מי אני בלעדייך? פרק שני

"היי מאמא היי פאפא " אמרתי להם "היוש" אמרה שקד "שבו בקשה" אמר אבא שלי "קרה משו?" שאלתי "תקשיבו בנות אנחנו שולחים אותכם לפנימייה" "מה?!?!?" צרחנו אני ושקד ביחד
—————-
נקודת מבט שקד
אני לא יכולה לעזוב לפנימייה לא עכשיו עד שהצלחתי להתגבר על המעבר לפה אוףףף במחשבה שנייה זה יהיה בעצם מקום חדש אני אוכל להתחיל מחדש בלי כל המסכות האלו של ה'מקובלת' לא לא בשום פנים ואופן לא אני לא יכולה להתחיל במקום חדש עד שהצלחתי להיות מקובלת פה?!? אינסיכויייי "שו פנימייה" שיר אמרה "אני לא הולכת לשום פנימייה קבעתי "גמאני לא" שיר הוסיפה "מאיפה בדיוק בא לכם הרעיון הדבילי לשלוח אותנו לפנימייה?!?" שאלתי בחצי צעקה " מאיפה הגיע הרעיון המטומטם הזה?!?" שיר צעקה ישר אחרי "תענו לנו!!!" צעקנו אני ושיר ביחד "קודם כל תירגעו" אמר אבא שלי "נרגענו עכשיו תסבירו" אמרתי בתקיפות "ובכן בואו נראה אתן מבריזות, משקרות על המצב הבריאותי שלכן שלי ושל אמא שלכן ובזמן שאנחנו דואגים לכן כלכך כשאומרים לנו שאתן לא בביצפר אתן הולכות לים" אמר בעצבים שככל שהוא מדבר הוא מגביר את הקול

-כעבור יומיים-
"שיר שקד אתן יורדות?" אז עברו יומיים ובסוף למרות כל התחנונים ההורים שלי לא התייאשו ובסוף נכנענו והיום אנחנו עוזבות לפנימייה בראשון "אני באה" שיר צעקה "עוד חמש דקות" אמרתי גמרתי להתאפר לקחתי את המזוודות וירדתי למטה הייתי לבושה בחצאית שחורה וחולצת בטן ורודה עם נעלי בובה ורודות והייתי מאופרת במייקאפ, אודם ורדרד עדין, סומק, מסקרה וקו פס בל כנף של איילינר כשהגעתי למטה שיר כבר הייתה שם לבושה בטייץ שחור וחולצת טופ כחולה עם אולסטאר כחולות היא הייתה מאופרת במייקאפ אודם כמו שלי ומסקרה לקחנו את הדברים לאוטו ונסענו. בל הנסיעה שמעתי שירים בפאלפון ואני חושבת שבאיזשהו שלב נירדמתי כי הבר הבא שזכרתי זה את שיר מטלטלת אותי ואומרת שוב ושוב "שקד הגענו קומי כבר" ירדנו מהאוטו ולקחנו את המזוודות "ביי חמודות נתגעגע" "ביי פאפא ביי מאמא" שיר אמרה "ביושים" אמרתי ונתתי לכל אחד נשיקה בלחי ושיר אחרי. נכנסנו לפנימייה וראינו את המנהל או וואטאבר מחכה לנו בכניסה "שיר ושקד בן שמחון?" הוא שאל "כן" ענינו ביחד זה קורה לנו הרבה בזמן האחרון חחח "שלום אני נדב, אני המנהל של הפנימייה" "האא המנהל ממצב?" שאלה שיר וואלה זאתי אין לה חוצפה ואני רק עמדתי שם ושתקתי השם הזה נדב זה השם של האקס שלי שמת

