“מי אני ומה אני בלעדייך?” פרק 13

קמתי יחסית מוקדם התארגנתי לבשתי חזיית ספורט בצבע צהוב זוהר וטייץ שחור עם נעלי ספורט שחורות עם שרוכים צהובים לקחתי פלא אוזניות ויצאתי התחלתי לרוץ בזמן שאני בוחרת שירים בדיוק כשהגעתי לשיר שרציתי התנגשתי במישו ונפלנו שנינו שאני עליו הסתכלתי לראות מי זה וראיתי את רון
——————————————————–

פרק 13-
"אומייגד סליחה" אמרתי וקמתי מהר מובכת כולי "זה בסדר" אמר וקם גם הוא "מה את עושה ערה כלכך מוקדם?" "אני יכולה לשאול אותך את אותה שאלה" אמרתי וקרצתי הוא צחק "יצאתי לריצה" אמרנו שנינו ביחד וצחקנו "בוא נעשה תחרות הראשון שגומר ארבעה סיבובים מסביב לפנימייה מנצח השני הוא העבד שלו לכל היום" אמר "סגור" אמרתי "אז ניפגש פה" הוספתי והתחלתי לרוץ בסיבובים הראשונים הוא עקף אותי בקצת בשלישי צמצמתי פער וברביעי דפקתי ספרינט כל הסיבוב ועקפתי אותו הגעתי לנקודה ונחתי הוא הגיע איזה 5-10 דקות אחרי "בואנה את מהירה" אמר והתנשף "מה אתה כבר עייף?" שאלתי בקושי הזעתי "את לא?" שאל בפליאה "איזה עייפה בקושי הזעתי" אמרתי "טוב בוא נלך לשתות משו" אמרתי והתקדמנו לקפיטריה השעה כבר הייתה 7:00 אז היא הייתה דיי עמוסה "ואל תשכח אתה העבד שלי היום" אמרתי וצחקתי הוא רק הסתכל עליי במבט שאומר תרחמי עליי בבקשה כשראיתי את המבט הזה צחקתי יותר חזק והוא נגרר אחרי נכנסנו לקפיטריה צוחקים לקחנו אוכל ובקבוק מים כמובן והלכנו לשבת באחד השולחנות כשהתיישבנו ראיתי שהוא כבר גמר חצי בקבוק "אתה ממש גמור אה?" שאלתי "כן… את לא?" שאל "שוב, כמו שאמרתי ממקודם, בקושי הזעתי" אמרתי "חשבתי שצחקת" אמר והובך "חחח לא" אמרתי "היוש" שיר אמרה והתיישבה לידי "היוש" החזרתי לה "היי" שמעתי את בר הוא עמד מאחורי שיר והתיישב לידה "היי" אמרנו ביחד "תקשיב בר לא מצאתי תרגיל שלך אז הבאתי את זה קח" שמעתי קול קול שאני מכירה כבר יותר מידי טוב… רועי הוא בדיוק הביא לבר משו לא כלכך ראיתי מזה… הייתי עסוקה במחשבות על אתמול על הנשיקה שלהם אתמול שלו ושל הזונה הזאת אני לא מאמינה שהוא באמת עשה לי את זה היו לנו שבועיים פשוט מושלמים ביחד כאילו נכון שהיו ריבים וכל זה אבל הכל היה מאהבה ואז הוא פשוט בוגד ככה מול העיניים שלי ובסוף עוד מצפה שאני אחזור אליו אני חייבת לנסות לשכוח ממנו חייבת!! אסור לי לחשוב יותר על כמה שהוא יפה וכמה שאני אוהבת או- לא! אל תחשבי ככה את לא אוהבת אותו בדיוק כמו שהוא לא אוהב אותך "שקד?" שיר הוציא אותי ממחשבות וראיתי שכל מי שישב בשולחן נעץ בי מבטים התעלמתי והסתכלתי עליה "מה?" שאלתי "הכל בסדר?" שאלה "הכל מצוין" אמרתי בחיוך מזויף "בואי" היא אמרה ונעמדה "מה?" שאלתי כלא מבינה "נו בואי" אמרה ולפני שנתנה לי להגיב משכה אותי מהשולחן לאזור ליד המגרש לדשא "תגידי מה ישלך?" שאלה "מה ישלי?" לא הבנתי "בהית ברועי" אמרה "לא קרה כלום סתם חשבתי על