“מי אני ומה אני בלעדייך?” פרק 14
פרק 14-
נקודת מבט שיר
ישבנו כולנו בסלון אני, בר, עדן, עדי ושון וחיכינו שרון ושקד ירדו כבר אחרי כמה דקות ראיתי אותם יורדים במדרגות לשניהם היה דבוק חיוך על הפרצוף אבל לשקד היו עיניים אדומות ושובלים של דמעות "שקד" אמרתי וכולם סובבו תמבט שלהם למדרגות "היי" אמרה "האא אני יכולה לדבר איתך רגע?" שאלתי והיא עשתה לי כן עם הראש והלכנו לבחוץ "תקשיבי אני מצטערת, התנהגתי כמו סתומה פעלתי בלי לחשוב, לא שמתי לב מה אני עושה, היו בי מלא עצבים והייתי חייבת להוציא אותם מצטערת שהם יצאו עלייך" אמרתי "זה בסדר" אמרה וחייכה חייכתי גם אני וחיבקתי אותה חזק "ובפעם הבאה שאת נעלמת ככה בלי להודיע אני אהרוג אותך" לחשתי לה באוזן בקול מאיים היא צחקקה ונכנסנו לבפנים "את חוזרת איתנו?" בר שאל אותה כשנכנסנו לסלון "כרגע לא, אני צריכה כמה ימים לבד" אמרה "אם את לא חוזרת אז גם אני לא" אמרנו אני ורון ביחד ושקד צחקה "תגידו אתם חברים?" עדן שאל והצביע על שקד ורון "לא" הם ענו ביחד "בטח………" הוא אמר "ניראלך שאני יהיה חבר של המכוערת הזאת" רון אמר והצביע על שקד "ניראלך שאני יהיה חברה של החסר שכל הזה" אמרה והצביעה על רון "שו חסר שכל?" רון שאל "חסר שכל- עילג, מטומטם, דביל, נפל על הראש בלידה, בלי מוח" שקד התחילה לפרט לו כשכולנו צוחקים "אמא שלך חסרת מוח" אמר בעצבים "גם נכון" היא אמרה וצחקה צחקתי איתה "תגידו איפה רועי?" שאלה
נקודת מבט שקד
"גם נכון" אמרתי וצחקתי שיר צחקה איתי. מוזר עד עכשיו לא ראיתי את רועי מעניין איפה הוא… "תגידו איפה רועי?" שאלתי והשתררה שתיקה "רועי בפנימייה" רון אמר לבסוף "הוא לא בא?" שאלתי באכזבה "לא" הוא אמר ניסיתי להעמיד פנים שזה לא מזיז לי "טוב" אמרתי באדישות "כמה זמן אתן נשארות פה?" עדי שאלה וכולם הסתכלו עליי יענו שאני יענה "לא יודעת כמה ימים" אמרתי "אוקיי מה נגיד לנדב?" רון שאל "אתה מתכוון מה אנחנו נגיד לנדב כי אתם הולכים" שיר אמרה והצביעה על בר ורון "אין מצב" רון אמר "מסכים איתו" אמר בר והצביע על רון "אנחנו נשארים פה עד שאתן תבואו שייקח יומיים שייקח שנתיים אני לא זז מפה" בר אמר "בדיוק" רון אמר אני ושיר נאנחנו "איפה תישנו?" שאלתי "נסתדר" רון אמר "הם יכולים לישון בחדר אורחים" שון אמר והסתכל עליי ועל שיר שהסתכלנו על רון ובר שהסתכלו על שון "אמא ואבא בחול ב'נסיעת עסקים'" שון הוסיף "אם ככה אז אין בעיה" שיר אמרה וכולם הסתכלו עליי "אין לי בעיה עם זה" אמרתי וחייכתי חיוך קטן ושון הנהן "אז זה סגור" אמר והשתררה שתיקה "יש היום מסיבה אתם תבואו?" עדי שאלה הילדה הזאת תמיד הייתה ילדת מסיבות כל מסיבה היא שם שוב כולם הסתכלו עליי "נו מה אני צריכה להחליט בשביל כולם?" התעצבנתי "שקד תירגעי פשוט לא רוצים שתישארי לבד" רון אמר "אני ילדה גדולה אני יכולה לדאוג