מילים זה לא הכל בחיים…. הקדמה (סיפור חדש)

אני אלין כהן בת 13 וגרה בישראל .יש לי שיער שטני ועיניים חומות ילדה ממוצעת כזאת יש לי שני אחים , אלון הגדול בן 18 ודניאל הקטן בן 9
אני חלק מחבורה , מור , לי , דיאנה , נוי ובר.ואני שטותניקית כזאת ;)
אז אני לומדת בכיתה ח בכיתת מצוינות ואני גם רוקדת ויש לי חיים ממש עמוסים :)

את הבנות אני לא אתאר כי זה הרבה*
אלון בן 18 , בנות מתות עליו יש לו עיניים כחולות ושערו שטני .
בערך טוב בלימודים .. או שרק באנגלית ;-)

דניאל בן 10 בלונדיני עם עיניים חומות ואוהב לצחוק ולעשות שטויות כמו אלין .
אין הרבה מה להסביר עליי סתם ילד ממוצע .

"קומי אלין" אמי צעקה
" עוד חמש דקות " אמרתי בישנונויות
"שבע וחצי כבר "
" למה לא הערת אותי!! " קמתי ורצתי להתארגן
כשירדתי למטה ראיתי שהשעה רק שבע ושבע דקות !!
" אוף אימא למה" אמרתי בעצבות
" מה להביא לך לאכול ?"שאלה
"אאאא….." ניסיתי להוציא מפי מילה, אה כן שכחתי להזכיר לכם , אני מגמגמת.
"שוקולד?" השלימה אמי
"כככן" עניתי בגמגום

*לאחר שהגעתי לבית הספר *
נכנסתי לכיתה והבנות חיבקו אותי והכל והתיישבנו לאחר שהמורה נכנסה
"מי רוצה לענות על השאלה"שאלה המורה , הצבעתי
" כן אלין" והתחלתי לענות
"אאאכככ….." התחלתי להגיד
" אז בעצם את אומרת ש…." המורה עצרה אותי לפני שהספקתי להגיד משהו והמשיכה בדבריה ובשיעור
כל כך נעלבתי שהתחלתי להזיע דמעה והבנתי שלאף אחד אין רצון לשמוע את דעתי אפילו
הצלצול צלצל וברחתי מהכיתה במהירות לחצר האחורית
"ילדה מה קרה?" שמעתי ילד שואל אותי
"……" עניתי