול להבין אותה אם אחותי הייתה נעלמת ככה לא הייתי ישן עד שימצאו אותה הגענו לכניסה לקפיטריה העפתי מבט זריז לראות אם הם פה וקלטתי באחת השולחנות את רון "שיר, סתכלי" אמרתי והצבעתי עליהם "מה אני אמורה לראות?" שאלה "והרמתי לה קצת את המבט "היי, זה רון!" "נכון, אבל איפה שקד?" "בוא נשאל אותו" היא אמרה והתחילה להתקדם היססתי לרגע אבל באתי אחריה נעמדנו ליד השולחן שלהם וכולם הרימו אלינו מבטים "רון אנחנו צריכים לדבר איתך" שיר אמרה "לבד" הוספתי הוא הסתכל עלינו במבט מודאג ואמר "בטח" וקם יצאנו מהקפיטריה "איפה שקד?" שיר שאלה "צריכה להיות בחדר שלה למה?" אמר "כי היא לא שם" "אבל זה לא הגיוני, החזרתי אותה ושמתי אותה בחדר שלה" "רוצה לדעת מה באמת לא הגיוני? שקד סימסה לי שיצאתם ב11 חיפשנו אותה מאוחר יותר ופוף אין שקד" אמרה "כי אחרי זה הלכנו קצת להסתובב, נגמרה לה הסוללה והגענו לפה בסביבות שלוש ככה" אמר "טוב שיר צריך ללכת למנהל" אמרתי "צודק, רון אתה בא איתנו?" שאלה "ברור" אמר והתקדמנו הגענו לחדר שלו ודפקנו לו על הדלת "כן?" אמר כשפתח "אה אני רואה שמצאתם אותם" הוסיף "בערך" שיר אמרה "אנחנו לא מוצאים את שקד" אמרתי "לא מוצאים את שקד? אבל אמרתם שהיא הייתה עם רון, והנה רון פה" אמר לא מבין "רון?" אמרתי והסתכלתי עליו "לא יודע" אמר "מה לא יודע? היא לא חזרה איתך?" "היא חזרה, היא נרדמה בדרך אז העליתי אותה לחדר שלה והלכתי לשלי" "ומתי זה היה?" "בסביבות שלוש ככה" "טוב תיראו אם היא לא תחזור עד הערב נצא לחפש אותה סבבה?" נדב אמר "מה עד הערב?!?" אני ושיר צעקנו "בערב" אמר וסגר תדלת הייתי עצבני, כאילו ממש עצבני התחלנו להתקדם בחזרה לקפיטריה "אני צריך לקחת את הציוד נתראה" רון אמר והלך לכיוון המגורים משהו בסיפור שלו לא מסתדר לי "משו מסריח בסיפור שלו" שיר אמרה "קראת לי את המחשבות" אמרתי "אבל לכי תדעי" הוספתי
נקודת מבט רון-
"אני צריך לקחת את הציוד נתראה" אמרתי להם והתקדמתי לכיוון המגורים לא באמת הייתי צריך לקחת ציוד הייתי חייב ללכת לשקד… יצאתי מהפרצה והתקדמתי לעבר הבקתה נכנסתי לחדר היא ישנה נשכבתי לידה והבטתי בה ליטפתי לה תשיער היא זזה ופתחה עיניים ונבהלה
נקודת מבט שקד-
הגעתי לאותו המקום הלבן "נדביייייייייייי" צעקתי אליו וקפצתי עליו בחיבוק הוא גיחך וחיבק אותי בחזרה "היי שקד" אמר "אני מתגעגעת" "אני יודע" אמר וקרץ "יא מגעיל מזה אני יודע?!?" שאלתי בעצבים מדומים" "חחח חיים שלי חולה עלייך" אמר "זה יותר טוב" אמרת וחייכתי "איך את?" "אתה יודע לבד לא?" "אני יכול לראות מה קורה לך לא מה את מרגישה" אמר והתקרב אליי הוא ליטף לי את השיער "אני צריך ללכת" אמר "חכה נדב" אמרתי "מה?" שאל "מתי אני אראה