מיים שקטים – פרק 1

״מאמי , תבטיחי לי שאת עונה לטלפונים שלי כל יום״ אמא אמרה כשהגענו לפנימיה
״בסדר בסדר״ מלמלתי מחפשת אותו בעיינים
״תמסרי דש לעמיתי״ היא אמרה כשיצאתי מהמכונית
התקדמתי עם המזדוודה הכבדה בקושי
פתאום הרגשתי מישהו אוחז במותני מאחור
עצמתי את עיני מחייכת מזהה את הריח הנעים הזה.
״תביאי לי את המזוודה״ הוא אמר ולקח מידי את המזוודה
הוא לעומתי סחב קיטבג ענקי ולא מזוודה .
צעדנו לכיוון הפנימיה מחבקים את כל החברים
״נועל׳ה״ חיבקתי אותה חיוך ארוך ומתגעגע
היא נשארה בלונדינית יפיפיה , עם יופי בריטי.
״או תלתלי קסם שלי״ היא חייכה אלי ״הם ניהיו עוד יותר יפים״
״בואי נלך לחדר״ מלמלתי אליה
עמית נגרר אחרינו עם המזוודה , מיד נועה התחילה להציע את המיטות שלנו
״תרגעי משוגעת״ אמרתי לה מצחקקת
״חייבת שיהיה מסודר״ היא קיפצה מקצה לקצה של מיטה מותחת את המצעים
״בואי נטייל״ לחש באוזניי עמית
הוא היה קצת מוזר , מהורהר כזה .
צעדנו בשבילי הפנימיה
״שנה אחרונה הא…״ הבטתי במדשאות ובמרחבים הפתוחים שאני כל כך אוהבת
״כן…״ הוא טחב את ידיו בכיסיו
לא שאלתי אותו מה יש לו , כי ידעתי שזה תכף יבוא .
קייוויתי שזה לא קשור למטורפת מהשכונה שלו , זאתי שהוא היה מאוהב בה כל הילדות שלהם והבטיח לי שהוא התגבר עליה , שכל יום התקשרתי אליו ושאלתי ״עדיין לא מאוהב בה יותר משבי?״ והוא צחקק
קיוויתי שלא קרה שום דבר מיוחד בחופש הגדול הזה .
״נשב ?״ הוא הצביע על ספספל
התיישבנו בשתיקה דקות ארוכות
״סגרתי תפקיד״ הוא אמר , ידעתי שהתכוון לצבא
עיניי נפתחו לאט לאט במתח
״אני מגויס לדודבן״ הרגשתי איך הלב שלי מתחיל להתפוצץ ״מסתערב״
בום .
״מה?״ צרחתי אחרי הלם
״ דני ״ הוא שם את ידיו על ברכי , העפתי אותם מיד
״אתה הבטחת !״ צרחתי
״אני כל כך רוצה את זה ״ הוא אמר בעיניים חולמניות
״ גם אם זה אומר שניפרד ?״ הבטתי בעיניו
״את לא מציבה לי תנאי …״ הוא גיחך
״אני כן״ הודעתי
״את לא תעשי לי את זה דניאל , אני עבדתי קשה כדי להתקבל לשם ״ הוא גם התחיל להתעצבן
״אתה הבטחת לי , הבטחת״ מלמלתי מלטפת את השרשרת שלי והדמעות מציפות
״אני מצטער…״ הוא אמר ״אני באמת אוהב אותך , אל תתני לזה להפריד בנינו״
״אל תיתן לזה אתה ״ קמתי מהספספל עוצרת בכח את הדמעות ״יש לך שבוע להחליט עמית , שבוע אחד אם זו אני או הצבא״ הודעתי בנוקשות
והתחלתי ללכת מהר ממהר מכווצת ובוכה .