לעצמי" אמרתי "ברור ובגלל זה את בורחת מהפנימייה" בר אמר בזלזול "בר מה ישלך? כולכם יודעים טוב מאוד למה הלכתי אז תרגע" אמרתי "אני יודע טוב מאוד למה הלכת וזאת התנהגות של ילדה קטנה" אמר "לא טוב לך? לך" אמרתי והצבעתי על הדלת "סלאמת" אמר וטרק את הדלת "שאני אבין אני היחיד שאין לו מושג מה קרה פה הרגע" שון אמר וצחקתי "כן, אתה היחיד עדי מתי המסיבה?" "עוד שעתיים" "מה שעתיים?!?!? אני לא אספיק" צעקתי בכעס "שיר תסבירי לשון ותדאגי שהוא לא הולך לכסח את רועי מכות הלכתי להתארגן" לחשתי לה "טוב" היא אמרה ועליתי נכנסתי למקלחת ויכולתי לשמוע את הצעקות של שון הילד הזה… ולמרות שזה ממש חמוד איך שהוא דואג לנו אני מפחדת שאיזה יום הוא יפגע בעצמו בגללנו טוב אני צריכה לשכוח מזה לבינתיים יש מסיבה אני אשתכר אשתחרר הכל רק כדי לשכוח מהסתום הזה רו- אני אפילו לא אגיד את שם שלו עכשיו אני שוכחת אותו לגמרי הוא לא קיים מבחינתי! יצאתי מהמקלחת אחרי איזה חצי שעה ייבשתי תשיער בפן ופתחתי תארון בחרתי שמלת מיני שחורה עם גב פתוח ונעלי עקב שחורות עם עקב ורוד זוהר התאפרתי- מייקאפ, אודם אדום חזק, איילינר דק בלי כנף וקצת מסקרה לקחתי ארנק שחור הכנסתי לתוכו פלאפון קצת כסף ואת האודם סידרתי את השיער והשארתי אותו פזור וזהו הייתי מוכנה התקשרו אליי איזה שלושים פעם בזמן שהתארגנתי, רון היה אמור לאסוף אותי שיר הלכה עם עדי ושון יצאתי החוצה וראיתי את רון נשען על הרכב שלו "תודה לאל כבר חשבתי לנסוע בלעד- ואוו" אמר כשראה אותי "לא יפה? להחליף?" שאלתי בחוסר נוחות "לא יפה? את מהממת" אמר בחיוך וחייכתי גם אני "אבל את לא זזה ממני כל הערב" קבע "ברור" אמרתי וגלגלתי עיניים "אל תגלגלי לי עיניים אני רציני" אמר בעצבנות "בפעם האחרונה שמישו אמר לי את זה לפני יציאה למועדון זה נגמר בכך שהוא התרחק ממני" אמרתי "אז אותו אחד טיפש גמור" אמר "חחח זה ידוע" אמרתי וצחקנו "טוב, נוסעים?" שאלתי "נוסעים" אמר בחיוך נכנסנו לרכב שלו ונסענו הגענו למועדון וכרגיל היה מפוצץ משכתי את רון איתי לרחבה. אחרי כמה זמן כבר התעייפתי והלכתי לבר "תביא משו חזק" אמרתי לברמן הוא הביא לי ולפני שהספקתי לשתות טיפה הכוס נחטפה לי מהיד "היי!!! תביא את זה" צעקתי על רון "למה את שותה?" שאל "כי זאת מסיבה, במסיבה שותים" למרות שהאמת אפעם לא שתיתי אבל הייתי חייבת להשתחרר "עכשיו תביא את זה" אמרתי בעצבים ולקחתי לו תכוס מהיד ושתיתי ממנה לפני שהספיק להגיב האלכוהול צרב לי בגרון אבל התחלתי להרגיש את ההשפעה הזמנתי עוד כוסית "זה בגלל רועי נכון?" שאל "לא" אמרתי ושיחקתי עם הצמידים שהיו בידיי שיקרתי זה כן היה בגלל רועי רק כדי לשכוח אותו "את משקרת" אמר "לא אני לא" אמרתי כמובןן ששוב שיקרתי "הצמידים, את משקרת" אמר איך הוא יודע?!? אופפפפ "טוב מרוצה זה בגללו רק כדי לשכוח מהזבל הזה