מישהו שומר עליי – פרק שלישי

פרק 3 – ירוק העיניים

"החיים קצרים מדי בכדי להתעורר בבוקר עם חרטות. אז, אהוב את האנשים שמתייחסים אליך יפה ושכח מאלו שלא. והאמן שכל דבר קורה מסיבה כלשהי. אם אתה מקבל הזדמנות, אחוז בה. אם היא משנה את חייך, תן לה. אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, הם פשוט הבטיחו שזה יהיה שווה את זה."
– הארווי מקאי
***
עמדתי מול המראה. הייתי לבושה בשמלה שחורה וקטנה, המגיעה עד אמצע ירכיי.
שיערי היה אסוף לקוקו גבוה ומסודר, ורק קצוות שיער בודדות השתפלו על צווארי.
פניי היו מאופרות בקושי. עיניי הירוקות הודגשו עם קו עיפרון שחור חלש ומעט מסקרה שקופה.
הדבר היחיד שבאמת בלט בפניי, היה האודם האדום והקלאסי שהיה מרוח על שפתיי הוורדרדות.
האודם נתן לפנים שלי זוהר וחוזק, ולמרות זאת, לא אהבתי אותו כל כך.
ענדתי עגיליי פנינה, והפעם, לא ענדתי את עגיל האליקס שלי. נעלתי נעליי עקב שחורות ואלגנטיות, שיתאימו לכל פריט לבוש, לפשוט ביותר, וזהו. זאת הייתה אותה אמה אנדרסון, הדוגמנית המצליחה. אין שום זכר לאמה אנדרסון, הבחורה השקטה והעצובה, שלא מצליחה להרדם בלילות.
"אמה, את מוכנה?" קולה של ג'יין נשמע מאחורי. סובבתי את גבי למראה ופניתי להביט בג'יין, שהייתה יפיפייה מתמיד. היא לבשה שמלה אדומה וצרה, שהדגישה את כל קימורי גופה הסקסיים והמשגעים. בניגוד אלי, שיערה הבלונדיני והמלא בזוהר היה פזור על גבה ועל כתפיה בגלים רכים, שהסגירו את העובדה שהיא סירקה את שיערה לא מעט בדקות האחרונות.
היא הייתה מאופרת בעדינות, עם קוו איילנר דק וצללית כסופה. בנוסף, אודם בורדו היה מרוח על שפתיה העבות.
"כן, אני מוכנה." חייכתי חיוך קטן והלכתי לכיוון השידה שלי, חטפתי את הטלפון שלי ולקחתי את התיק יד הקטן שלי ממתלה התיקים.
"בואי נלך." אמרתי במהירות ותחבתי את הטלפון לתוך תיק היד.
אני וג'יין יצאנו מהחדר, ופנינו לסלון. כשנכנסנו לסלון, אדם וג'ו היו שם. סופי בוודאי כבר נרדמה בזמן שאני וג'יין התארגנו.
"הנשים הכי יפות בכל העולם," ג'ו חייך והתקרב אל ג'יין. הוא כרך את זרועותיו סביבה והדביק לשפתיה נשיקה רטובה ואוהבת. חייכתי חיוך משועשע במעט והתקדמתי לכיוונו של אדם.
"היי." אמרתי בשקט ופניתי לבחון אותו. הוא היה לבוש בחליפה הרגילה, אבל שיערו הקצר היה מעט פרוע יותר מהרגיל.
"את נראת מדהים." הוא לחש לי, לחיי האדימו מעונג.
"אתה חושב?" הרמתי את מבטי אליו, הייתי בטוחה בכך שעיניי מלאות בהתרגשות. אף פעם לא הייתי טובה בלהסתיר את הרגשות שלי, העיניים שלי תמיד היו מסגירות אותי.
"את נראת אפילו יותר ממדהים, את הבחורה הכי יפה בעולם." הוא המשיך להחמיא לי, ולחיי המשיכו להאדים מעונג ומעט ממבוכה. לא הייתי רגילה להמון מחמאות מאדם, לא היינו הכי קרובים בעולם.
לפעמים אפילו הרגשתי שהייתי בשבילו כמו אחות קטנה ומעצבנת, שלא מבינה שום דבר, ולכן הוא צריך כל הזמן להגן עליה. אבל ידעתי שזה לא ככה. העבודה שלו היא לשמור עליי. אם הוא לא היה מקבל על כך כסף, אני בספק אם הוא היה בכלל מחליף איתי מילה.
