מישהו שומר עליי – הקדמה

מישהו שומר עליי – הקדמה

"קבלו את אמה אנדרסון!" וויל סמית', מגיש תוכנית הרכילות הכי מצליחה באמריקה- 'הבא בתור', קרא לי לצאת אל הבמה. שמעתי את הקהל צורח, והרגשתי את דופק ליבי מאיץ.
יצאתי ממאחוריי הקלעים אל הבמה, מחייכת אל הקהל ושולחת לכולם נשיקות והנפות ידיים.
"ראיתם עוד בחורה יפה כמוה? כי אני לא!" וויל צחק, ואני הרגשתי את לחיי מתחממות והתיישבתי על הספה מולו.
"היי וויל, איזה כיף להיות כאן!" צחקתי והסטתי את שיערי אל גבי. שוב ההצגה מתחילה. אני שונאת את המצלמות האלו, שמתמקדות רק בי.
וויל היה גבר בשנות החמישים שלו, בעל שיער כסוף ועיניים תכולות צלולות. הוא היה חייכן, ומאוד חינני.
"אני שמח לארח אותך פה, אמה המקסימה." וויל אחז בידי ונשק למפרקיי אצבעותיי. צחקקתי בשקט וחייכתי חיוך נבוך.
"אז… אמה. שמעתי שאת וצ'אד נפרדתם." וויל עשה פרצוף. הכרחתי את עצמי לא לגלגל עיניים. אם הוא היה יודע שכל המערכת יחסים הזאת הייתה רק בשביל יחסי ציבור, אני מניחה שהוא לא היה שואל את השאלה הזאת.
"כן, לא הסתדרנו כל כך." משכתי בכתפי ב"חוסר אכפתיות".
"אז… יש מישהו חדש ששמת עליו עין?" וויל חייך בשובבות וקרץ לי. צחקתי והנדתי בראשי,
"לא, וויל. אבל אני אשמח להכיר אותך." קרצתי לו בחזרה, וכל הקהל השתולל. וויל צחק ומחא כפיים בהתרגשות,
"כולי שלך, אמה."
לאחר עוד כמה שאלות, וויל שאל את השאלה שלא ציפיתי לה.
"אבא שלך נפטר מלפני שנתיים, אמה. מה הדבר שהייתם עושים ביחד שאת הכי מתגעגעת אליו?" הוא חייך אלי חיוך רך.
כל גופי קפא. אפילו הקהל שתק ולא מחא כפיים או הריע.
"הכי אהבתי לצאת איתו לדוג באגם, שהוא עוד היה בריא. היינו עושים את זה כל יום שבת." חייכתי חיוך קטן והשפלתי את מבטי.
"אני בטוח שהוא שומר עלייך מלמעלה, אמה." וויל אמר בקול רך.
"מחיאות כפיים סוערות לאמה אנדרסון!"