משו" "על מה? אהה שקד על מה?" "על מה נראלך?" "אוי שקד, לא נעים לי לומר לך את זה אז תנסי שלא להיפגע, הבנאדם בגד בך, כאילו אשכרה בגד בך מול העיניים שלך, ואת מנסה למה? לשכוח מזה? עכשיו תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב אוקיי הוא לא אוהב אותך הוא בגד בך הוא לא אוהב אותך ואת צריכה להתגבר על החרא הזה ולמצוא לך מישו אחר טוב יותר ולא מישו שלא אכפת לו ממך לכי תדעי אולי הוא ניהל אם אותה אחת רומן אה? לכי תדעי מה הוא עושה ברגע זה כי לא משנה מה זה אני בטוחה שזה לא לחשוב על כמה שהוא במרכאות אוהב אותך, אלא על כמה שהיית לו טרף קל את מבינה אותי? הבנאדם לא אוהב אותך, את היית בשבילו משחק אז תשכחי כבר מהמטומטם המזדיין הזה ותמשיכי הלאה" היא אמרה כשקולה מתגבר כל מילה ובסוף ממש צעקה הדמעות עמדו לי בעיניים אני הייתי משחק? הוא לא באמת אהב אותי? למה היא בכלל אומרת את זה? היא אמורה לתמוך בי לא לצעוק עליי כבר לא יכולתי להחזיק את הדמעות בפנים פשוט בכיתי "אוי שקד לא התכוונתי" היא אמרה והפנים שלה התרככו "לא התכוונת? לא התכוונת? למה לא התכוונת? לצעוק? את יודעת זה לא ממש אכפת לי" אמרתי דומעת ומיד הוספתי "את אחותי! אחותי התאומה! ובמקום לעזור לי להתמודד עם זה את באה וצועקת את זה מול כולם! לא אכפת לי מה ניסית להשיג פה ומה לא! את מבינה? את אחות גרועה" צעקתי והיא העיפה לי כאפה הייתי המומה שיר בחיים לא הרימה עליי יד "אני שונאת אותך! אני שונאת אותך, שונאת אותך, שונאת אותך!!!!" צעקתי ורצתי לחדר שלי בעצבים כשהעיניים שלי אדומות מהדמעות ארזתי את הדברים שלי והתקשרתי לשון (מי שלא זוכרת שון זה אח שלהן) "שון" "אה?" שאל הוא נשמע כאילו הערתי אותו משינה "שון, אני צריכה שתבוא לקחת אותי" אמרתי עומדת לפרוץ שוב בבכי "לקחת? מאיפה? מהפנימייה?" לא אז מקנדה, ברור שמהפנימייה" אמרתי בציניות "מה קרה??" "סתם" אמרתי והתחלתי לבכות "שון פשוט בוא" "אני בא חמש דקות שם" אמר והשיחה נותקה בינתיים התאפרתי להסתיר את זה שבכיתי והתקדמתי לכניסה אחרי כמה דקות של המתנה שון הגיע הוא יצא נתן לי חיבוק ולקח את המזוודה לבגאז' נכנסתי לאוטו והוא אחריי והתחלנו לנסוע "את מוכנה לספר לי מה קרה?" שאל "לא, עדיין לא" אמרתי "כשתהיי מוכנה, רק שתדעי שאני פה" אמר והנהנתי
נקודת מבט שיר
"את אחותי! אחותי התאומה! ובמקום לעזור לי להתמודד עם זה את באה וצועקת את זה מול כולם! לא אכפת לי מה ניסית להשיג פה ומה לא! את מבינה? את אחות גרועה" צעקה ובלי ששמתי לב העפתי לה כאפה באמת שלא התכוונתי לזה אבל הייתי כלכך עצבנית "אני שונאת אותך! אני שונאת אותך, שונאת אותך, שונאת אותך!!!!" היא צעקה וברחה משם דומעת המילים שלה חדרו לי כלכך עמוק במקום לבוא להיות לצידה כמו שאחות אמורה לעשות אני צועקת עליה אופ אני כלכך סתומה מה חשבתי לעצמי חשבתי לרגע ללכת אחריה אבל היא צריכה