"תודה, אדם. גם אתה נראה טוב." החמאתי לו בחזרה והשפלתי את מבטי הנבוך לרצפה. אדם באמת היה נראה טוב, כמו תמיד.
"נלך?" קולה של ג'יין היה מרוגש. הרמתי את מבטי אל אדם, ועכשיו הוא הביט בג'יין, במבט שלא ידעתי איך לפענח. אני רק מקווה שג'ו לא הבחין במבט הזה.
***
"אמה, מה איתך ועם צ'אד? האם צפויה חזרה מפתיעה בזמן הקרוב?" כמובן שהעיתונאים לא יכלו לפספס את פתיחת המועדון "אש", ולכן, הם היו שם, ואדם היה צריך לשים עליי ועל ג'יין עין יותר מתמיד. אדם היה ביני לבין ג'יין, שתינו תפסנו לו בזרוע, ולרגע היה נראה שהוא אפילו נהנה מהסיטואציה.
"אחות קטנה, נראה שהחיים שלך רק הולכים ומשתפרים." ג'יין צחקה בהתרגשות. ג'יין תמיד אהבה להיות במרכז העניינים. אני מניחה שאם היא הייתה נענת לכל בקשות הסוכנות שפנו אליה, היא הייתה דוגמנית מצליחה פי שנים ממני. היא יותר יפה, והיא גם יותר טובה עם אנשים.
וחוץ מזה, היא אוהבת את כל הרעש והצלצולים. היא אומרת שזה נותן פלפל לחיים.
אני, בניגוד אליה, הייתי מעדיפה להשאר מי שאני. אבל המצבים והסיטואציות איתם התמודדתי, לא השאירו לי הרבה ברירה. הייתי חייבת להרוויח כסף, והרבה, ו… טוב, דוגמנות הייתה נראת לי הכי נוחה וקלה להשגת כסף.
לא ידעתי כמה שאני טועה.
נכנסנו למועדון. הוא היה מעוצב בצורה יוקרתית ומרהיבה, הבר היה נראה יפה, ורחבת הריקודים הייתה גדולה. בשניה בה נכנסנו למועדון, ג'יין התחננה בפניי ובפני אדם שנלך לרחבה, לרקוד.
אני התנגדתי בכל תוקף, ואדם היה נראה חצוי בין החובה שלו, העבודה שלו- להשאר איתי ולשמור עליי, ובין ללכת לרקוד עם הבחורה הכי יפה במועדון- ג'יין.
"את תהיי בסדר?" אדם הביט בי בעיניים מודאגות מעט. הנהנתי באיטיות, הבנתי את הבחירה שלו. הייתי רגילה לעצם העובדה שג'יין תמיד הייתה ותמיד תהיה המועדפת.
"בחייך, אדם! היא ילדה גדולה. בוא נלך לרקוד," ג'יין משכה אותו לכיוון הרחבה, ואני בלעתי את רוקי באיטיות. התקדמתי לכיוון הבר והתיישבתי על אחד מכיסאות העור הגבוהים.
"אמה אנדרסון, הבחורה הכי יפה בכל יבשת אמריקה." לפתע שמעתי קול חלש לצידי. השירים היו מאוד חזקים ועוצמתיים, כך שבקושי ושמתי לב שבחור אחד, שישב לצידי, דיבר איתי.
הסטתי את מבטי ופגשתי בזוג עיניים ירוקות ושובבות. הוא היה בעל שיער שחור ומבולגן, לא קצר, אלא כמעט והגיע עד כתפיו- מה שהיה מוזר, בהתחשב בתספורות העכשוויות, שהן קצוצות יותר.
לחיו וצידיי פניו היו עטורים זיפים שחורים וקטנים, ולסתו הייתה חזקה ובולטת מעט.
"אני חושבת שאנחנו יכולים להתווכח על זה," הבזקתי לכיוונו חיוך, והוא עשה את אותו הדבר לכיווני,
"מישהי פה אומרת בעצם שהיא לא כל כך בטוחה בעצמה, ובמראה שלה?" עיניו הירוקות של הבחור נצצו בחשיכה ובין האורות הצבעוניים שריצדו במועדון מצד לצד.
