מיים שקטים – פרק אחרון

אז קודם כל , רציתי להודות למי שטרחה והגיבה תגובה מפרגנת או בונה , לטוב ולרע. זה הסיפור הראשון שלי פה , והסיפור הראשון שחשפתי בכלל.
הוא הוציא ממני דברים שתמיד חשבתי , בגלל 2 מקרים שקראו בקרבת אנשים שאני אוהבת , אבל אני בוחרת לסיים אותו בפרק ארוך ומסכם כפיצוי על הפרקים הקצרצרים שהיו , כי אני חושבת שעדיף לסיים משהו בצורה יפה במקום להמשיך ולאבד מהקסם שלו , יש לי כבר רעיון שאני מתה להוציא לאור בסיפור הבא , מקווה שתאהבו , אוהבת – כותבת ללא כותרת ❤️
***
״תרדי למטה״ קיבלתי סמס מלירון
הבטתי בכל חדרי הבית שהיה ריק , היה לי מוזר שאף אחד לא נמצא.
״לאן נוסעים?״שאלתי כשראיתי אותו לבוש בטישרט לבנה וג׳ינס יפה מהרגילים שלו
״לבית העלמין״ הוא אמר ״לבקר את עדי״
הבטתי בו תוהה מה פשר הדבר .
הגענו לשם , התקרבנו לקבר של עדי , ליד הקבר עמדו אמא ואבא לבושים בצורה חגיגית , ונועלה , נועלה עמדה שם לידם , הבטתי בהם ולא הבנתי מה קורה פה .
לירון עמד ונשם עמוק , הוא הושיט לי יד מבקש שאאחוז בידו.
״אז עדידי״ הוציא מפיו לירון מביט בקבר של עדי ״אני זוכר אותך , זוכר אותך בכל עורקי , מחייך את החיוך שלך , מציל אותי בכל פעם שאבדתי , זוכר את הצחוקים , זוכר איך הבטחנו אחד לשני שאם יקרה לנו משהו נשמור על המשפחות אחד של השני״
הבטתי בו לא מבינה מה קורה פה , קלטתי בזווית העין את אמא דומעת.
״זוכר את השיחות הארוכות שדברת עם דני ,איך נשברת אחרי כל שיחה הזו . ואמרת שהילדה הזו לא תעמוד אם יקרה לך משהו , ידעת שאני אוהב אותה , אוהב אותה כמו אח גדול , כמוך״ הוא המשיך ופה נועה פרצה בבכי .
״מה קורה פה ?…״ מלמלתי
״אז אמרת שאני ידאג לה , ואני יגיד לך תאמת . בהתחלה לא עמדתי בהבטחה הזו , אני בעצמי הייתי שבר כלי ״ הוא המשיך מתעלם ממני .
התנתקתי מידו בכעס והוא החזיר את ידו ואחז בי שוב.
״ואז אחרי המון זמן ראיתי את אחותך הקטנה , כבר לא כל כך קטנה . המבט שלה בעיניים היה בוגר , מבט של אחת שעברה מכשולים כמו גדולה , היה בה זעם , זעם עליך שעזבת אותה , זעם על החבר שלה שהזכיר לה את המוות שלך ״
פה הבטתי בו בהלם , מה הוא אומר את כל זה ליד ההורים שלי.
״ואני ראיתי את זה והרגשתי איך אני רוצה לכעוס עליך ביחד איתה , על שעזבת את שנינו ככה בלי להודיע , ובאתי לפה איתה , עמדנו שתינו מול הקבר שלך בוכים כמו שלא בכינו מעולם״ הוא אמר וקולו נשבר מעט
״ואז תוך כדי הדמעות , לידה ביקשתי ממך רשות לנשק אותה ולשמור עליה , להתחיל לעמוד בהבטחה שביקשת שאקיים״
הרגשתי איך הדמעות מציפות אותי , מעולם לא שמעתי על ההבטחה הזו .
״אז עכשיו אני מבקש רשות , לשמור עליה לעולם , עד שהמוות יפריד בנינו. אני מבקש ממך עדי , החבר הכי טוב שלי , אח שלי , אני מבקש ממך שתאהב את מה שאני הולך לעשות עכשיו״ הוא הזיל דמעה והניח זר פרחים על קברו של עדי , ואז הסתובב אלי וכרע ברך .
הרגשתי איך הכל מתחבר לי , ואיך הרגליים שלי רועדות מהתרגשות .