עכשיו שתוק ותן לשתות" ממש צעקתי עליו ושתיתי מהכוסית "את לא הולכת להשתכר לי פה רק בגלל האידיוט הזה" אמר ולמרות ההשפעה המועטה שכבר היה לאלכוהול עליי יכולתי לראות את הדאגה בעיניים שלו שמחתי לראות שהוא ככה דואג לי הוא באמת חשוב לי… הסתכלתי לו בעיניים וגם הוא לי יכולתי להרגיש אין אני טובעת בעיניו לא ממש חשבתי לפני אבל נתתי לו חיבוק חזק הייתי מופתעת מעצמי מהצעד הזה שעשיתי נראה כי גם הוא היה מופתע למשך כמה שניות הוא לא זז אבל אז הוא כנראה התאפס על עצמו והחזיר לי חיבוק "תודה" אמרתי "על מה?" שאל "על העזרה" אמרתי וחייכתי "בכיף" אמר ויכולתי לחוש איך פעימות ליבו מעיצות בערך כמו שלי ולמרות שלא ראיתי את פניו יכולתי לראות חיוך מתפשט עליהן "בוא נלך לרקוד" אמרתי ומשכתי אותו אחרי לרחבה בדיוק השיר התחלף לסלואו הסתובבתי אליו והוא הסתכל עליי בשאלה חייכתי והוא חייך בחזרה התחלנו לרקוד צמוד ואז בדיוק ברגע המושלם הוא הגיע, זה שהרס את האווירה בכל פעם מחדש הוא הסתכל מסביב כאילו הוא מחפש משו או מישו המבט שלו עבר עליי אבל הוא אפילו לא שם לב אחרי כמה שניות הוא פתאום החזיר את המבט שלו אליי והסתכל עליי פשוט הסתכל לא עשה כלום הרגשתי איך הדמעות מתחילות להיאגר בעיניי אבל לא נתתי להן לצאת הייתי חייבת לצאת החוצה הייתי חייבת להירגע לפרוק הכל אבל לפני שהבנתי מה אני עושה הלכתי לכיוון שלו והעפתי לו כאפה ואחרי זה ברחתי החוצה.
נקודת מבט רועי-
לא יכולתי יותר אני משתגע!!!! הם נסעו לפני איזה שעתיים ואני חייב עדכון לדעת מה קורה עם שקד, שקד שלי, אהבת חיי, הנשמה שלי החיים שלי האוויר שלי לנשימה הסתובבתי בחדר הייתי עצבני למה לא מודיעים לי כלום?!? אחרי כמה דקות שמעתי את הדלת נפתחת וראיתי את בר נכנס "איפה שקד?" "בבית" "שו בבית?" "היא רוצה להישאר בבית כמה ימים, שיר ורון נשארו איתה" "איך היא?" "אתה יודע כמו כל אחת ששברו לה תלב והיא מנסה להתגבר" אמר ונאנחתי עדיין לא עיכלתי שאני עשיתי לה את זה לא יכולתי יותר להיות בחדר הזה אני חייב לצאת התקשרתי לחבר והוא אמר לי שיש היום מסיבה התארגנתי ויצאתי בר בחר להישאר ונכנסתי בדיוק היה שיר סלואו וראיתי את כל הזוגות רוקדים זה גרם לי לחשוב על שקד ניסיתי להתעלם מהמחשבות האלה ולחפש פה מישו אני מכיר, זוגות עוד זוגות ועוד זוגות רון ושקד עוד זוגות רגע רון ושקד?!? ישר החזרתי את המבט שלי לשם וראיתי אותם רוקדים ביחד צמוד הזעם התחיל לבעבע בתוכי רציתי ללכת לשם ולהעיף לרון כאפה! מה הוא בכלל נוגע בה?!? אני מדמיין או ששקד באה אליי? לא אני לא מדמיין היא באמת באה! חיוך התחיל להתפרס על פניי אבל הורדתי אותו כשראיתי את המבט שלה כמו מישי שהולכת לבכות היא המשיכה להתקדם אליי ולפני שהבנתי מה קורה היא העיפה לי כאפה וברחה משם מה קרה פה הרגע?!?!? עמדתי שם המום לא יכולתי לזוז שקד, שקד שלי אשכרה העיפה לי עכשיו כאפה! בשנייה אחת ירד לי כל המצב רוח למסיבה וחתכתי לפנימייה