"מישהי פה אומרת שהיא לא הבחורה הכי יפה בכל יבשת אמריקה. אתה מכיר את כל הבחורות ביבשת אמריקה, ואתה יודע בוודאות שאני הכי יפה?" הרמתי את גבותיי בבחינה. הבחור צחק והניד בראשו,
"בכל מקרה, אני לא חושב שאת אמורה להיות כאן לבד. יש פה הרבה אנשים שהיו רוצים לחטוף אותך, או לפגוע בך." הבחור הטה את ראשו אחורנית ולגם בלגימה אחת את כל הנוזל השקוף שהיה בכוסית הקטנה שאחז בידו. הוא הטיח את הכוסית- שהייתה עכשיו ריקה, בחזרה על בר העץ, וקם מהכיסא הגבוה.
"היה תענוג גדול לדבר איתך, אמה. אבל אני חייב ללכת." הוא אמר, ונעלם בין כל האנשים שרקדו, או סתם עמדו ודיברו, משאיר אותי עם המחשבה שבכל רגע מישהו יכול לפגוע בי- ואדם לא כאן כדי להגן עליי.
אדם עם ג'יין.
***
שעה. שעה שלמה שאני יושבת על הכיסא הזה, והישבן הלח שלי כבר נדבק לכיסא העור הארור הזה.
שעה של שתיית קולה מהולה במים.
למה בכלל הגעתי לכאן? חוץ מכמה מעריצים וחוץ מכמה סוכנים אף אחד לא מתייחס אלי.
"היי," הברמן הביט בי בעיניים כחולות וזימתיות.
"בירה." אמרתי במהירות, והברמן הביט בי עכשיו בעיניים מבולבלות. בטח, הוא לא רגיל לאמה עצבנית וכועסת.
שיגיד את זה לתחת שלי, שדבוק לכיסא.
"כן, שניה." הברמן הצליח לחלץ חיוך מבוהל, ולקח כוס מערימת הכוסות השקופות. הוא מילא אותה בבירה, והניח אותה על הבר. פשפשתי בתיק שלי, שלפתע הברמן אמר,
"על חשבון הבית." חייכתי חיוך מוקיר תודה, והפעם הוא חייך אלי חיוך נפלא ומלא בשיניים צחורות.
לגמתי מהבירה המרה ותהיתי למה הזמנתי אותה. מעולם לא הייתי חסידה של בירה, אבל אני חושבת שזה האלכוהול הכי "עדין", אם אפשר לקרוא לזה ככה, מבחינת מינונים.
לא רציתי להשתכר יותר מדי- זה לא הולך טוב במיוחד עם הכדורי שינה.
"היי," לפתע ג'יין ואדם, מזיעים ומתנשפים, נעמדו לידי.
"היי," פלטתי ברוגז ולגמתי מהבירה שלי פעם נוספת.
"לא ידעתי שאת אוהבת בירה," אדם אמר בהשתאות.
"אתה בכלל אמור לדעת?" אמרתי במרירות. באמת, למה באתי לכאן? כדי לכעוס? כדי לריב
"מה יש לך?" ג'יין שאלה בחוסר הבנה.
"לא יודעת, אולי בגלל שהשאירו אותי מיובשת בבר במשך שעה שלמה, מבלי לעשות כלום?!"
צעקתי בזעם. הפרידה של כיסא העור מהישבן הלח שלי לא הייתה נעימה במיוחד, ואולי אפילו במעט צורבת.
"את לא רצית לבוא…" אדם מלמל בשקט.
"כאילו אם הייתי באה הייתם מתייחסים אלי." אני לא יודעת למה פלטתי את כל המילים האלו. אולי מפני שהייתי נורא עצבנית, ולא חשבתי בדיוק על מה אני אומרת, או באיזו צורה.
"אני רוצה ללכת הביתה." הוספתי בשקט. ג'יין עיוותה את פניה,
"הרגע הגענו-"
"תשארו אתם, אני הולכת בכל מקרה" הפעם קולי לא היה עצבני או מורד, אלא החלטתי. נתחבתי בין האנשין המזיעים לכיוון היציאה.
"אמה!" שמעתי את קולו של אדם מאחורי. התעלמתי. לא רציתי עכשיו ששניהם ירדפו אחריי, וידעתי שגם זה לא מה שיקרה. ג'יין תשכנע את אדם להשאר במועדון, בטענה שאני ילדה גדולה, כבר בת עשרים, ושאני יכולה להיות אחראית לעצמי.