״דנידין שלי, האחת שלי , זו שרק מולה אני ארגיש שאני לא דפוק , שבוכה על מישהו שלא נמצא פה , זו שאני מרגיש כל פעם מחדש שאני רואה אותה דפיקות לב , זו שאני מעריץ אותה על זה שהיא נשארה רגישה , מלא בזעם ואהבה וגעגועים , ולא איבדה את עצמה . התנשאי לי?״ הוא הוציא טבעת זהב עדינה מכיסו .
הבטתי בו , ואז בקבר של עדי שמסביבו דלקו עשרות נרות נשמה אדומות .
״רק משוגע כמוך יציע לי נישואים בבית קברות״ צחקתי תוך כדי דמעות שזולגות ״אתה הבן אדם היחיד שאני יכולה להגיד לו כן ולדעת שעדי יחייך מזה״ אמרתי לבסוף.
והוא קם מכריעתו , ונישק אותי .
הורי ונועה התקרבו וחיבקו אותי כשהם מתפרקים בבכי .
אחרי ההצעת נישואים אני ולירון נסענו לים , התיישבנו על החול הלח , שנדבק לג׳ינס שלבשתי. נזכרתי בילדה בת 18 שהייתי , ובארבע שנים שעברו בהם התאהבתי בלירון.
הבטנו במים , ואז בשמיים שהתמזגו יחד עם המים , שתי אלומי קרב שוכבים על חול רטוב וסוף סוף השמיים של שניהם שקטים.
–
נקודת המבט של נועה –
יום הולדת 21 עמדה מול הבוקר שלי , קמתי בחיוך אל העולם , לטפתי את הבטן ההריונית שלי , יש שיחשבו שילדה בת 21 בחודש חמישי זה מטורף .
אבל אני , כל כך אהבתי את זה .
קשרתי סביב ראשי מטפחת גדולה ולבנה בצורה אצלית וגבוה .
לבשתי שמלה פרחונית בצבעים של וורוד פסטל ושמנת , טפחתי על פני מעט סומק .
התרגשות עמדה בפתח , זהו גם היום הולדת שלי וגם החינה של דני .
״יום הולדת שמח יפה שלי״קיבלתי סמס מאיתי״מה שלום הבטן ההריונית״
״מתגעגעות אליך״ שלחתי חזרה ״השגת שחרור לחינה?״
״לא יפה שלי, יש התרעה למחבל , ואנחנו נשארים לשמירות סביב כל העוטף. מסרי מזל טוב לכלה לעתיד שאנחנו אוהבים״ הוא שלח חזרה
״בעזרת ה׳״ שלחתי חזרה .
הגעתי לביתה של דני
״אני רוצה שתלווי אותי במקווה״ אחזה בידי דני
״את בטוחה?זה משהו שנהוג שאמא תעשה״אמרתי
״אני רוצה שתלווי אותי את נועה , אני רוצה להרגיש את הקדושה הזו שאת כל הזמן מדברת עליה ״ אמרה בחיוך
״אויש מקסימה שלי , בעזרת ה׳ שאני אזכה לבצע את השליחות הזו בצורה הטובה״ אמרתי.
״יום הולדת שמח נועלה שלי״ היא אמרה במבט מאושר והגישה לי שקית לבנה.
יצאתי למרפסת בזמן שדני היתה עסוקה בסידורי החינה ,
פתחתי את השקית ובתוכה היה סידור לבן .
״הסידור של נועלה״ היה חרוט עליו בזהב .
דפדפתי בסידור בהתרגשות מסניפה את הריח החדש , נזכרתי בברסלב שאני ואיתי פגשנו בשום מקום בדרום אמריקה , איך התחברנו אליו והתבדחנו על אלוהים , והוא צחק וחייך ואמר שלכל אחד יש את האלוהים שלו , שנותן לו תקווה .
אמרנו לו שלנו יש אחד את השני , והוא אמר שהוא מאמין שגם זה מאלוהים .
איך הרגשנו שהוא אוהב אותנו ללא סטיגמות של דתיים וחילונים , איך נסענו לרוסיה ומצאנו שם כל אחד את השקט שלו , איתי החליט שהוא מתחזק ואני בהתחלה התקשתי לעמוד בקצב שלו .
לבסוף נתנו לאהבה לנצח ביחד עם האלוהים שלנו , ואיחדנו נפשות בגיל 20 , אני חיילת משוחררת והוא עדיין חייל גולני.
אני עומדת במרפסת עם עיניים שמחות , מלאות באור , עם יצור קטן ויפהפיה בתוכי , ועם שמיים שקטים.
