מיתרים שבורים – פרק 4

לבסוף כל אחד חזר לביתו,
או יותר נכון אני חזרתי לביתי וטום חזר ל… טוב, הרחוב כבר נהפך להיות ביתו אז..
בכל מקרה, ממש אהבתי אותו אפילו שאנחנו לא מכירים כל כך הרבה זמן.
אבל אין מצב שאבא שלי יסכים למה שקורה.
חזרתי ואבא שלי לא היה במצב רוח כל כך טוב..
"איפה היית?" תקף אותי.
"מה עם 'שלום', 'מה נשמע'?" ניסיתי לרמוז לו להיות קצת יותר נחמד.
"אין לי כוח לצחוקים עכשיו, את לא היית באוניברסיטה!"
"מה? איך אתה יודע?"
"התקשרתי ללורן, המזכירה, היא אמרה שלא באת" הסביר.
"נכון.. אני.. לא באתי." התחלתי להלחץ ממה שאני אגיד לו.
"איפה היית?" שאל בכעס.
"אממ.. אני הייתי.. ב.."
"דברי כבר!" פקד.
"אני הייתי בשיעור יוגה" שיקרתי
"מה? למה?" לא הבין.
"אני הייתי לחוצה מאוד מהעבודות והמבחנים שבאוניברסיטה אז החלטתי ללכת ליוגה, שאני ארגע"
"אוקי.." משהו היה לו חשוד.
"אני משוחררת?" אמרתי בציניות.
"כן." אמר וחשב על משהו.
"ישש!" צהלתי בציניות.

לאחר חצי שנה שטום ואני ביחד:
"הלו?" עניתי לטלפון.
"היי, זאת מליסה. את מוזמנת לחתונה שלי שתתקיים עוד שבוע.." הודיעה מליסה, חברתי.
"מזל טוב! תודה רבה על ההזמנה.." שמחתי "רק מוזר שהיא בטלפון.."
"אממ. אז זהו ש.. נגמרו לי ההזמנות ובעלים של האולם עושה לי קצת בעיות.." גמגמה.
"טוב, זה בסדר.. אני אבוא גם בהזמנה בטלפון" אמרתי "איפה זה יתקיים?"
"זה באולמי נגרסוס, החופה תתחיל בשעה 6, וזה ב 1.1.2012 " אמרה.
"אוקי.. אני אשתדל לבוא.." אמרתי "לא בטווח שאני אבוא כי יש לי סידורים אבל אני אנסה.."
"סבבה, טוב אז להתראות"
"ביי," אמרתי "ומזל טוב" הוספתי אך היא ניתקה לפני.

"היי," ניפגשתי עם טום, הוא בא ונשק לי באפי.
"מה קורה?" חיבקתי אותו.

שכחתי להודיע לכם משהו:
טום מצא עבודה כטבח במסעדה לפני 3 חודשים.

לסיפור:
"בסדר.יש חדשות?" שאל.
"אממ.. כן," עניתי "חברתי מליסה הזמינה אותי לחתונתה"
"מזל טוב! מתי?" התעניין.
"עוד שבועיים." עניתי "ויש לי עוד חדשות.."
"מה?"
"אני מביאה אותך איתי..!"
"וואו, לכבוד מה זכיתי לכבוד כזה?"
"סתם, אני רוצה להביא אותך לשם. להשוויץ בך.."
"לא נראה שיש במה להשוויץ.." אמר והסתכל על בגדיו.
"אני אטפח אותך קצת ואתה תהיה מושלם!"
"תזכרי, אין שלמות בעולם..!"
"בסדר בסדר. אז אתה בא?"
"טוב.." השתכנע.

-ההמשך יבוא-