מילים של עבריין / 34

לא !
לא , לא , לא ! אני לא אתן למרויין לנצח !
בשום פנים ואופן לא , התרוממתי על רגליי ושמתי את חולצתי על אפי כדי לסנן את העשן שמאיים לחנוק
אותי , המבנה כבר קורס מתחתי ואני , אני כבר עייפה כדי לזוז , תזוזה אחרונה וזהו .
הרגשתי את התקרה שמעלי כבר זזה , ובום אני קופצת קדימה אל הלהבות שבדלת שמכסות אותה
והתקרה כורסת מתחתי , החום של הרצפה היה כה לוהט !
התחלתי לזחול במהירות מן המבנה כמו זחל , האחרונה שנשארת בחיים ואני יודעת שולנטיין כבר רואה
את האחוזה קורסת את הוא חושב שלא ניצלתי אבל אני לא בן אדם שמוותר כול כך מהר , אני אמרתי
למרויין שאני מתכוונת לנצח אותו ואני גם מבטיחה .
האדמה הלחה והקרה כבר הייתה מתחת לגופי וברגע שהוצאתי את הרגל שלי שעלתה בהלהבות מן
הדלת כול המבנה קרס כול כך במהירות שהרגשתי שיש מלאך ששומר עלי מלמעלה , כנראה אחד
האנשים שלנו שמת שמר עלי , ועל זה אני רוצה לומר 'תודה '.
הטחתי את הרגל שלי מספר פעמים בעשב שהרגל שלי שעלתה באש תתכבה , לא הרגשתי את
הכאב , מפני שלפני זה הכדור עכשיו האש וגם הכאב שהייתי מרגישה בעבר שכולם היו מתרחקים
ממנו , הכאב שאיאן שיקר לי , הכאב שאיאן היה מזיין בנות מהצד בזמן שאהבתי אותו ואני עדיין
אוהבת אותו , כול הכאב הזה … פשוט עבר ..
התיישבתי על הדשא והסתכלתי על האחוזה העולה בלהבות וקורסת במהירות שניה אחר שניה ,
וחלקי עץ ולבנים עפים לכיווני אבל לא פוגעים בי ואני הבנתי שיש באמת מלאכים אשר שומרים עלי
וזה לא רק מלאך אחד , כול כך רציתי להודות לאנשים שמתו , לתת להם הוכרת תודה .
הדמעות פשוט לא עוצרות בעיניי אבל ידעתי עכשיו שאני צריכה להרוג את מרויין בכול מחיר ,
בשביל המלאכים שלי !
התרוממתי על הרגליים והתחלתי לחפש את האקדח שזרקתי קדימה כאשר קפצתי מהאחוזה , מסתכלת
בעיניי במהירות , מרפרפת אותם על הדשא ולבסוף רואה משהו בוהק בין העשב הגבוה , אני מתקרבת
אליו ומושיטה את ידי אוחזת באקדח הזהוב .
בוחנת אותו ויורה לאוויר את כול כמות הכדורים שהייתה באקדח , מסמל את הניצחון ולא הנציחון היחיד
שלי , אני גם השגתי את הקוד מכיסו של הסגן .. ובגלל זה צריך לפעמים "להיכנע " .
התחלתי ללכת לאט לחפש את החיליים שנשארו לנו , אם הם שמעו את היריות כנראה שהם נשארו
ואני גם רוצה לראות את המבט בעיניו של איאן , לומר לו שזה הכול בגללו .
השאלה הגדולה היא מה הוא בדיוק ניסה להוכיח לי ?
שהוא רוצה לסכן את כולנו ?
שהוא עדיין אוהב אותי ?
שהוא רוצה למות ?
הרבה שאלות התהדו בראשי , שמעתי מעליי את הרישרוש כנפיי המסוק , הרמתי את מבטי וראיתי
את המסוק עף , לא מחכה לי והרוח שנושבת מעיפה עלים לכיווני כמו הסרטים בקטעי המתח האחרונים .

אז נעלצתי לצעוד ברגל , דרך המחתרת שלנו כדי שאני לא ימאצ את עצמי נגד אחד החיליים של מרויין
ואין עלי כדורים כדי להלחם בו , הרגל שלי כבר הספיקה להבריא לאט לאט , בזמן שאני הולכת וחושבת
מה הם עושים במתחם של ולנטיין , רוצה לראות את ג'ול ודין ..
עמדתי מול הדלתות ופתחתי אותם בחוזקה וצעקתי לאנשים ששתו לניצחון ושכחו אותי מאחורה
" תודה באמת על הטרמפ , חצי צולעת זחלתי בחזרה לכאן " רון רץ במהירות שיא לכיווני וחיבק אותי ,
ידעתי שהוא תמיד קיווה שאני לא מתה , ראיתי את זה על הפנים שלו " אחות , את חיה , תמיד ..
אמרתי שאת לא תמותי .. הצלחנו .. הצלחת " התנשם רון במהירות .
כולם בירכו אותי על הניצחון , דין וג'ול שמחו לראות שאני חיה , אני שמחתי בעצמי אבל את איאן לא
ראיתי בעיניי , חיפשתי אותו בקומה הראשונה והוא לא היה , עליתי לקומה השניה וראיתי את אחד
החברים שלו " איפה איאן "? שאלתי , הוא הביט בי והניד את ראשו " עזב , הוא השאיר לך פתק "
אמר אלכס , אחד החברים שלו , לקחתי את הפתק ביד ופתחתי אותו "
קרוליין , אני לא יכול להראות את פניי עכשיו , אני מאמין שאת לא מתה .. אני יודע שאת לא מתה ..
את הרי מלאך ומלאכים לא מתים .
ברגע שתחזרי אני רוצה שתקבלתי את המכתב הזה , אני עזבתי בשביל משהו , אני מקווה ומתפלל
שברגע שאני אחזור הרגשות שלך כלפיי לא השתנו , רציתי לומר לך שאני אוהב אותך ואני
יחזור לגמר המשחק , תחכי לי בבקשה , איאן " .