אותך שוב?" "כשתיקראי לי" אמר ונעלם פתחתי עיניים וראיתי מולי את רון נבהלתי וישר חזרתי לעצמי כשנזכרתי איפה אני. אני עדיין פוחדת ממנו אבל משתדלת לא להראות לו "בוקר טוב" אמר ממשיך ללטף לי את השער ואני נרתעת לא יכולה לומר מילה "אמרתי בוקר טוב" אמר ואני שתקתי "את תעני כשאני מדבר אלייך זה ברור?!?" שאל בעצבים והעיף לי כאפה הנהנתי בקטנה והתאפקתי לא לבכות "יופי" אוף איפה רועי?!? איפה שיר?!? איפה כולם?!? אפחד לא מחפש אותי?!? הם לא דואגים?!? לא אכפת להם?!? הרגשתי שאני לא אצליח להחזיק את הדמעות בפנים עוד הרבה "את יודעת, הם אפילו לא שאלו עלייך היום" אמר "אתה משקר" אמרתי בקול חלש כמעט לא נשמע "אה כן? אני משקר?" אמר והנהנתי הוא נתן לי עוד כאפה באותו מקום זה צרב אבל אני לא מתכוונת לבכות מולו להראות לו חולשה כלשהיא "את יודעת שאני לטובתך נכון?" איפה בדיוק משו ממה שיש פה הוא לטובתי לעזאזל?!? רציתי לצעוק עליו להוציא עליו את כל העצבים שלי אבל ידעתי שברגע שאני אתחיל יפתח הזרם "אם את כל כך רוצה לשתוק, לפחות שנעשה את זה בכיף" אמר ועלה מעליי לא רציתי לעבור את זה שוב במיוחד לא איתו הוא התחיל לנשק אותי בכוח ניסיתי להתנגד אבל אני לא יכולה לעשות כלום כשאני קשורה ופשוט משום מקום נפתח הזרם התחלתי לבכות "הדמעות שלך לא מזיזות לי" הוא אמר והתחיל לנשק אותי בצוואר "למה אתה עושה את זה?" שאלתי "שתקי" אמר בעצבים ידעתי שזה באמת עדיף לי פשוט לשתוק אבל לא יכולתי כאילו מה הוא כבר יכול לעשות לי? להרביץ לי עוד? להוריד לי עוד מהכבוד שגם ככה לא נשאר ממנו כלום? הוא לא יכול לעשות כלום "למה מה תעשה? מה אתה יכול לעשות שעוד לא עשית?" שאלתי בזלזול "אני יכול להרוג אותך" הוא לחש לי באוזן ואני בלעתי את הרוק בקושי "נראה אותך" אמרתי בערסיות מזה משנה? גם ככה כל מקום עדיף על פה הוא גיחך ונישק אותי שוב הוא הוציא משו מהכיס שלו לא ממש ראיתי מזה וגם לא עניין אותי לפתע הרגשתי משו חד וכואב ננעץ לי ברגל התחלתי לצרוח הוא גיחך וקם הסתכלתי למטה לראות מזה וראיתי סכין אין מצב! וואי זה ממש כואב עיוויתי את פניי בכאב הוא החזיק בסכין אבל עדיין לא הוציא אותה "את תדברי אליי יפה זה ברור?" שאל-צעק וסובב את הסכין הרגל ממש כאבה לי הנהנתי בלי קול הוא חייך חיוך רשע ערסי כזה הכניס את הסכין עוד קצת הוציא אותה והלך זה כאב ממש התחלתי לבכות הסתכלתי על הרגל שלי קצת מעל לברך היה סימן גדול ואדום ודם זלג משם לא יכולתי להסתכל על זה הפניתי את המבט לחלון אם רק הייתי יכולה להשתחרר הייתי בורחת מה הכי מהר שאפשר קיוויתי לראות את שיר או רועי או מישו בא לכאן לחלץ אותי אבל במקום זה ראיתי את רון נכנס לרכב שלו ונוסע
תגובות (1)
תמשיכייייי