מיתרים שבורים – פרק 1

הוא היה מנגן ברחובות,
הוא היה נגן טוב אבל עני,
ללא טיפת אוכל,
הוא היה לבד,
ללא משפחה,
ללא חברים,
ללא כלום…

אני הלנה, בת 18, לומדת באוניברטיסת ברקלי, באה ממשפחה עשירה.
אף פעם לא היה לי אהוב,
זה שיאהב אותי ואני אותו,
זה שיחבק אותי מכל הלב,
זה שיגן עליי מכל צרה,
אני מחפשת אותו,
אך לא מוצאת.
אבי מביא לי שידוכים מכל מקום,
מאוסטרליה,
מאנגליה,
ומכל מקום,
אבל יש לו הגדה לבחורים שהוא רוצה שאני אהיה איתם,
"עשירים, בעלי נכס מפואר, לא אנשים פשוטים ובטוח לא עניים"
הסיפור הוא כזה:

"ארזת?" שאלה אותי בלה, חברה שלי (גם היא עשירה).
"כן, הולכים?" שאלתי אותה. אנחנו נוסעים לטיול בלוס אנג'לס. (אנו חיות בארה"ב).
טיול בן שבוע.
"רגע, אני מזמינה מונית" אמרה וניגשה לטלפון.
היא הזמינה מונית ונסענו לנמל התעופה לטיסה ללוס אנג'לס.
באנו לבית המלון הביאו לנו חדר וישר הלכנו לישון.

בבוקר בלה העירה אותי בשעה 8:00, "קומי, עורי!"
"עוד 5 דקות..!" שמתי את הכרית על הראש וניסיתי להמשיך לישון.
אך היא לא ויתרה, "היום הולכים לדרום לוס אנג'לס ואחר כך להוליווד, אין זמן!"
"טוב.." אמרתי וקמתי.

טיילנו בדרום לוס אנג'לס והיה משעמם ולא כיף בכלל!
לאחר מכן הלכנו להוליווד.
"מקום בו הסרטים מצולמים, הנה אני באה!" אמרנו וקפצנו שתינו.
הגענו, ראינו את השלט 'הוליווד' , זה היה יפה,
טיילנו במקום, עשינו שופינג כמו שאנחנו אוהבות.
הלכנו לשוק קטן,
צחקנו וצחקנו מאיזו בדיחה שבלה סיפרה ולא ראיתי לאן אני הולכת ו..נפלתי.
"תראה לאן אתה הולך!" אמרה בלה למסתורי ועזרה לי לקום,
כשנפלתי הפלתי אותו מכיסאו והוא נפל על הגיטרה שלו, הגיטרה נשברה והמיתרים נשברו.
"סליחה.." אמר בשקט וקם.
ראיתי בחור ביישן, נראה כמו הומלס בעל עיניים ירוקות- כחולות ושער חום בהיר.
"אתה בסדר?" שאלתי בדאגה כי ראתי שהוא נפל חזק.
"כן.. כן" מלמל. פתאום ראיתי שיורד לו דם במרפק.
"יורד לך דם..פה.." הצבעתי על המקום.
"זה..זה כלום.." גמגם בביישנות.
"יש לי פלסטר, אני יכולה להביא לך.." אמרתי לו והוצאתי מהתיק פלסטר.
"תודה" חייך חצי חיוך.
"נראה לי שהתאהבתי" מלמלתי בפה פעור.
"מה?" לא הבין.
"כלום.. אני.. כלום" התבלבלתי.
"טוב, הלכנו.." אמרה בלה ומשכה אותי אליה. "מה יש לך? למה את עזרת לו?"
"אני כולה נתתי לו פלסטר, הוא קיבל מכה..!" הסברתי לה.
"שיהיה" נאנחה (או במילה אחרת: וואט אוואר).

-ההמשך יבוא-