את השקט שלה אני אלך עוד כמה שעות… לא היה לי כוח לחזור לקפיטריה הלכתי לחדר אחרי כמה דקות שאני מסתובבת בחדר נמאס לי הייתי צריכה קצת להשתחרר אז התארגנתי לריצה לבשתי טייץ כחול וחולצת בטן שחורה נופלת ונעלתי נעלי ספורט מקושקשות לקחתי פלאפון אוזניות ויצאתי בדרך נתקלתי ברון הזה הוא נראה מודאג, שיהיה, "שיר?" שמעתי מישו קורא לי וראיתי שזה היה רון "מה?" שאלתי והורדתי אוזנייה "את יודעת איפה שקד?" שאל בקול מודאג קרה משו? "לא, למה? קרה משו?" "אני לא מוצא אותה" "בדקת בחדר שלה?" "כן" "באולם ספורט?" "כן" "בקפיטריה?, בבריכה?, בפארק הקטן פה ליד?" "כן כן וכן" פה התחלתי לדאוג "חכה שנייה" אמרתי וחייגתי אליה לא הייתה תשובה ניסיתי שוב ושוב ולא ענו "היא לא עונה" אמרתי "נסי מישו אחר" "חכה רגע אולי רועי יודע איפה היא אמרתי וחייגתי לרועי "רועי?" "אה?" שאל "אתה יודע אולי איפה שקד?" "לא, קרה משו?" "בוא ליד המגרש" אמרתי והשיחה נותקה תוך שתי דקות רועי כבר היה שם "מה קרה לשקד?" איך שהוא הגיע שאל "זה הבעיה, אנחנו לא יודעים" רון אמר "מה לא יודעים?" צעק "אוקי רועי 1. תנמיך תטונים" אמרתי צועקת גם אני "ו2. קראנו לך כדי שתעזור לחפש" אמרתי רגוע יותר וישר הוספתי "אתה בטוח שלא ראית אותה?" "כן בטוח" אוקי תנסה את בר" אמרתי לו והוא ישר חייג "בר?" שמעתי רק צד אחד של השיחה "תגיד ישלך מושג איפה שקד?" "הוא לא יודע" אמר לי "תגיד לו שיבוא לפה" "בר שומע?" "יופי, תבוא ליד המגרש" "הוא בא" "יופי" כשבר הגיע התפרשנו על הפנימייה לכל אחד היה אזור באמצע החיפושים שמעתי שיחה 'עדידי היפהשלי' היה כתוב "עדיייייייי" צעקתי כשעניתי "שיררררררררר" היא צעקה בחזרה והוסיפה "תגידי מה קרה לשקד היא מסתגרת בחדר שלה לא יוצאת " אמרה רגע מה? "רגע מה? שקד בבית?" "כן לא ידעת?" "לא" אמרתי והיה שקט "מתי היא הגיעה?" "לא יודעת לפני שעתיים בערך" "טוב אני בדרך" אמרתי וניתקתי עשיתי שיחה משותפת עם רון רועי ובר "מצאתי את שקד" אמרתי "איפה?" הם שאלו במקהלה "חברה עכשיו התקשרה אליי היא חזרה הביתה" אמרתי "היא מה?" רון שאל "חזרה הביתה" "מתי?" רועי שאל "לפני שעתיים בערך, טוב תקשיבו אני הולכת אליה מי בא איתי?" "אני" הם אמרו ביחד "איי איי איי, טוב, רון ובר באים איתי" אמרתי "מה איתי?" רועי שאל "אני מאמינה שהיא לא רוצה כרגע לראות אותך אחרי מה שקרה אתה לא בא" קבעתי "בר ורון תהיו מחוץ לחדר שלי עוד חצי שעה" אמרתי וניתקתי בינתיים הלכתי לחדר שלי החלפתי בגדים לשורט גבוה מקושקש וחולצת בטן אדומה נופלת ושמתי נעלי סניקרס מקושקשות התאפרתי בקטנה לקחתי פלאפון ויצאתי רון ובר כבר חיכו מחוץ לחדר שלי הלכנו לאוטו של רון, רון היה הנהג אני הייתי לידו לכוון ובר היה מאחורה "אוקי תעצור פה" אמרתי כשהגענו הוא עצר ויצאתי בתנופה "נו בואו" צעקתי להם והם יצאו נכנסנו לחצר ורון ובר נעמדו פסל "נו מה יש