מישהו לאהוב
אני רוצה שיאהבו אותי? או שאני רוצה לאהוב?
אני רוצה שיראו אותי? או שאני רוצה לראות?
אני רוצה שיכירו אותי? או שאני רוצה להכיר?
אני צריכה שינחמו אותי? או שאני צריכה לנחם?
פתאום, אחרי 14 שנה, עולות בראשי השאלות האלו.
אחרי מה אני מחפשת?
אני מחפשת נכון?
אוח! הלכתי לאיבוד.
אני צריכה לפנות ימינה או שמאלה?
רגע, אם אני יגיע, אני ימצא את מה שחיפשתי?
"היי אתה יודע לאן צריך לפנות?" פגשתי מישהו באמצע השביל.. הוא נראה מוכר.
-"הגיע הזמן שתשאלי אותי" ענה לי.
היי אני מכירה אותו, זה אותו קול קטן שתמיד שמעתי ולא ממש יחסתי לו משמעות.
-"לאן את חושבת שצריך ללכת?"
"המפה מראה לי ימינה" אמרתי לו נותת לו להביט במפה.
-"לכי שאלה" אומר מבלי להשים לב אליה
"למה? אבל המפ-"
-"אני אומר שמאלה" קטע אותי מדבריי החצוף.
"אני הולכת ימינה" הוא אומר לי ללכת שמאלה, אני יודעת הוא רוצה שאני ילך לאיבוד, אנשים חוצפנים, הנה אני בשביל הימני, מגיע לו.
ושוב טעיתי בדרך, שוב עשיתי משהו רע. והוא שם בסוף השביל, שוב.
"אני הייתי צריכה לפנות לכאן אל תגחך!" מביטה בו רואה שמשעשע אותו איך שאיבדתי את דרכי.
-"אם היית כל כך בטוחה שהית צריכה לפנות לכאן, למה התיעצת איתי?"
"כי בדרך כלל אתה אמור לעזור" עונה לו בלא חוסר סבלנות.
-"תפני עכשיו ימינה, לא שמאלה. רוצה עצה? כל מה שהמפה הזו מראה, לכי הפוך מימנה"
"המפה הזו נראת יותר הגיונית מן העצות שלך"
-"נו ברור, אנושים, אתם תמיד תלכו לפי ההיגיון" אמר ונעלם.
לאן הוא נעלם עכשיו! שאני יצא מפה הוא הולך לשם על זה שתקע אותי כאן!
אוף… ימינה? טוב אני יפנה ימינה. אין לי מה להפסיד
—
אני מבינה אותם אני מבינה את הרעים, את אלה שעושים דברים נוראיים, אני מבינה אותם.
אני בעצמי הייתי רעה מאוד הרבה זמן. אני חושבת שהרעים הם אנשים שפשוט לא היתה להם אלטרנטיבה אחרת.
אני בעצמי רעה שהיתה לה ההזדמנות להשתנות, וניצלתי אותה. אני מבינה את הרעים, כי אני יודעת שהם פשוט מחפשים מישהו לאהוב.
לפעמים אנחנו צועדים 50 בלוקים, טועים בדרך והלב הקטן נשאר שם, בלתי נראה, אומר לנו "זה לא כאן", אבל אנחנו לא מקשיבים לו.
אנחנו מאמינים שמה שהלב מחפש זה מישהו שיאהב אותנו, אבל לא, הלב הוא לא כזה אנוכי, הוא רק מחפש מישהו לאהוב. אבל בסופו של דבר הלב גורם לך להקשיב, איך להתעלם מהפעימות הללו, שהם סימנים שמראים לנו את הדרך..
ואני, אני מקשיבה ללב שלי, הוא אומר לי שמה שאני מחפשת לא נמצא כאן, שלא היה או יהיה כאן. הלב צריך מישהו שיפסיק לאהוב אותו, כי זה החיפוש הפשוט ביותר.
והסיפור המורכב ביותר במסע הזה, זה למצוא מישהו לאהוב.
אתה יכול להיות עיוור בחלק גדול מהמסע, אבל במוקדם או במאוחר תתחיל לראות את הדרך. ואני בזה, מחפשת את המקום שבו בסוף יהיה השבר שלי בשביל עזות הפנים.
אתה יכול ללכת לאיבוד, אבל החיפוש של הדרך הוא חלק ממציאתו. גם אם תנצח את חוסר התקווה, גם אם תנצח את הכאב, גם אם תחשוב שזה מאוחר מדי, תחפש בתוך לבך, תחפש בתוך הנשמה הפצועה שלך.
אי שם, במקום כלשהו, מחוץ לבועה שלך, קיים מישהו לאהוב. תחפש בלי סוף, באופן בלתי נמנע, כי בשביל זה נולדנו, בשביל למצוא מישהו לאהוב.
תגובות (4)
וואו.. מדהים
מלא השראה ומוטיבציה, את כותבת מדהים
זה מקסים *~*
אהבתי מאוד
כתיבה נהדרת ומרתקת. נושא שלא הרבה פעמים יוצא לנו לחשוב עליו אבל הוא כל כך חשוב, והצלחת להעביר אותו בצורה נהדרת.
(זה יהיה ממש דפוק לכתוב את זה כאן, אפילו אני מרגישה שזה לא מתאים, אבל פועל בגוף ראשון בעתיד, מתחיל באות א'. כמו אני אגיע. אני אחליט. סורי על הדקדוק הלא קשור ^_^)
זה בסדר אני תמיד שמחה ללמוד עוד דברים ;)