מטומטם אחד חולה אהבה

מה אם היה מאוהב? כי הוא היה מאוהב, מהביוב שזרם מטה מטה עד מגדל המים שביער- כזה הרבה.
הלב שלו תיקתק כמו שעון, הידיים שלו הרגישו כמו חצץ והמוח שלו התפורר לחול שבחום השמש התנפח לזכוכית ושרט את פניו. עד כדי כך, עד כדי כך,
עד כדי כך שהוא כבר לא זכר את עצמו. הוא שר את כל שירי מסע החורף של שוברט בגרמנית רכה כמו נוצה, הוא רקד כמו הנסיך זיגפירד באגם הברבורים, מעופף, נוטף אהבה מכושפת על אגם קפוא
הוא רצה למות, נשבר לו כבר.
עד כדי כך, עד כדי כך.
הוא קרא בכתבים עתיקים שאהבה היא נשמה אחת הנמצאת בשתי גופים. הוא חשב שהנשמה הזאת סנילית לגמרי. כי הוא רצה למות. מות. מות. והיא זאת שגרמה לזה, שתביא את הגוף השני! היא לא רואה? נשמה מטומטמת.
הוא לא חשב שמשמע שגם הוא מטומטם. ולמה שיחשוב, מטומטמים לא נוטים לכך.
ולכן זה בסדר, רוב הזמן, אחרי הכל הוא רק היה עוד מטומטם אחד חולה אהבה.
עד כדי כך, עד כדי כך