לכם בואו" צעקתי עליהם "וואו" הם אמרו ביחד וצחקתי החצר שלנו הייתה ענקית עם בריכה וג'קוזי מקדימה התקדמתי אליהם ונתתי להם כאפה "אווץ" בר אמר "למה זה היה טוב?" רון השלים אותו "אתם מוזמנים להיתקע כמו פסל ביום אחר לא כששקד צריכה עזרה" אמרתי בעצבים והם הנהנו ובאו אחרי נכנסתי לבית ועדן, שון ועדי היו בסלון והם נראו אבודים "איפה שקד?" שאלתי הם סובבו אלי תמבט "עדיין בחדר לא יוצאת" שון אמר "אתם" אמרתי והסתובבתי אל בר ורון "חכו פה" "שון, בוא רגע ועדי תחכי למעלה" "עדן" אמרתי והוא הסתכל עליי "קח את רון ובר וחכו בחוץ" אמרתי וכולם הנהנו ועשו מה שאמרתי להם "שון, איך היא הגיעה לפה?" "אני לקחתי אותה" "למה?" "היא בכתה לי בטלפון את יודעת שאני לא יכול שאתן בוכות" אמר והסתכל עליי "אניודעת אניודעת" "טוב בוא עדי מחכה לנו למעלה" אמרתי ועלינו עמדנו מחוץ לחדר של שקד ודפקתי על הדלת דפקתי שוב ושוב ושוב "שקד שאת אני תפתחי" "אני לא רוצה לראות אותך" אמרה "עם רון או בר את מוכנה לדבר?" "עם רון" אמרה "תקראי לרון, זה הבלונדיני" אמרתי לעדי והיא ירדה לקרוא לו "שקד עדי הלכה לקרוא לו את מוכנה לפחות לפתוח את הדלת?" שון שאל "מה קרה?" שמעתי את רון "היא מוכנה לדבר רק איתך" אמרתי "שקד רון פה את פותחת?" שאלתי אין תשובה "שקד מה יש?" רון שאל שקד פתחה תדלת משכה את רון לבפנים וסגרה שוב
נקודת מבט רון
שקד משכה אותי לחדר שלה ונעלה תדלת "שקד מה קרה?" שאלתי מודאג כל החדר שלה היה הפוך וראו שהוא בכתה היא פשוט הסתכלה עליי ובכתה שוב התקרבתי אליה וחיבקתי אותה חזק היא לא התנגדה הרגשתי את החולצה שלי נרטבת אבל לא היה לי אכפת רק חיבקתי אותה חזק יותר היינו ככה איזה חצי שעה עד שהיא נרגעה "את מוכנה לספר לי מה קרה? שוב רועי?" שאלתי והיא עשתה כן עם הראש "גם" אמרה "מה גם? מה עוד?" "שיר" אמרה הרחקתי אותה קצת ממני כדי שאוכל להסתכל לה בעיניים "שיר? מה שיר עשתה לך?" הייתי המום שיר בחיים לא תפגע בשקד היא כלכך דאגה לה "עזוב" אמרה "שקד אני לא עוזב את זה, מה שיר עשתה לך?" שאלתי "היא לא עשתה כלום אוקי, פשוט עזוב את זה" צעקה "שקד" אמרתי מנסה להרגיע אותה "תעזוב את זה רון תעזוב את זה" אמרה "טוב, אני עוזב את זה, רק תראי לי חיוך" אמרתי והיא חייכה חיוך מזויף "זה חיוך זה?" אמרתי ודגדגתי אותה היא התחילה לצחוק עם השובלים של הדמעות "ד..דיי….ר….רו….רון…." אמרה צוחקת והפסקתי "עכשיו אני יכול לראות חיוך?" שאלתי והיא חייכה אוטומטית חייכתי גם אני רק עכשיו שמתי לב למצב שהיינו בו היא שכבה על המיטה שלה ואני מעליה רציתי כלכך לנשק אותה אבל היא בתקופה לא טובה אני חייב להתחשב בה, היא כלכך יפה העיני שקד שלה והשפתיים המצוירות האלו יכולתי להסתכל על העיניים האלה שעות "הם בטח משתגעים למטה בואי נרד" אמרתי מנסה לצאת מהמצב המביך הזה שנקלענו אליו וירדתי ממנה "כן כדאי" אמרה וירדנו