נקודת מבט רון-
שקד משכה אותי לרחבה והתחיל ריקוד סלואו הסתכלתי אליה בשאלה והיא חייכה חייכתי גם אני ומשכתי אותה אליי אחרי כמה דקות היא פשוט הפסיקה לזוז הלכה משם הסתובבתי לראות לאן וראיתי שהיא מתקדמת לרועי, היא העיפה לו כאפה וברחה משם רצתי אחריה לא ידעתי לאן היא הולכת והאמת שגם לא עניין אותי, ראיתי אותה מתיישבת על איזה ספסל זהה הספסל שהכרנו בו, גיחכתי לעצמי והמשכתי להתקדם כשהתקרבתי התחלתי להאט עד שממש הגעתי אליה "שקד?" שאלתי והיא הרימה אליי את ראשה ראו שהיא בכתה "מה קרה?" שאלתי התיישבתי לידה וחיבקתי אותה
נקודת מבט שקד-
רצתי לא ראיתי לאן נתתי לרגליים להוביל אותי בסוף נעצרתי ליד איזה ספסל והתיישבתי עליו ופשוט בכיתי לא יכולתי יותר פרקתי הכל את כל הזעם, הכעסים הכל "שקד?" שמעתי מישו קורא לי הרמתי את ראשי וראיתי את רון ראיתי דאגה בעיניו אבל גם משו אחר לא הייתי ממש בטוחה מה וגם לא היה לי אכפת "מה קרה?" הוא שאל התיישב לידי וחיבק אותי שמחתי שהוא בא התחפרתי בחיבוק שלו ובכיתי חזק יותר "שקד, מה קרה? למה את בוכה?" שאל האמת שאפילו אני לא ידעתי למה אני בוכה "לא יודעת" אמרתי בכנות "לא יודעת?" הוא שאל וגיחך "לא יודעת כנראה שפשוט כאב לי לראות אותו ועכשיו אני מתפרקת" אמרתי בכנות וגיחכתי ממה שאמרתי הרגע "את מי? את רועי?" "לא אז את אבא שלי" אמרתי ובציניות וגלגלתי עיניים הוא צחקק "ראיתי שהעפת לו חתיכת כאפה, הוא אמר לך משו?" שאל "לא, סתם פשוט הרגשתי שעוד לא החזרתי לו על הלילה ההוא" אמרתי האמת לא היה לי כלכך כוח לדבר על זה וכנראה שרון הבין כי הוא פשוט שתק הוא חיבק אותי ושתק "תודה" אמרתי אחרי כמה דקות "אין על מה" אמר הרגשתי את המבט שלו נח עליי והסתכלי לו בעיניים הרגשתי כאילו כל הצרות נשכחו ופשוט הבטנו זה בזה בלי לומר מילה הסתכלתי לו על השפתיים כלכך רציתי לנשק אותו נראה כאילו הוא מחכה לאישור כאילו הוא חושב כמוני כאילו הוא יודע כל מה שעובר עליי לא ממש חשבתי לפני פשוט נישקתי אותו התנתקנו מהנשיקה כמעט חסרי אוויר והבטנו אחד לשנייה בעיניים "אני אוהבת אותך" אמר "גם אני" אמרתי והוא חייך חייכתי בחזרה "בואי נלך" אמר והקים אותי נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע סימסתי לשיר שהלכנו שלא תדאג אבל עד מהרה לא זיהיתי את הדרך "מזה לאן אתה נוסע?" "לפנימייה, קיצור דרך" אמר עבר חצי שעה, שעה, שעה וחצי ואנחנו עדיין נוסעים "רון לאן נוסעים?" שאלתי והוא שתק "רון?" שאלתי כבר התחלתי לפחד "רון?!?" כמעט צעקתי "שתקי" צעק בחזרה זה לא הרון שאני מכירה "רון לאן נוסעים?" שאלתי אותו "רון תענה לי או שאני קופצת מהרכב" איימתי הוא לא אמר כלום רק נעל תדלתות הגענו לאיזה רמזור והוא עצר הוציא משו