~פלאשבק~
אני ונדב בדיוק יצאנו ממועדון ראיתי שהוא לא מצליח ללכת ישר והוא כל הזמן צחק "נדב אולי תיתן לי לנהוג? אתה שיכור" אמרתי "אל תדאגי" צחק "מה אל תדאגי? נדב אתה שיכור ואל תיעלב אבל אני רוצה לחיות מחר" אמרתי עם קצת עצבים "וואי אל תדאגי אני מספיק פיקח לנהוג" אמר בטון יותר רגוע "אתה בטוח?" עדיין חששתי "100%" אמר "טוב" מלמלתי עלינו לאוטו ונרדמתי הדבר הבא שזכרתי היה קולות של סירנה פקחתי עיניים וראיתי את נדב כשהראש שלו על השמשה מנופץ "נדב" מלמלתי בבכי ומשם ניהיה הכל שחור התעוררתי אחרי איזה חצי שנה שהייתי בקומה הדבר הראשון שעשיתי זה לחפש את נדב "איפה נדב?" שאלתי את שיר בלחש שישבה לידי "קמת" היא מלמלה "איפה נדב?" שאלתי יותר חזק "ש.ש.שקד אני לא יודעת איך לומר לך את זה אבל נדב מת" אמרה מתאפקת לא לבכות, "מה מת? איך?" שאלתי בדמעות "את לא זוכרת?" היא שאלה "לא זוכרת מה?" "הייתה לכם תאונת דרכים, התנגשתם במשאית. נדב מת במקום ואת היית בקומה" היא אמרה בוכה פה נשברתי התחלתי לבכות כמו שבחיים לא בכיתי וראיתי את רועי חבר קרוב שלי נכנס "שיר איך היא?"
—- STOP!! רועי- היי אחים שלו קוראים לי רועי אברהם בן 17 כיתה יא ישלי איניים כחולות-אפורות ושיער שחור ישלי אליקס, עגיל בגבה ופס בגבה אני בן יחיד למשפחה עשירה מאז ומתמיד הייתי מאוהב בשקד מאז שנדב מת היא והמשפחה שלה עזבו אפעם לא ידעתי לאן ואחרי חצי שנה נירשמתי לפנימייה מנסה לשכוח ממנה ומכל מה שקשור אליה תמיד ידעתי להבדיל בינה לבין שיר הן היו כלכך דומות מבחוץ אבל כלכך שונות מבפנים—-
הוא שאל "רועי" מלמלתי והוא קפא שראה אותי "שקד" הוא מלמל וסימן לשיר משו עם העיניים והיא יצאה מהחדר "קמת" אמר אחרי ששיר יצאה וחיבק אותי "מזה למה את בוכה?" שאל "נדב" מלמלתי "אני מבין ששיר הספיקה לעדכן אותך" "כן" מלמלתי והוא נשכב לידי במיטה "בואי" אמר ומשך אותי אליו לחיבוק התכרבלתי בחיבוק שלו נותנת לדמעות לשטוף את עיניי ולהרטיב את חולצתו אחרי כמה זמן נירגעתי "את יודעת שאני פה לכל מה שאת צריכה נכון?" אמר-שאל-קבע "כן" מלמלתי
~סוף פלאשבק~

"שקד? שקד? לעזאזל איתך שקד תעני כבר!!" שמעתי את שיר כשהיא מנערת אותי כשאני שוכבת על הדשא "מה?" שאלתי "תגידי את בסדר?" "למה שלא יהיה?" אה לא יודעת אולי כי פשוט נפלת על הדשא בלי לזוז ובלי לומר כלום תגידי הכל טוב?" כן הכל מצוין" שיקרתי "רק נזכרתי במשו" "במה בנדב?" היא שאלה "כן" עניתי בקול רועד "אל תדאגי אני בטוחה שהוא שומר עלייך מלמעלה" וחייכה אליי חייכתי בחזרה חיוך מזויף "מזה הזיוף הזה?" שאלה שיר "אני רוצה לראות חיוך אמיתי!" קבעה "או שאני אתחיל לדגדג אותך!" היא אמרה "לא לא לא אני בסדר תודה" אמרתי וחייכתי "הוו לזה חיכיתי עכשיו בואי" היא הושיטה לי יד נעזרתי בה וקמתי מנקה שאריות של דשא שנדבק לי לבגדים רק עכשיו הבחנתי שהתחילו להתאסף מסביבנו ילדים "נו מה נתקעתם? סתובבו" צעקנו אני ושיר ביחד שוב הסתכלנו אחת על השנייה וצחקנו אחרי שנרגענו הרגשתי שמישו מסתכל עליי אז הסתובבתי וראיתי לא יכול להיות שהוא פה מיד הסתובבתי בחזרה "שיר" לחשתי לה "שיר" לחשתי שוב ותקעתי בה מרפק "מה?" היא שאלה "סתובבי רגע" היא הסתובבה וראיתי שהיא הופתעה והחזירה מבט "תגידי שקד זה לא?.." "זה כן" "את בטוחה שזה הוא?" "ניראלי" "מה הוא עושה כאן?" "אין לי מושג אבל מיד נגלה" אמרתי לה כשראיתי שהוא מתקרב אלינו "היי" הוא אמר