מיים שקטים – פרק 5

ערב שמינזם מתרחש פעם בחודש , זהו יוזמה של וועדת השמינית.
בכל ערב שמיניזם , השמינסטים מחליטים על תוכנית כמו- ערב סרט, מסיבה , גיבוש וכו׳
השכבה אוספת כסף במהלך כל החודש ע״י מכירת ממתקים שכל אחד מביא מהבית .
ולאחר מכן משתפת איתה שכבה נוספת באותה ערב , על מנת לחבר את החבר׳ה השמיניסטים עם שאר ילדי הפנימיה .
״שמינסטים עולה !״ שמענו צרחה ברמקול שתלוי על הקיר בכיתה ״וערב השמיניזם להיום – טוטוטו , מסיבה!״ צרח אותו הילד שהכריז .
כולם צרחו מאושר , הלימודים הקשים בשמינית גורמים לך להעריך כל הפסקה.
״בשיתוף פעולה עם שכבת יא״ לבסוף אמר .
הערב הגיע ואני ונועה היינו בחדר ,
״מה לובשים לדבר כזה?״ נעמדה נועה מול המראה מודדת חצאית מיני שחורה שמתרחבת לצדדים.
״למי אכפת״ מלמלתי מחפשת את הספר הארור במתמטיקה , אני חייבת להגיש למורה את התיקון מגן .
״לי״ היא חייכה ״איתי יהיה שם״
היא מתחילה להתאהב בו , ומצד אחד אני שמחה שסוף סוף יש לה מישהו , מצד שני אני פוחדת שיפגע בה.
״אז… תלבשי איזה שמלה ״ אמרתי
״מה שמלה?״ היא שאלה בטון טיפה גבוה ״שמלה זה מתלהב לערב שמיניזם ״
״נו אני לא יודעת נועה , את יפה בכל מצב ״ נאנחתי
״תקשיבי דני״ היא הסתובבה אלי ״את חייבת לצאת מהמרמור שלך , זה לא שעמית זרק אותך זו את שזרקת אותו״
הבטתי בה מרימה גבה
״הוא לא נלחם ״ אמרתי בעצבים ״הוא רק מלמל דני דני״
״אני לא מבינה אותך״ היא אמרה פושטת מעליה את החצאית והחולצה ונכנסת למקלחת.
נאנחתי , גם אני לא מבינה את עצמי .
יצאנו ממגורי הבנות אני ונועה , הרגשתי כל כך פטתית שהתאפרתי . היה בי רצון להראות יפה כדי שעמית יסתכל עלי .
נכנסנו למועדנית של הפנימיה , שנראתה כמו מועדון בתל אביב .
היה די ג׳יי ואוכל , והמון רקדו ברחבה .
התיישבנו אני ונועה בספה בפינת המועדנית , איתי התקדם אלינו והושיט יד לנועה
״שנרקוד?״ הוא שאל
היא רק הנהנה לחיוב וקמה .
קנאתי בהם , שיש להם את ההתחלה הכיפית הזו , כמו שלי ולעמית היה .
הבטתי בעמית שעמד ליד השולחן , הוא ואחת מהשביעית כנראה דיברו במבטים מפלרטטים .
הרגשתי כל כך מושפלת , מתקדמת אליו .
״אז מה המספר שלך ?״ השביעיסטית שאלה אותו בחיוך כשהתקרבתי לשולחן מוזגת כוס שתייה , עמית נאנח שראה אותי .
בחנתי אותה , היא הייתה יפיפיה , הרבה יותר ממני .
הוא נתן לה את המספר , והיא נשקה לו על הלכי .
הסתובבתי מהשולחן , יוצאת מהמקום … לא יכלתי לעמוד בהשפלה כזו .
״דני…חכי רגע״ שמעתי מאחורי
״מה אתה רוצה?״ הסתובבתי אליו
״למה עשית את זה?״ שאל
״מה עשיתי ?״ השבתי בעצבים
״באת והתקרבת אלינו , למה ?״ הוא שאל
״סליחה ?״ צרחתי
״את אוהבת להכאיב לעצמך נכון ?״ הוא אמר ״להיות הקורבן״
הרגשתי איך המילים פוגעות בי , לא הייתי רגילה לטון הזה.
״על מה אתה מדבר?״ צרחתי ״אני רציתי לדבר איתך !״
״אל תעשי את זה …״ אמר טוחב את ידיו לכיסים ״אל תשחקי את הנפגעת , את זו שזרקת אותי ״
״כי אתה בחרת בצבא על פני !״ הטחתי בו
ילדים מהמסיבה יצאו ונכנסו מביטים בנו .
״לא בחרתי בשום דבר על פנייך , את החלטת שאתם סותרים אחד את השני״
״אתה חושב שאוכל להתמודד עם זה שתהיה בגדר מת כל הזמן?״ אמרתי כשהקול שלי נשבר
״דניאל יש עוד שנה שלמה … את פאקינג עושה דרמה על משהו שיקרה בעוד שנה״יכלתי להרגיש איך הוא נעשה עצבני גם
״אתה פשוט לא מבין עמית … אתה באמת לא מבין״ מלמלתי מפנה לו את הגב ומתחילה ללכת
״אני חושב שאני מתחיל להבין ״ הוא פלט ואני נעצרתי בלי להסתובב ״את מרחיקה אותי ממך״ הוא מלמל
נאנחתי ממשיכה לצעוד
״זה נגמר דניאל,חשבתי שאני רוצה אבל אני לא רוצה להילחם יותר״הוא צעק לעברי
הסתובבתי מביטה בו , הלסת שלו הייתה נוקשה וגופו קפוא .
ההלם הכה בי , הוא זורק אותי?
הוא הביט בי לשניה והסתובב חזרה למסיבה .
נותרתי לבד קפואה בוהה באוויר.