מילים של עבריין / 14

אז , בנתיים רון ואשלי הלכו לבית שלנו וולנטיין כנראה חזר לעבודה השחורה שלו .
אני עם הפחד אשר זורם בעורקיי יצאתי לכיוון הפארק , היה קפוא ועם השמלה השחורה שלי ומעל
סוודר שחור של איאן קפאתי לגמרה , אבל עדיין ככה זה חורף , אמורים להתמודד איתו .
שהגעתי לפארק ראיתי מישהו זורק עבנים לכיוון האגם אשר היה קפוא , מנסה לשבור אותו .
למקרה שזה לא היה איזה סוטה שרוצה לנסות לגעת בי הדקתי את האקדח למותניי ונשמתי
לרווחה , אם החיים שלי היו סיפור לפי כול סיפור בטוח חושבים שזה יהיה איאן , ועכשיו נדבר
והוא יצטער על הכול ונתנשק ולבסוף נהיה ביחד ונתחתן , אבל לא למזלי הרב זה לא היה איאן .
" ככול שתמשיך לזרוק אבנים , הקרח ישבר לבסוף , אל תוותר " צחקתי והתקרבתי לבן אדם ,
הוא הסתובב אלי והוריד מטה את הקפיצוון שהיה על ראשו , לפני התגלה נער , אולי בגיל שלי רק
יותר גבוה ממני , הוא צחק .
" אני בספק " הוא אמר והגיש לי אבן עם חוד חד במיוחד " רוצה לנסות ? זה מוציא עצבים " הסתכלתי
לכיוון האבן ומצמצתי כמהנהנת עם הריסים , לקחתי את האבן ודמיינתי את הראש של אבא שלי ואת
הראש שלי איאן מונחים באמצע האגם – זרקתי – בכול הכוח .
והינה סדק .
" מישהו עצבן את הבחורה הלא נכונה " הוא אמר והסתכל עלי , שערו היה חום ועיניים חומות כמו כול
בו אדם בעולם , שני שילובי הצבעים הכי חזקים בעולם , רק כדי להרגיש בטוחה העברתי את האקדח
ליד השנייה שהייתה קרובה לבחור הזה , עיניו נפקחו " לא עשיתי כלום " הוא הרים את ידיו באוויר לאות
כניעה , צחקתי " זה רק להגנה עצמית , יש לי קצת סיבוך בחיים , בעיות אישיות , משפחה " אמרתי .
הוא הנהן , והשפיל את עיניו מטה , כנראה נגעתי גם בנקודה רגישה אצלו בנושא " בעיות .. כן אפשר
לקרוא לזה בעיות ".
כן …
" אז למה את פה ? באחד בלילה "? הסתכלתי עליו ולרגע הגיע אלי הרגע שאני לא יודעת את שמו ,
למקרה שזה אונס סידרתי תמיד טוב לדעת את שמו " אני מצטערת , קוראים לי קרוליין " הסתובבתי
אליו חצי סיבוב והטמנתי את ידי מאחורי גבי , הוא לא הסתובב לכיווני אבל הביט לשמיים , אבל אפשר
היה לראות את החיוך על שפתיו , הלילה היה קר והשמיים היו נטולי כוכבים רק ירח מלא קישט את
האגם הקפוא .
" ג'וליאן " הוא אמר , שם ארוך " אבל בשביל העצלנים , ג'ול " צחקתי , כע אפשר לומר עצלנים .
צחקתי " מה אני עושה באחד בלילה ? מה את עושה פה באחד בלילה "? ואו , אם אתה רוצה
לדעת איך עבר היום שלי , אתה תצטער ששאלת זאת , משכתי בכתפיי " סיפור ענק , תצטער
בסוף ששאלת אותי " הוא הניד את ראשו " את מספרת , נספר גם " הסתכלתי לצדדים והרמתי
את האקדח עד קו המותניים שלי " בריחה מדוד שלי " אמרתי והצבעתי על האקדח , לפי מה שאמרתי
זה נשמע שדוד ונלטיין בן אדם רע " אני מתכוונת מהשומרים שלו שהוא שלח לשמור עלי " וזה נכון , שמעתי
אותו מדבר על זה עם רון שהתחלנו לרדת במדרגות .
" שומרים "? הוא שאל בפליאה .
" שומרים " עניתי בידיעה שהוא ישאל שוב " דוד שלי הוא ולנטיין דאגלס , שגר ברחוב קאלם " שפתיו
של ג'ול השמיעו קול לא צפוי מפניו , הוא צקצק בלשונו ונשף אוויר קפוא מפיו " זה סיבוך " הוא אמר ,
הנהנתי והצבעתי עם ראשי לכיוונו " אה , תורי "הוא אמר והפעם ישר את מבטו לכיווני " סתם נמאס
מהאמא השתינית שלי וחברה שלי נפרדה ממני , הרגע נשמעתי כמו נער מתבגר " כן , את שלב
ההתבגרות שלי העברתי בפסיכאטרי , והנערים שם לא היו לגמרה פיכחים .
" שלב ההתבגרות שלי לא היה קל " הוספתי " גם של אחי הקטן , הוא העביר את שלב ההתבגרות
שלו ברוקון " רוקון ? זה הפסכאטרי שהייתי בו .
" כמה זמן הוא היה שם "? שאלתי .
" שנה וחצי , מדוע את שואלת "? למה אני שואלת ? כנראה שאני מכירה אותו .
" הייתי שם שלוש עשרה שנה , מגיל שש עד תשע עשרה " והפעם פיו של ג'ול נפער כול כך שכמעט נפל
מטה , הפעם ג'ול לא שאל אותי מה עשיתי שם , הוא פשוט העביר נושא , כנראה שהסיבה של אח
שלו כבר פגעה בו יותר מידי " בסדר " .