יופי לי.
"היי," לפתע שמעתי קול מוכר. הרמתי את מבטי ופגשתי באותן זוג עיניים ירוקות. עיניי נפערו בהפתעה. חשבתי שהוא הלך!
"היי." אמרתי במהירות, והבחור גיחך.
"אני מבין שנמאס לך מהמועדון." הוא אמר בשעשוע. משכתי בכתפיי,
"לא אוהבת מקומות כאלו יותר מדי." אמרתי בכנות.
"אני אתפוס לך מונית," הבחור ירוק העיניים אמר, ואני חייכתי באות לתודה.
הוא עצר מונית תוך שניות בודדות, ופתח לי את הדלת.
"תשמרי על עצמך, אמה."
הדבר האחרון שראיתי מהחלון, היה את אדם וג'יין יוצאים מהמועדון ואת הבחור ירוק העיניים נעלם בין האנשים.
***
"אמה? מה את עושה כאן כל כך מוקדם? ואיפה ג'יין ואדם?" ג'ו קם מהספה והתקרב לכיווני.
"לא רציתי להשאר. הם לא רצו ללכת. תפסתי מונית." אמרתי בפשטות, למרות שנפגעתי מעט מהמעשה של אדם וג'יין.
"אדם לא אמור לשמור עלייך?" ג'ו שאל בחוסר הבנה. משכתי בכתפיי,
"אני יודעת לשמור על עצמי טוב מאוד גם בלעדיו. אם אתה רוצה, תתקשר לג'יין. אני חושבת שהם בדרך. ראיתי אותם יוצאים מהמועדון שהייתי כבר במונית." חייכתי חיוך קטן והתיישבתי על הספה.
"אני מבין שלא נהנת כל כך. אדם וג'יין נהנו?" ג'ו התיישב לצידי. חייכתי והנהנתי,
"אני חושבת שהם נהנו."
"ומה איתך, אמה?" ג'ו הביט בעיניי.
"למה את לא נהנת?"
***
אחרי כל היום הארוך הזה, סוף סוף שכבתי במיטה שלי, לבושה בפיג'מה המאולתרת שלי.
לא יכולתי לקחת כדור שינה, כי ג'ו היה בסלון, וחיכה לג'יין ואדם.
אני חושבת שמשהו הולך בין שניהם, וזה לא כל כך מוצא חן בעיניי. ג'ו מדהים. הוא תמך בג'יין לאורך כל ההריון, ואחריו. הוא אוהב את ג'יין ואת סופי יותר מאת עצמו, ויותר מכל אחד אחר.
אני אוהבת את ג'ו. הוא האח הגדול שלי, מהמון בחינות.
לפתע דלת חדרי נפתחה בחריקה שקטה. הנחתי שזה ג'ו, שבא לספר לי שג'יין ואדם הגיעו. אך טעיתי, למרות שלא הלכתי רחוק מדי במחשבות שלי.
אדם התיישב על המיטה שלי והביט בי בעיניים אשמות.
"אני מצטער, אמה." הוא לחש בשקט. הנדתי בראשי,
"אל תדאג, אני לא אגיד לג'וליאן." ידעתי שזה מה שמפחיד אותו, שהוא יפוטר. אני לא הולכת לעשות לו את זה.
"זה לא קשור לעבודה. הייתי אמור לשמור עלייך, היית יכולה להתקל במעריצים, או יותר גרוע, היו יכולים לעשות לך משהו-"
אדם עצר לשניה, עצם את עיניו, נשם עמוקות, ואז פקח את עיניו והמשיך-
"לא הייתי סולח לעצמי אם היה קורה לך משהו." אמר בשקט.
חייכתי חיוך קטן והנהנתי,
"אני בסדר. בחור אחד עזר לי לתפוס מונית, הכל בסדר." צחקקתי בשקט. הכל היה יותר מבסדר.
כי לרגע אחד האמנתי, שהכל יהיה מצויין.
***
היי בנות, איך הפרק השלישי? מצטערת אם הוא קצת קצר מדי, אבל הייתי בלחץ של זמן. אני חושבת שעד יום ראשון לא יעלו פרקים, אבל אני לא מבטיחה.
אוהבת המון 3>