–
מנקודת המבט של עמית –
״סעמק״ נתקתי את הטלפון אחרי שזרקתי את אמילי הכלבה .
״מה אחי ?״ התקדם אלי עמי
״כל הבחורות זה זבל אחד גדול , גם היא לא מוכנה לזה שאני משתחרר פעם ב3 חודש אז היא החליטה לבגוד בי עם איזה מכוער״ אמרתי בעצבים שולף סיגריה מהכיס
״אחי אהבת אותה בכלל?״שאל עמי גם הוא שלף סיגריה מקופסא
״אהבה זה עניין יחסי״ גיחכתי
״אהבת פעם מישהי?כי אתה אולי נחשב הזיין של הבסיס אבל אחי מה זה שווה אם אין לך מישהי אחת באמת לחשוב עליה ?״ הוא אמר לפתע בטון רציני
״אהבתי פעם מישהי״ אמרתי ״היינו ילדים בני 18״
״נו אחי…״ הוא אמר
״אין נו… היא גם לא רצתה לצאת עם חולה נפש שיכול למות כל יום ״ אמרתי מוציא את עשן הסיגריה
״אבל יאפס אהבת אותה ?״ הוא שאל
״אהבתי ?״ אמרתי ״אהבתי כמו את החיים שלי״
״אז למה אתה מחכה?״ הוא שאל מחייך
״מה אתה דפוק ?״ הבטתי בו בהרמת גבה ״עברו ארבע שנים , איפה היא ואיפה אני״
״אחי אהבת אותה יחתיכת אדיש , לא שווה להילחם על מישהי כזו?״ הוא אמר
״טוב עמי בחייך , אל תזיין . אני רואה שעוד לא התרגלת לזה שלא יוצאים מהבסיס 3 חודש״ גלגלתי את עיניי .
יצאתי מהשווארמה של יוסי , אם היו אומרים לי פעם שאני כל כך יתגעגע לשווארמה של יוסי לא הייתי מאמין.
״עמיתי , מחכה כבר שתבוא . מתגעגעים אליך״ קיבלתי טלפון מתגעגע מאמא שביקשה שאגיע כמה שיותר מהר כי היא מתגעגעת .
הבטתי בבלנסטון שהיו מוכתמות בטחינה ששפכה עלי מלצרית.
הרגשתי את הכתף שלי נתקעת בכתף אחרת.
״סליחה״ מלמלתי ממשיך בדרכי
״עמית״ שמעתי קול מוכר כל כך
הרמתי את מבטי מנעלי , היא עמדה שם , יפה יותר , עם תלתלים ארוכים הרבה יותר , רק העיניים שלה נשארו מלאות זעם ועצב ואהבה ושנאה .
״דני.. אל ״ אמרתי לבסוף
״מה קורה איתך״ היא שאלה בטון רגוע
״בסדר…״לא יכלתי להפסיק להביט בה ״מה את עושה בעיר שלי״ שאלתי
״אני…לא חשוב עכשיו , מה , אתה עדיין בצבא נכון?״ היא שאלה
״כן״ אמרתי ״התלתלים שלך נשארו״
״כן״ היא צחקקה את הצחוק הישן שלה
״מה חדש איתך… את עדיין עם לירון?״ שאלתי לבסוף
״כן … ״ היא אמרה מעבירה יד על שיערה
קלטתי טבעת יהלום זהובה על ידה , היא הטבעת היחידה שהיתה על ידה.
״את … את ?״ שאלתי מצביע על הטבעת
היא הורידה את ראשה ״אנחנו מתחתנים אני ולירון , בעוד יומיים. פה בעיר שלך״ ירתה לבסוף .
הרגשתי כל כך לוזר , אפס מאופס , בן זונה שלא מצליח להמשיך בחיים כמו כולם .
״ואוו … מזל טוב״ כחכחתי בגרוני
״תודה עמית, אני מקווה שתמצא את האחת שלך״ היא אמרה לבסוף במבט עמוק
״גם אני מקווה״ הבטתי לכל מקום חוץ מלתוך עינייה .
היא חיבקה אותי חיבוק קטן ועדין ונפרדה לשלום.
הלכתי בעצבים ברחוב , הרגשתי איך הכל מעורפל , כאילו השמיים שלי נפלו, הרגשה ריקנית , אפסית.
חציתי את הכביש , לפתע הדף בי בחוזקה רכב שחור.
שכבתי בכביש מרגיש איך העולם נעצר , מביט בשמיים שלי שסוף סוף היו שקטים .