מיים שקטים – פרק 4

מנקודת המבט של נועה –
בוקר יום ראשון אני שונאת אותך !
זה השלב שבו אני נפרדת מסבתא אחרי כל השבת שאני איתה .
והיא מתחננת בחיוך שאשאר איתה רק עוד קצת בבית האבות.
לעולם לא אסלח להורים שלי שהשליכו אותה לעת זקנה כמו שאומרים , כשלהם יש ווילה ענקית שיכולה להכיל 500 סבתות .
בכיתה ט׳ כבר שהכניסו אותה לבית האבות,יכלתי לראות את הכאב בעינייה . אז החלטתי לעשות להם את מה שעשו לה ונרשמתי לפנימיה חקלאית , אמא שדוגלת בחינוך חופשי , לא יכלה לאסור עלי מתוך אידיאולגיה והדבר היחיד שנותר לה היה כל שבת שחזרתי הביתה להתחנן שאשנה את דעתי , אבל זו היתה הדרך היחידה שלי להסביר לה איזה עוול היא עושה . והיא תמיד אמרה שסבתא לא תמצא את עצמה בווילה ענקית , ושהיא צריכה חברה בגילה .
בולשיט.
נכנסתי לשערי הפנימיה , וראיתי את דניאל שהביטה לכל עבר בעצבנות . היא כמובן חיפשה את עמית.
״היי״ קראתי לעברה מחבקת אותה
״היי…״ היא אמרה כשהתחבקנו
אחרי כמה דקות עמית התקדם אלינו , הוא התקרב אליה במטרה לחבק אותה אבל היא נרתעה אחור .
״החלטת?״ היא הפצירה
״דניאל…״הוא אמר עוצם את עיניו בייאוש
״לא דניאל… לא״ היא אמרה והסתובבה לכיוון מגורי הבנות .
אני והוא נותרנו מביטים אחד בשני
״טוב אני אלך אחריה…״ סננתי נאנחת ומסתובבת .
שנאתי את הקטעים האלה שלה ,יש עוד שנה שלמה עד שעמית יתגייס . תחיי את הרגע , אבל היא חולת שליטה , חייבת לדעת מה היא תאבד ומה תרוויח .
אני יודעת שזה קשה , ושזה מזכיר לה את האבל על אחיה . אבל עמית לא צריך לוותר על עצמו בשבילה, היא לא מעריכה את האהבה שלו , וכשאוהבים אותך ככה … זה צריך להיות מספיק.
התקדמתי בחולמניות עד שחשתי את רגלי נתקעת בעצם בלתי מזוהה ותוך שתי שניות הרגשתי את עצמי על הרצפה וסנטרי נתקע בה בחוזקה.
״וואי סליחה , זה התיק שלי״ שמעתי קול גברי מעלי .
הבטתי בנעליים שמולי , נעלי איירמקס שחורות עם נייק כחול .
לא משהו שגרתי אצל הבנים שלנו בפנימיה שבדרך כלל ינעלו כפכפי טבע/סנדלי שורש/נעלי בלנסטון.
ראיתי יד מוסטת לעברי , שעזרה לי לקום .
מולי ראיתי נער ״הכל בסדר כן?״הוא שאל ועישן שחטה מהסיגריה
הרגשתי שכל השיער שלי על פניי אז הסטתי אותו לאחור מביטה בו ,
הוא התחיל להשתעל , אז נרתעתי אחורה.
היו לו עיניים ירוקות וגדולות ועגיל באוזן ,
״איתי״ הוא הושיט את ידו בחיוך יפיפה שחושף שיניים לבנות , אתה מעשן אחי , איך יש לך שיניים כאלו ?
״נועה״ אמרתי ״ואלה המגורים של הבנות״ הצבעתי על הבניין שעמד בכניסתו
״כן אני יודע…״ הוא שוב חייך חיוך ממיס ״אני מחכה לאיזה אחת פה ״
באסה , מישהי כבר תפסה אותו .
״כאילו , ביקשו ממני ללכת לסדר איתה את הכיתת אומנות אנערף״ הוא גירד בראשו מסביר את עצמו
יש . חשבתי לעצמי
מה יש מטומטמת כאילו שתזמי צעד , התבאסתי שוב.
״אחלה״ חייכתי חיוך קטן וניסיתי להעלות את המזוודה במדרגות
הוא רץ לעברי מרים לי את המזוודה ,
״יש לך עיניים יפות נועה״ הוא אמר מביט בי במבט עמוק .
״תודה, גם לך״ אמרתי מחייכת
נעמדנו שתינו נבוכים במקום , הוא עם ידיים בכיסים ואני משחקת בקצוות השיער שלי .