מי אני?הסיפור הרשמי-פרק 1

"בוקר טוב חן,תתעוררי מתוקה" אימא אמרה לי.
"לא רוצה!!" עניתי בכעס.
"חן את תאחרי את ההסעה,קומי עכשיו!"
לא עניתי לאימא שלי,לא רציתי בכלל ללכת לבית הספר,נמאס לי שצוחקים עליי.
אבל בסוף התפשרתי כי לא רציתי לאכזב את אימא שלי.
"חן,בבקשה קומי…"
"בסדר,אחר כך אל תתלונני שאני חוזרת הביתה בוכה,תביאי לי בבקשה את המשקפיים"
"מותק,באמת למה את חוזרת בוכה?"
"לא משנה"
"זה משנה,מאוד אפילו!!"
"אימא אני לא רוצה לאחר את ההסעה,נדבר שאני אחזור בסדר?"
"בסדר מותק" אימא אמרה וחיבקה אותי.
התארגנתי והלכתי לכיוון ההסעה,כאשר הילדים שהיו בתחנה ראו אותי,הם התרחקו ממני.
אני כבר רגילה לזה,זה ככה כל יום.
"נו נו נו את מי אנחנו רואים עוד פעם?" הילדה המקובלת באה עם ה"חבורה" שלה.
"אותי,למה?" עניתי בביישנות.
"תתחפפי מפה אנחנו צריכות מקום לשבת!!" היא אמרה בכעס.
קמתי והתרחקי טיפה מהאזור שישבו הבנות,הן התחילו לדבר והחלטתי להקשיב להן.
"בנות אתן לא מבינות!!היום תומר הולך להציע לי חברות בקפטריה!!שמעתי אותו ואת דן מדברים אחרי שיעור ספורט!!"
כל הבנות שהיו לידה החמיאו לה,ושכחתי לספר לכם משהו…אני טיפה מחבבת את תומר…למרות שהוא לא כל כך מכיר אותי…עדיין עמדתי בצד ופתאום הרגשתי שמישהו התנגש בי,וזה היה תומר.
"אוי אני כל כך מצטער לא שמתי לב" הוא אמר לי.
"זה בסדר,כולם לא שמים לב אליי,אני רוח" עניתי :(
"רגע את לא רוח רפאים נכון?"
"לא,התכוונתי לזה שאף אחד לא מתייחס אליי וכל זה…אני חנונית…תתפלא!"
"את לא נראית כזאת בכלל,מישהו מציק לך?"
"כן,הילדה המקובלת וכל הילדות שמסביבה,ובריונים…"
"באמת?" תומר הופתע.
"כן,אבל זה לא כל כך מציק לי כי אני רגילה לזה"
"אני יכול לספר לך משהו?ותבטיחי שלא תספרי?"
"תומר,אין לי חברים ובמילא אני לא מגלה סודות"
"אז ככה,שדיברתי עם חבר שלי בשיעור ספורט על זה שאני עומד להציע לילדה המקובלת חברות,זה היה כדי לבדוק אם היא עוקבת אחריי ואחר כך מספרת לכל העולם ואישתו,ודרך אגב איך קוראים לך?"
"והיא באמת הייתה שם,שמעתי אותה מדברת עלייך וקוראים לי חן" עניתי בחיוך פצפון.
"נמאס לי כבר מזה,אני בעצם מציע חברות ל…."
ההמשך יבוא… :-)