מאיזו מגירה שהייתה שם ושם לי על הפה הריח היה נורא והרגשתי איך לאט לאט אני נרדמת הדבר האחרון שראיתי הוא אותו צוחק ונרדמתי כשהתעוררתי הייתי באיזה על מיטה קשורה בידיים וברגליים. הסתכלתי מסביב וראיתי חדר, דיי קטן, עם דלת הקירות היו בצבע כהול כהה כה והצבע התקלף שמעתי מנעול מסתובב והדלת נפתחה ממנה נכנס רון "רון?" שאלתי מבולבלת "מה קורה כאן?" שאלתי והוא רק צחק "מה קורה כאן?!? תענה לי" צעקתי והוא הפסיק לצחוק "שתקי!" צעק אפעם לא ראיתי אותו ככה וגם בטון שלו היה משו שונה משו מפחיד השתתקתי והתכווצתי מפחד הוא נראה מרוצה הוא הסתכל עליי בחן אותי והתקרב "תרחק" אמרתי "תרחק" אמרתי בקול תקיף יותר כשהוא המשיך להתקרב "את באמת חושבת שאת במצב של לתת לי פקודות?" שאל וגיחך הוא נעצר ליד המיטה וקפץ עליה והתחיל לנשק אותי ניסיתי להתנגד אבל לא הצלחתי הוא היה חזק מידי הוא הוריד לשנינו את הבגדים אני לא מאמינה שהוא עשה את זה! אני לא מאמינה שהוא אשכרה אנס אותי! לא ככה דמיינתי שתיהיה הפעם הראשונה שלי ובטח ובטח שלא דמיינתי שהיא תבוא ככה ממישו שאהבתי וסמכתי עליו כלכך, אוףףף איפה שון שצריך אותו?!? איפה שיר? איפה רועי? איפה בר? איפה עדי? איפה עדן? איפה כולם?!? איפה אני בכלל?!?!?
נקודת מבט שיר-
חזרנו הביתה ושקד לא הייתה שם הם בטח חזרו לפנימייה חשבתי ונסעתי לפנימייה הלכתי לראות מה עם שקד לא ראיתי אותה כל הערב, היא לא הייתה בחדר שלה לא אצלי בחדר לא במקלחות לא בחדרים של הבנות אני כבר ממש מתחרפנת! חיפשתי כבר בכל הפנימייה! חוץ ממקום אחד….. רועי
נקודת מבט רועי-
התעוררתי מדפיקה על הדלת הסתכלתי בפלאפון השעה הייתה כמעט שתיים בלילה נאנחתי וקמתי הדפיקות לא הפסיקו "אני בא אני בא" צעקתי בעצבים ופתחתי תדלת שיר עמדה שם עם הפלאפון היא נראתה לחוצה "מה יש?" שאלתי בעצבים "שקד פה?" שאלה "לא למה? קרה משו?" "אני לא מוצאת אותה" "ישלי דהזהוו" אמרתי "כן גם לי רק שהפעם היא לא בבית" "בטוח?" שאלתי מודאג "בטוח" אמרה "מתי היא הלכה?" "בערך שעתיים לפני, עם רון" אמרה "ואיפה רון?" "זהו שגם זאת בעיה, אין לי מושג" אמרה
תגובות (5)
גועל נפש של סיפור
בכוונה עשית את שקד דמות נוראית כל-כך? אהבתי את הקטע שבו היא בגדה בחברה שלה ושכבה עם החבר הכי טוב שלה חחחח ואת הקטע שהיא שתתה את המיץ ושפכה על אח שלה הקטן חחחח זה קרע אותי :)
תגידי לי, חתיכת מטומטמת, מה מצחיק אותך בדיוק? הקטע הזה החליא אותי ברמות מזוויעות. ככה מתנהגים לאח קטן? מה זה חוסר החינוך הזה? מה אלה הערכים המזוועים הללו שהסיפור מייצג?
הדבר היחיד שהצחיק אותי זה שבסוף הסיפור כשהחברה של שקד – ישראלה גילתה את זה וחתכה לשקד וליורק את הלשון. זה הצחיק
HarMazon
אמממ
תקשיביי
ההערות שלך ממש לא במקום
אם את לא מעוניינת
את מוזמנת לא לקרוא….
התגובה שלך היא כשמך, זאת "רק את".