מילים של עבריין / 12

בזמן שעמדתי בחוץ נושמת לרווחה ומסתכלת על הירח , הוא כול כך העיר הלילה וזה הרגיש לי
כול כך מפחיד ומרגש בו זמנו – ברוך הבא לאזור הדימדומים – .
יללת חתול .
נשמעה לאורך הרחוב , הרגשתי כול כך חשופה וכול כך פגועה , לחשוב רק על איאן עם מספר בנות
אחרות גרם ללב שלי לכאוב , הנחתי את ידי על הלב והתקפלתי קצת , הייתי מוכנה להשבע שהתסכלו עלי
מעבר לחלונות בביניין הנטוש , אז הזדחלתי מעבר לפינה .
נשענתי עליה וזרקתי את האקדח לצד , אין כאן אף בן אדם , בשביל מה אני צריכה את זה ?
אחת הבעיות המרכזיות עכשיו שונלטיין מפחד בעצמו לגשת לעסק של מרויין , אלא שהעסק שם יותר
ענק ומפחיד מהעסק פה , המשפחה הזאת בנויה מכול כך הרבה מעצורים , שני בעלי עסקי פשע ,
ילדה ששעתה בפסיכאטרי יותר משבע שנים , ילד שיכול להרוג בן אדם במכות מרוב עצבים (= ברגע
שזה נוגע לאחותו ) הייתי אומרת שאנחנו משפחה שונה .
השפלתי את ראשי בזמן שאני מנסה להסתיר את הדמעות שלי , אני אוהבת אותו ואני לא מבינה איך
הגעתי למצב כזה שאני בוכה על סטציונר ? איך זה הגיוני ?
שמעתי צעדים .
התכופפתי ושלפתי את היד שלי כדי לקחת את האקדח , מששתי את האדמה הלחה אבל שום גוף
מתכת לא היה שם , אוקי – לנשום , לנשום.
סקרתי את הפינה החשוכה במשך כמה זמן כדי להבין מאיפה שמעתי את הצעדים האלו ומי בדיוק
לקח את האקדח של דוד ולנטיין , וכדי לו באמת לחשוב על הצעד הבא שהוא עושה .
הרמתי את ראשי וקפצתי אחורה למראה של גבר מנופח ושתוי מסובב את האקדח על אצבעו " מחפשת
את זה ילדונת "? הוא התקרב אלי וסגר את זה , הוא זרק את האקדח כול כך רחוק שידעתי שאני לא
הספיק להגיע לשם " תעזוב אותי , אני .. אני לא מכירה אותך " יבבתי וניסתי להתפתל כדי לעבור את
המחסום הענק הזה אשר חסם אותי " את כול כך מדהימה , ואו ברגע שנכנסת אלינו ישר ידעתי
שאת תיהיה חלק מאיתנו " הוא ליקק את שפתו התחתונה , הוא התחיל לנשק אותי בצוואר .
הוא היה ענק , ממש מנופח , עיניי נפערו ברגע שהרגשתי את השמלה שלי נתלשת ואני רק עומדת
עם תחתונים לגופי " תעזוב "! צעקתי " בבקשה " מלמלתי , הייתי מפוחדת , לא הייתי צריכה לזרוק
את האקדח הזה , הרי אנחנו בשכונה של פושעים ואני חשבתי שאני לא צריכה את האקדח הזה ,
הייתי לגמרה מטומטמת .
איך אני יוכל להתמודד עם אבא שלי ? איך אני יכולה להתמודד עם הפחד עכשיו ? דמעות כבר בעיניי
" תעזוב אותי , בבקשה " ואלו היו המילים האחרונות שהצלחתי להוציא מפי " את מושלמת " הוא בהה
בי .
פתאום ראיתי אותו מתמוטט על הרצפה , איאן קפץ עליו וכיוון את האקדח לראשו " כדי לך מאוד להגיד
מילים אחרונות " הוא אמר , אני עם עיניים פקוחות לרווחה מסתכלת עליו " מה אתה תהרוג אותי "?
גיחך הבן אדם הענק והמפחיד " לא אני , ונלטיין אתה התעסקת עם האחיינית שלו " ואחרי מספר
דקות אחד החבורה של איאן לקחה אותו משם לולנטיין .
" את בסדר "? התקרב אלי איאן , אני רק עמדתי ובהיתי בו ללא שום מילים ודמעות מרות על גופי ,
איך הוא מהז להסתכל עלי בזמן שאני חצי ערומה והוא לפני זה היה עם בנות אחרות ?
הוא חיבק אותי , עיניי נפערו לרווחה , הסמקתי לרווחה אבל לא יכולתי לזוז , הרגשתי שאני לא
יכולה לדבר איתו עכשיו .
הוא העביר לי את החולצה שלו ושמתי אותה על השמלה השחורה שלי שהייתה קרועה בחלק העליון ,
הוא פתח את ידי והניח שם את האקדח הזהוב של ולנטיין " כדי לך לשמור על זה קרוליין , כדי להגן
על עצמך . אסור לי לאבד אותך , אסור שתמותי " הוא מלמל אבל אני הייתי בטוחה שזה היה רק
הפחד המחלחל בגופי והמילים האלו היו השלייה ענקית .
מה לעשות אלו היו מילים של עבריין .